“העולם הזה מטעה אותנו” התבטא רבי נחמן. אוהו, כמה שהעולם הזה מטעה אותנו. האם יש עצה לכך? על כך בפרשת השבוע!
פרשת השבוע בארץ ישראל היא – “בחוקותי”, ובחוץ לארץ – “בהר”. פרשת בהר עוסקת במצוות שונות, אחת המצוות היא שלא לאנות (להטעות) לקוח כאשר מוכרים לו חפץ. התורה מלמדת: “וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו” (ויקרא כה יד). רש”י במקום מפרש שהדברים מתייחסים לאונאת ממון, לבל נמכור חפץ לחברינו במחיר מופקע מעבר לשוויו האמיתי בשוק.
ומה קורה במידה והמוכר אכן הונה את הלקוח? התשובה מתחלקת לשלוש: אם האונאה הייתה פחות מ’שתות’ (שישית) מערך החפץ, “המכירה קיימת ומוחלים על המעות”. כלומר, הלקוח מעדיף למחול ולהישאר עם החפץ, לכן המכירה תקפה והמוכר אינו נדרש להשיב כסף ללקוח.
אם ההונאה היא בדיוק ‘שתות’, “המקח קיים ומחזיר אונאה” – המכירה נשארת בתוקפה, אך המוכר חייב להשיב את ההפרש שבו הוא הונה את הלקוח.
אולם, אם האונאה הינה למעלה מ’שתות’, “המקח בטל ומחזיר אונאה” – העסקה מבוטלת והמוכר נדרש להשיב את כל הסכום עד לפרוטה האחרונה. עד כאן הדין הפשוט (שולחן ערוך חושן משפט, הלכות אונאה).
אולי גם זה יעניין אתכם:
כל אחד ו”האמת” שלו – אחרי מות קדושים
מעניין לציין שלמרות שההלכה הזאת עוסקת בדיני ממונות בין אדם לחברו, ועל פניו קשה למצוא בה רמז ועצה לקשר הרוחני שבינינו לבורא (רבי נתן מציין נקודה זו בהקדמתו לספרו “ליקוטי הלכות”), רבי נתן חתר בכל זאת ומצא רמז נפלא לעבודת השם לכל אחד. בואו נראה מה הוא אומר:
כל אחד יודע שבכל עסקה יש חשש ל”עוקץ” (סיכון לרמאות בעסקה), לפיכך אנשים נזהרים מאוד שלא “יעקצו” אותם. ישנן רמות שונות של “עוקץ” – יש עסקה שכולה רמאות ועקיצה, ויש עסקה שטובה בבסיסה אבל היא מעורבת ברמאות ובנוכלות. כפי שראינו ישנן רמות שונות של אונאה: “פחות משתות”, “שתות”, “יותר משתות”.
בדיוק כך, אדם צריך להיזהר שלא “יעקצו” אותו ברכישה העיקרית שלו כאן בעולם. והרכישה העיקרית היא כפי שחכמינו למדונו: “אמת קנה” (אמת מתייחס כמובן לתורה ומצוות). הרי ברור לכולנו שבאנו לכאן לצבור הון רוחני כדי שלא נבוא לעולם הנצח בידיים ריקות (כדברי חכמינו: “עולם הזה דומה לפרוזדור, עולם הבא דומה לטרקלין – התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין”, מסכת אבות). קניין רוחני זה נחשב לרכישה לכל דבר ועניין, ולהיזהר מאוד שלא יטעו אותו כפי שרבי נחמן לימד: “אל תיתנו לעולם הזה להטעות אתכם, כי העולם הזה מטעה אתכם לגמרי” (שיחות הר”ן נא).
גם ברוחניות ישנן רמות שונות של “עקיצות”, יש כאלו שהטעות הרוחנית שלהם היא מוחלטת, הם כלל אינם הולכים בדרך האמת. ישנם אחרים שאינם טועים בעצם הבחירה שלהם, הם הולכים בדרך הרוחנית הנכונה אבל בגלל החטאים שנכשלו בהם בעבר, גם התורה והמצוות שלהם מעורבים מטוב ורע.
אדם צריך להיזהר שלא “יעקצו” אותו ברכישה העיקרית שלו כאן בעולם. והרכישה העיקרית היא כפי שחכמינו למדונו: “אמת קנה”!
כעת נתקדם צעד נוסף: ידוע בספרי הקבלה שהטוב משול לפרי, בעוד הרע משול לקליפה העוטפת אותו. ישנן קליפות שהן רע גמור, ויש קליפה ממוצעת, ‘קליפת נגה’, המעורבת טוב ורע. הרע שב’נגה’ מנסה לינוק מהטוב שבה וכך היא תיכלל כולה ברע גמור חלילה. התפקיד שלנו הוא לברר ולהעלות את הטוב שבה, שתיכלל כולה בקדושה ואז הרע ייפול מאליו (ראה ליקוטי מוהר”ן ח”א יט). ראינו, שכאשר הטוב ורע מעורבים ישנו סיכון גבוה שהרע חלילה יתגבר עד כדי הטעיה מוחלטת. מה עושים כדי להינצל מההטעיות הרוחניות?
מלמד רבי נתן: לנו, אין באמת את כוח השיפוט לעמוד מול ההטעיות של העולם הזה, כפי שרבי נחמן לימד: “כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי”… אין אפשרות להינצל מהאונאה של העולם הזה כי אם באמצעות התקרבות לצדיקים שלא הניחו לעצמם לטעות לרגע, לכן הם זכו לכוח בירור מוחלט. רק להם יש את האפשרות להדריך אותנו להיזהר שלא נטעה ולא נשלה את עצמנו.
וכלשונו של רבי נתן: “אין שום עצה כי אם לחפש ולבקש הרבה את הצדיק האמת ולהתפלל ולהתחנן להשם יתברך שירחם עלינו שנזכה למצוא את הצדיק, כדי שנזכה בכוחו לברר את כוח הדמיון ולעלות מעירוב טוב ורע לטוב גמור”.
נשוב לאמור בדיני אונאה. רבי נתן שוזר יחד את הדברים באופן נפלא:
ישנם כאלו שמאמינים בצדיק ומתחילים להתקרב אליו אך לא בהתמסרות מוחלטת. מצד אחד הם התקרבו לצדיק והתחילו לצאת מהרע שלהם, מצד שני ההתקרבות אינה מוחלטת, כמו באונאה שישנן רמות שונות; פחות משתות, שתות, יותר משתות, גם כאן ככל שההתקרבות מוחלטת יותר כך הטהרה מושלמת יותר.
ידוע בספרי הקבלה שהטוב משול לפרי, בעוד הרע משול לקליפה העוטפת אותו
לכן, כאשר אדם מתקרב לצדיק אך אינו מתמסר לחלוטין, זה מקביל לאונאה פחות משתות, הוא נמצא בסיכון רוחני אך כמו בדיני אונאה כאשר מדובר בפחות משתות “המכירה קיימת ומוחלים על המעות”. בהקשר שלנו, זה מרמז לכך שהצדיק מכריע אותו בכל פעם לטובה, בסופו של דבר הוא יזכה לאמת מבוררת, ובכוח הצדיק הוא גם יזכה למחילה – לכפרה על טעויות העבר, כי על הצדיק נאמר: “ואיש חכם יכפרנה”.
ויש כאלו שאינם מתקרבים לצדיק, אבל גם לא חולקים עליו ולא מבטלים את העצות שלו. הם בבחינת ‘קליפת נגה’ שמעורבת מטוב ורע, אם הם לא יתקרבו לצדיק הם בסיכון ליפול לרע גמור. אך כל זמן שהם לא חולקים עליו, זה מקביל לאונאה שתות, ש“המקח קיים ומחזיר אונאה”. בהקשר שלנו, התורה והמצוות שהם רכשו יישארו קיימים, אך הם יצטרכו בירור גדול מהרע שהשתרבב לתורה והמצוות שלהם.
אולם אלו שחולקים חלילה על הצדיק, זה כמו שנגה נכללת לגמרי ברע חלילה. זה מקביל לאונאה יותר משתות, שאז “המקח בטל ומחזיר אונאה”. בהקשר שלנו, כל הקניין הרוחני שהוא רכש בתורה ומצוות בטל לחלוטין, עליו נאמר: “כאשר בא כן ילך ומאומה לא יישא בעמלו”. הוא יצטרך לסבול הרבה עד שהצדיק יחזור לתקנו מחדש לגמרי.
הלוואי שנזכה להידבק בצדיקים בשלמות ואז אף אחד לא יוכל להטעות אותנו.
(על פי ליקוטי הלכות, שלוחין ה, לט)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.