ישנו משפט מוכר שרבים אוהבים לחזור עליו: “כל אחד והאמת שלו”. גם לנו יש אמת משלנו, בואו נבדוק יחד אם יש אמת באמירה הזאת. אולי היא נועדה למכור חופש ביטוי לשקר. ומה הקשר של המשפט הזה אלינו ולפרשת השבוע?
בפרשת השבוע קוראים שתי פרשיות מחוברות: פרשת ‘אחרי מות’ ו’קדושים’. בפרשת ‘אחרי מות’ התורה מתריעה מפני מעשים מגונים ומהליכה בחוקי האומות שנהגו במעשים אלו: “כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו. את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה’ אלוקיכם. ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'” (ויקרא יח ג-ה).
חוק, מעבר למשמעות של גבולות ומשמעת, פירושו: אמונה בדבר שלא ניתן להבנה. קביעת דבר מחייב ללא סיבה וללא היגיון. במערכת משפט ישנו היגיון. חוקים לעומת זאת, משמעותם קביעת דבר מחייב ללא סיבה וללא שום היגיון. רש”י מציין לדוגמה: לבישת שעטנז, אכילת חזיר, חוק פרה אדומה.
ניישר מבט מול האמת: האם יתכן להאמין בדבר שאין בו הבנה? אנחנו יהודים מאמינים, איך יתכן להאמין בדבר שהשכל אינו מבין, האם התורה מצווה עלינו לנהוג בחוסר היגיון?!
עלינו להבין את המקום של אמונה ללא הבנה:
כשאנחנו נדרשים להאמין בדבר שאנחנו לא מבינים, פירושו שאנו מסתמכים על מידת האמת. לאחר שהכרנו באמת, כשהאמונה שלנו מבוססת על אמת מוחלטת, אנחנו יכולים להיות רגועים שהאמונה שלנו תהיה אמונה אמיתית ונכונה. כלומר, כאשר האדם הולך בדרך האמת לאמיתה והוא מחפש את האמת בלבד הוא יגיע באמצעותה לאמונה אמיתית.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אולם אם אדם חושב שהוא הולך בדרך האמת, אך המניע שלו ל’אמת’ שלו הוא כבוד או תשוקה לממון או ניאוף, האמת הזאת תוביל אותו להשתכנע ולפתח אמונה מעוותת סביב המאוויים שלו, ואז לא רק שהאמונה שלו לא תוביל אותו בדרך אמת, להיפך היא תעניק לו תוקף שמימי שתחזק את המניעים השליליים שלו ואז כמעט שאין דרך חזרה.
מה כל כך חשוב על מה האמונה מתבססת? ומה קורה כאשר האדם מגיע לאמונה כזאת?
כאשר מישהו טועה בשלב של האמת עצמה, עדיין, אפשר לתקן אותו ולהעמיד אותו על טעותו, אפשר להוכיח לו שהוא טעה. זאת לא הולכת להיות משימה קלה בכלל. כולנו יודעים כמה קשה להזיז אדם מילימטר מהאמת שלו… אבל זה עדיין בר סיכוי.
אולם כאשר האדם מגיע בעקבות האמת שלו, המושתת על תשוקות שליליות לאמונות חדשות, הוא כבר יוצר הילה שמימית סביב האמונה שלו כאילו האלוקים בעצמו הכתיב לו את האמונה הזאת, עכשיו הכל לגיטימי. לך תנסה להתווכח אתו ולהוכיח לו אם הוא צודק או לא צודק. זה כבר לא עניין של אמת, זה כבר עניין של אמונה. אין עם מי לדבר! אין דרך להפריך את העיוות והסילוף, כי תמיד הוא יגלגל עיניים חסודות: “זאת האמונה שלי, גם אם תוכיח לי אלף פעמים שאני טועה, זאת האמונה שלי!”
ולהזכיר למי ששכח, כל האמונה הזאת מבוססת על “אמת” של תשוקות, שקר, דמיון, רדיפת כבוד וכן הלאה.
כשאנחנו נדרשים להאמין בדבר שאנחנו לא מבינים, פירושו שאנו מסתמכים על מידת האמת. לאחר שהכרנו באמת, כשהאמונה שלנו מבוססת על אמת מוחלטת, אנחנו יכולים להיות רגועים שהאמונה שלנו תהיה אמונה אמיתית ונכונה.
זה מה שהתורה מזהירה “כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו” (שם). התורה מגלה לנו שהסיבה שהמצרים והכנענים הלכו בדרכיהם הייתה בגלל התאוות. חד וחלק! זו הסיבה שהם המציאו חוקים ללכת בהם, הכל כדי לאפשר להם להעניק לגיטימציה למעשים המגונים שלהם ולאפשר את המשך החיים בחגיגות לעשות ככל העולה על רוחם.
התורה מודיעה לנו: הליכה בדרכם תביא בהכרח גם להאמין בחוקים שלהם, להאמין בערכים ה”ערכיים” שלהם ובמעשים המגונים, ובהמשך, גם בלגיטימציה במעשיהם המכוערים והמקולקלים.
מה העצה לכך? התורה ממשיכה: “את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה’ אלוקיכם” – רק החוקים שהשם קבע הם חוקים אלוקיים, חוקים זכים ואמיתיים המבוססים על אמת של הבורא, מזוככים לחלוטין מכל נגיעה של כבוד, תאווה, רוע וכדומה. לכן החוקים של הבורא שהם אמת לאמיתה הם הבסיס לאמונה ערכית, כפי שהתורה מסיימת “וחי בהם”. התורה מודיעה לנו כי הדרך היחידה להגיע לחיים אמיתיים היא כאשר האדם הולך בדרך האמת, על דרך זו התבטא גם הנביא חבקוק: “צדיק באמונתו יחיה”. כאמור, האמונה המבוססת על אמת מביאה את האדם לחיים אמיתיים.
אז מה מבדיל בין אמונה עיוורת לאמונה ערכית וטובה?
אמונה בהשם בקדושה, זו אמונה המבוססת על חיפוש האמת ללא נטיות אישיות. על אמת מבוררת. קיבלנו את התורה על ידי משה רבינו וראינו את כל האותות והמופתים שעשה השם למצרים, עשר מכות, קריעת ים סוף, נתינת התורה לעיני שישים ריבוא, וגם אנו זוכים לראות את נעימות התורה הקדושה ולטעום את מתיקות האמת.
אמונה שמבוססת על אמת מביאה את האדם לחיים אמיתיים!
לאחר שהאמונה שלנו מבוססת על האמת הצרופה הזאת, למרות שגם אחרי הידיעה האמיתית הזאת, אי אפשר לברר ולהשיג את הבורא בשלמות, מכיוון שעדיין ישנן שאלות ותמיהות שלעולם לא נוכל להשיב עליהן. די באמת שאנו יודעים כדי לבסס עליה את האמונה ולהאמין בכל התורה הקדושה, כולל במה שאיננו מבינים בשכלנו. זו אמת ראויה המביאה לאמונה שלמה בהשם. אמונה זו מבוססת על האמת של התורה והיא זכה, מבוררת ונקיה מכל תאווה, מניע של כבוד וכדומה.
אולם כאשר האמונה אינה מבוססת על אמת מבוררת ואמיתית, קל וחומר כאשר היא מיוסדת על סילופים המונעים משררה, צבירת הון, שליטה וכוחות שליליים נוספים שלצערנו לא חסרים, היא תוליד בהכרח אמונות טפילות הנקראות בלשון חז”ל “אמונות כזביות”, אמונות כזב – שקר!
דוגמה לאמת מסולפת המולידה אמונה מעוותת בצדקת הדרך: אבימלך לקח את שרה אשת אברהם לביתו, השם אמר לאבימלך בחלום הלילה: “הנך מת על האישה אשר לקחת והיא בעולת בעל” (בראשית כ ג). אבימלך הצטדק: “בתם לבבי ובניקיון כַּפַּי עשיתי זאת” (שם; כ ה), כאילו הוא זה שנהג כראוי ואברהם הוא זה שנהג לא בסדר בכך שהטעה אותו ששרה היא אחותו. השם אינו מסכים עם דברי אבימלך ואומר לו: “גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת” (שם; כ ו). אם נשים לב, בתשובת הקב”ה חסרים המילים “ובניקיון כַּפַּים” (רש”י). כלומר, הקב”ה מסכים עם אבימלך שהוא נהג בתום לב, אבל מגלה שהמניע האמיתי לא היה תום לב, אלא רצון ותשוקה לחטוא.
כאשר זוכים לאמת האמיתית והמזוככת אפשר לבסס את האמונה ולהתרחק מאמונות כזב ולחיות חיים ערכיים, כפי שהתורה מצווה: “ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'”.
(על פי ליקוטי הלכות, ריבית ה מא-מה)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
