וזאת הברכה – לשמוח במה שיש ולהתקרב לה'
לאחר שעברנו את ראש השנה ואת יום הכיפורים, אנו מתכוננים לחג הסוכות ולשמחת תורה. בשמחת תורה נקרא את פרשת "וזאת הברכה" שהיא הפרשה האחרונה בתורה, שבה משה רבנו מברך את שבטי ישראל לפני פטירתו. זו דרך מיוחדת לסיים בה את התורה ולפתוח שנה חדשה: בברכות, בשמחה ובקשר מחודש עם הקב״ה.
יש מפרשים הקושרים בין שישים ריבוא אותיות התורה לששת אלפי שנות קיומו של העולם המוזכרות בדברי חז״ל. לפי רמז זה, ככל שאנו מתקדמים בשנות העולם, אנו מתקדמים גם בקריאת התורה כביכול. מפרשת כי תבוא שהיא פרשת הקללות דרך פרשת נצבים וילך האזינו אל וזאת הברכה. הרמז הזה מחזק אותנו להביט קדימה בתקווה, ולבקש שהשנים הבאות יהיו שנים של אור, ברכה וגאולה.
חג הסוכות – השמחה לא תלויה בכמה שיש או אין לי
חג הסוכות נקרא זמן שמחתנו. במשך שבעה ימים אנו יוצאים מן הבית הקבוע ועוברים לגור בסוכה. במקום לשבת בסלון המוכר לנו, לאכול בבית וליהנות מכל הנוחות שאנו רגילים אליה, אנו יושבים במבנה ארעי, תחת הסכך, ודווקא שם מצווים לשמוח.
מובא בהלכה שיש ביציאה מן הבית לסוכה גם בחינה של גלות. אם חלילה נגזרה על אדם גלות ביום הכיפורים, ישיבתו בסוכה יכולה להיחשב לו כיציאה מביתו, וכך הוא מקיים את עניין הגלות בדרך של מצווה וכבוד.
אך כאן מתגלה דבר עמוק עוד יותר: אדם אינו זקוק לכל הנוחות הרגילה שלו כדי לשמוח. הוא יכול לצאת מן המקום המוכר לו, לשבת בסוכה פשוטה, ובכל זאת לחוש שמחה אמיתית. השמחה אינה תלויה רק בבית, ברכוש ובתנאים החיצוניים. היא נובעת מן הידיעה שהקב״ה נמצא איתנו בכל מקום.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- חג הסוכות וארבעת המינים: מה הם באים ללמד אותנו
- חג סוכות וסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב
- שמחת תורה – קום ותרקוד גם אם אתה לבד בחדר!
- האש שלי תוקד עד ביאת משיח: ח"י בתשרי יום ההילולה של רבי נחמן
הימים שבין יום הכיפורים לסוכות
בין יום הכיפורים לחג הסוכות יש ארבעה ימים שבהם עם ישראל עסוק בהכנות לחג. בונים סוכה, קונים את הד' מינים ומתכוננים לקיים את מצוות החג בשמחה.
התורה מכנה את היום הראשון של סוכות “ביום הראשון”, אף שהוא חל בחמישה עשר בחודש. המדרש שואל מדוע הוא נקרא ראשון, ומסביר שהוא ראשון לחשבון עוונות. הימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם ימים מיוחדים, שבהם ישראל עסוקים במצוות ובהכנות לחג, ומתוך כך נמשכים עליהם רחמים גדולים.
אין פירוש הדבר שמותר לאדם להקל ראש בעבירות ולסמוך על זה שיהיה לו מחילה. אלא שכאשר יהודי עובר מיום הכיפורים היישר לעשיית מצוות, הוא מראה שרצונו להמשיך את התשובה בתוך חיי המעשה. הוא אינו מסתפק בתפילות ובבקשת סליחה, אלא קם ובונה סוכה, מחפש לולב ואתרוג ומכין את עצמו לשמחת החג.
לשמחה יש כוח גדול של רפואה
בראש השנה וביום הכיפורים אנו עומדים לפני ה׳ ביראה ועושים חשבון נפש. בחג הסוכות אנו ממשיכים את התשובה בדרך של אהבה ושמחה. לאחר הימים שבהם ביקשנו מחילה ורחמים, אנו נכנסים לסוכה ושמחים על עצם הזכות להיות קרובים לקב״ה.
רבי נחמן מלמד בליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה כד, שהשמחה היא כוח גדול של רפואה. כשאדם מתחזק בשמחה, הדבר משפיע לא רק על הרגשתו הפנימית, אלא גם על יחסיו עם הסובבים אותו ועל הדרך שבה הוא עובר את אתגרי החיים.
בבית, חיוך ומילה טובה יכולים לשנות את האווירה בין בני הזוג. כאשר הורים מכניסים שמחה לבית, גם הילדים מרגישים אותה. בעבודה ובעסקים, אנשים שמחים לפגוש אדם שמקבל אותם בסבר פנים יפות. חיוך אינו עולה כסף, ובכל זאת הוא יכול לתת לאדם אחר מעט חיות ותקווה.
זהו אחד המסרים הגדולים של סוכות: ללמוד לשמוח, ומתוך השמחה להביא אור גם לאחרים. גם כשאיננו נמצאים במקום הנוח לנו ביותר, אנו יכולים לבחור כיצד לקבל את המציאות ולחפש את הטוב שה׳ נתן לנו.
מדוע שמחים בתורה דווקא עכשיו?
בסיום חג הסוכות מגיעה שמחת תורה, שבה אנו רוקדים ושמחים עם התורה. לכאורה, מדוע אנו חוגגים את שמחת התורה דווקא עכשיו? הרי התורה ניתנה לנו בחג השבועות.
אלא שכאשר אדם מקבל מתנה חדשה, הוא עדיין אינו יודע תמיד מה משמעותה עבורו. רק לאחר שהוא חי איתה, משתמש בה ומגלה עד כמה היא יקרה לו, הוא יכול לשמוח בה מתוך קשר עמוק יותר.
כך גם התורה. בשבועות אנו חוגגים את קבלת התורה. לאחר חודשים שבהם למדנו אותה וחיינו על פיה, ולאחר שעברנו את ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות, אנו מגיעים לשמחת תורה ויכולים לשמוח בה מתוך הכרה מחודשת במתנה שקיבלנו.
עברנו את ימי הדין והתשובה. למדנו שאפשר להיות שמחים גם מחוץ לאזור הנוחות שלנו. כעת אנו רוקדים עם התורה ומודים לה׳ על כל מה שנתן לנו.
וזאת הברכה – לשמוח בחלקנו
פרשת וזאת הברכה מלמדת אותנו מהי ברכה אמיתית. הברכה אינה רק לקבל עוד ועוד דברים שאין לנו. הברכה היא לדעת לשמוח במה שכבר יש לנו: בחיים, במשפחה, בתורה, במצוות ובקשר שלנו עם ה׳.
מותר לאדם לרצות דברים נוספים ולבקש מה׳ שימלא את חסרונותיו. אבל אם כל חייו ימתין לדבר הבא שעדיין אין לו, הוא עלול להחמיץ את כל הטוב שכבר יש לו. מה שיש לנו עכשיו הוא חלק מחיינו, ועלינו ללמוד להכיר בו, להודות עליו ולשמוח בו.
כאשר יהודי שמח בחלקו ושמח עם הקב״ה, הוא מכין את עצמו לקבל את הברכות שמשה רבנו העניק לשבטי ישראל. השמחה פותחת את הלב, נותנת כוח לעבודת ה׳ ומלווה את האדם גם כאשר הוא חוזר משמחת החג אל שגרת יומו.
אדם אינו זקוק לכל הנוחות הרגילה שלו כדי לשמוח. הוא יכול לצאת מן המקום המוכר לו, לשבת בסוכה פשוטה, ובכל זאת לחוש שמחה אמיתית. השמחה אינה תלויה רק בבית, ברכוש ובתנאים החיצוניים. היא נובעת מן הידיעה שהקב״ה נמצא איתנו בכל מקום.
משה רבנו ממשיך להנהיג אותנו
בסוף פרשת וזאת הברכה התורה מספרת על פטירת משה רבנו. ואף על פי שמשה הסתלק מן העולם, תורתו חיה איתנו עד היום.
מסופר בחז״ל על קיסר רומי שהתגאה בכוחו וטען שהוא גדול ממשה רבנו, משום שהוא מלך ויכול לגזור גזירות כרצונו. רבי יהושע הראה לו עד כמה מוגבל כוחו של מלך בשר ודם: הקיסר גזר שלא להדליק אש במשך כמה ימים, אך כבר למחרת נמצאו אנשים שלא קיימו את גזירתו. לעומת זאת, משה רבנו מסר לישראל את ציווי התורה שלא להבעיר אש בשבת, ועם ישראל ממשיך לשמור את הציווי הזה דור אחר דור.
זהו כוחו של משה רבנו. הנהגתו לא הסתיימה ביום פטירתו, משום שהתורה שמסר לנו ממשיכה להדריך את חיינו. משה רבנו עומד בתפילתו ובזכותו בעד עם ישראל, ואנו ממשיכים לחיות עם תורתו ולהתחזק באמצעותה.
להכניס את שמחת החג אל השנה כולה
לאחר שמחת תורה נחזור לשגרת החיים, לעבודה, ללימודים ולכל העיסוקים הרגילים. אך אנחנו לא צריכים להשאיר את השמחה מאחורינו. אנו יכולים לקחת איתנו את מה שלמדנו בחגים: את התשובה של יום הכיפורים, את האמונה והשמחה של סוכות, ואת האהבה לתורה של שמחת תורה.
כאשר אדם חוזר לשגרה מתוך מחשבה שה׳ איתו, שהוא כבר זכה לברכות רבות ושיש לו על מה להודות, הוא נכנס לשנה החדשה עם כוחות אחרים. גם אם יעמדו לפניו קשיים, הוא יוכל לזכור שהשמחה והקשר עם הקב״ה אינם תלויים רק בנסיבות החיצוניות.
יהי רצון שנזכה לשנה טובה, שמחה ומבורכת, שנה של בריאות, פרנסה טובה, נחת ושלום לכל עם ישראל. שנזכה לשמוח בחלקנו, להודות לה׳ על כל הטוב שהוא נותן לנו ולחיות עם התורה בכל יום מימות השנה. ומתוך כך נזכה במהרה לביאת המשיח, לבניין בית המקדש ולקיבוץ גלויות ישראל. אמן ואמן.