פרשת דברים ושבת חזון – בתוך התוכחה מסתתרת הנחמה
פרשת דברים נקראת תמיד בסמיכות לתשעה באב, והשבת נקראת שבת חזון על שם ההפטרה הפותחת במילים “חזון ישעיהו בן אמוץ”. בפרשה זו משה רבנו מתחיל לחזור לפני עם ישראל על מה שעבר עליהם במדבר: המסעות, קבלת התורה, חטא העגל, חטא המרגלים ושאר המאורעות שהתרחשו בדרך.
דבריו של משה הם דברי תוכחה, אך זו אינה תוכחה שמטרתה לייאש. להפך. משה רבנו מוכיח את עם ישראל באופן שמגלה להם שכלום לא אבוד. נכון, היו טעויות. נכון, היו נפילות. אבל אפשר לתקן. אפשר לשוב. אפשר להתחיל מחדש וללכת אל הארץ שהקב״ה הבטיח לנו.
הברכה תלויה בדיבור
בתחילת הפרשה מברך משה רבנו את ישראל: “ה׳ אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם”. רבי נחמן מגלה עומק נפלא במילים “כאשר דבר לכם”: הברכה שהאדם מקבל תלויה בדיבור שלו.
כאשר הדיבור של האדם נקי, כאשר הוא נשמר מלשון הרע, משקר, מחנופה, מניבול פה ומדיבורים אסורים, הוא פותח לעצמו כלים לקבל ברכה מן השמים. ככל שאדם מרבה בדיבורים טובים – דברי תורה, תפילה, שמחה, חיזוק, עידוד ונחמה – כך הוא מושך עליו יותר שפע וברכה.
הפה של האדם הוא כלי עצום. הוא יכול לבנות והוא יכול להרוס. הוא יכול לחזק יהודי והוא יכול חלילה לשבור אותו. לכן דווקא בתחילת פרשת התוכחה מלמד אותנו משה רבנו שהדרך לברכה מתחילה בשמירת הדיבור.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת דברים ושבת חזון – במקום לשבת ולפחד מהעתיד, תקום ותעשה
- תוכחת אמת – פרשת דברים
- תוכחה בונה – פרשת השבוע דברים
- תשעה באב – תתחילו להתבונן
לא לפחד מאף אדם
בהמשך הפרשה משה מצווה את הדיינים: “לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא”. אל תפחדו מאדם, כי המשפט האמיתי שייך לה׳.
בעולם הזה קשה מאוד להגיע למשפט הוגן ואמיתי. בני אדם רואים רק חלק מן התמונה. החוק יכול לדון על פי כללים, אך האדם מלא רגשות, נסיונות, כאבים ורקע שאחרים אינם מכירים.
לכן עלינו להיזהר מאוד מלדון את הזולת לכף חובה. עבודתנו היא לחפש את הטוב, לדון לכף זכות ולהאמין שבסופו של דבר הקב״ה הוא שמנהיג את העולם במשפט אמת.
זה נכון גם בחיים האישיים וגם בחיי הכלל. אדם עלול לעבור סכנות, פחדים, בלבולים וקשיים. עם ישראל עומד מול איומים מבחוץ ומול מחלוקות מבפנים. אך התורה אומרת לנו: לא תגורו מפני איש. אין להתעלם מן המציאות, אך אסור לתת לפחד לשלוט. צריך לעשות את התפקיד שלנו, לחזק את האמונה ולזכור שהמשפט לה׳.
הסכנה הפנימית
יש אויבים מבחוץ, אך פעמים רבות הסכנה הקשה יותר היא המחלוקת שבתוכנו. הפירוד בין יהודים, המאבק בין קבוצות, המלחמה נגד התורה והזלזול זה בזה – כל אלו כואבים ומסוכנים יותר מכל איום חיצוני.
גם כאשר אנו רואים דברים קשים, עלינו לזכור שהקב״ה מנהיג את הכול. כשם שהתרחש חטא העגל, וכשם שהתרחשה הגלות, כך גם בדורות שלנו יש ניסיונות שאיננו מבינים. אבל התפקיד שלנו אינו להתייאש ואינו להוסיף מחלוקת. התפקיד שלנו הוא לעשות את חלקנו: לדבר טוב, לדון לכף זכות, להתחזק בתורה ובאמונה, ולבקש את הגאולה.
הפה של האדם הוא כלי עצום. הוא יכול לבנות והוא יכול להרוס. הוא יכול לחזק יהודי והוא יכול חלילה לשבור אותו. לכן דווקא בתחילת פרשת התוכחה מלמד אותנו משה רבנו שהדרך לברכה מתחילה בשמירת הדיבור.
חזק ואמץ
בסוף הפרשה משה רבנו מחזק את יהושע ואומר לו: “חזק ואמץ”. יהושע עתיד להכניס את עם ישראל לארץ ישראל, והוא זקוק לאמונה, לעוז ולבהירות כדי להנהיג את העם.
המסר הזה שייך לכל אחד. כל יהודי צריך לשמוע את הקריאה “חזק ואמץ”. גם כאשר הדרך ארוכה, גם כאשר יש נפילות בעבר, גם כאשר עומדים לפני אתגרים גדולים – עלינו להתחזק ולהמשיך ללכת אל הקדושה ואל הארץ שה׳ נתן לנו.
חזון ישעיהו – תוכחה עם פתח לתיקון
ההפטרה של שבת חזון היא תוכחת ישעיהו הנביא. ישעיהו מדבר על החטאים שהיו בעם ישראל בתקופתו, שנים לפני חורבן בית המקדש. הוא מוכיח, כואב ומזהיר, אך גם הוא אינו סוגר את הדלת. בסיום דבריו הוא אומר: “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”.
יש דרך חזרה. ציון תיגאל על ידי משפט וצדקה. עבורנו, המשפט מתחיל בכך שנלמד לדון את הזולת לכף זכות, לחפש אמת ולא להיגרר אחר שנאה. הצדקה היא כוח של חסד, נתינה ותיקון. כאשר יש משפט אמיתי וצדקה אמיתית, יש תקווה לגאולה.
הבני יששכר מסביר מדוע הנבואה נקראת “חזון”. אילו הדברים היו נאמרים כנבואה מוחלטת, היה הדבר עלול לקבוע את החורבן באופן שאין ממנו מוצא. אבל חזון יכול להשתנות. הוא מזהיר, אך משאיר מקום לתיקון. ולכן זה נקרא שבת חזון כיוון שיש תקווה.
