"ויכולו השמים" – העדות שהופכת אותנו לשותפים בבריאה – פרשת בראשית
אמונה עיוורת
פרשת בראשית מלמדת שה׳ ברא את העולם בשישה ימים והשלים את הבריאה בשבת. אבל שבת אינה רק זכר לבריאת העולם שהיתה פעם, באמצעות "ויכולו" ובאמצעות האמונה שלנו, יהודי מעיד על הבריאה ומחדש את העולם לשבוע נוסף.
אמונה – אמונה בה׳ ובצדיק האמת – עומדת מעל הכל. רבנו ז״ל מראה עד כמה האמונה חשובה, עד שמשה רבנו עצמו לימד אותנו את היסוד שלה.
מה זה "אמונה עיוורת"? אנו מתארים את האמונה בלשון המדויקת של הזוהר הקדוש: "עולימתא שפירתא דלית לה עיינין" (זוהר משפטים צה.), נערה נאה שאין לה עיניים.
כדאי להתבונן בזה היטב, משום שיש מכאן יסוד הלכתי נפלא. האמונה היא היופי הגדול ביותר, אך אין לה עיניים. אינך יכול לראות את הדבר שאתה מאמין בו. אם אתה רואה אותו, זו כבר אינה אמונה אלא ידיעה.
מה יפה כל כך באמונה הזאת? היופי הוא שמי שיש לו אמונה טהורה יכול לראות את הדבר בבהירות גם בלי עיניים, ואפילו בבהירות גדולה יותר ממי שרואה בעיניו דבר שהוא יודע.
כיצד אפשר להוכיח שאמונה פירושה דבר שאינך רואה, ובכל זאת הוא כאילו נמצא מול עיניך ממש? האם יש לכך הוכחה הלכתית? כן.
ה׳ ברא את העולם בשישה ימים, והיום השביעי היה יום מנוחה. הבריאה הושלמה בששת הימים, וביום השביעי כבר לא הייתה בריאה נוספת – הכל כבר הושלם.
הגמרא שואלת: מה קרה ביום השמיני? מה קרה לאחר שהשבת הסתיימה? מה המשיך לקיים את הבריאה? ה׳ ברא בכל יום עד שביום השביעי כבר עמד עולם שלם. האם העולם לא היה אמור להיעלם אילו לא הייתה מתרחשת בריאה חדשה?
אולי גם זה יעניין אתכם:אולי גם זה יעניין אתכם:
השבת מחדשת את הבריאה
הגמרא משיבה שאכן כך הוא. בפסוק "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב, ג) נאמר שה׳ ברא "לעשות" – כלומר, להמשיך ולעשות.
העולם לא נברא כדי להמשיך להתקיים מעצמו. הוא נברא כדי להמשיך ולהתחדש. הוא אינו יכול להתקיים בלי רצף מתמיד של בריאה מחודשת.
סופי התיבות של המילים "ברא אלקים לעשות" יוצרים את המילה "אמת". זוהי האמת של הבריאה.
הגמרא מלמדת שהעולם נברא שוב ושוב. ברגע שהשבת מסתיימת, יש צורך בבריאה חדשה שתמשיך לקיים את העולם.
הבריאה הראשונה נעשתה על ידי ה׳ עצמו, כמו שנאמר "ויכל אלקים" (בראשית ב, ב). ה׳ עצמו השלים את כל הבריאה.
אבל הבריאה המתרחשת בכל שבוע מחדש – יצירת עולם לשבוע נוסף – נעשית באמצעות היהודים השומרים שבת. כאשר יהודי שומר שבת, מתקיים בו "אשר ברא אלקים לעשות" – באמצעות השבת הוא שותף ביצירת העולם לשבוע נוסף. (שבת קיט.)
לראות דרך עיני האמונה
בליל שבת אנו מעידים שהעולם, השמים והארץ, נבראו והושלמו. כאשר יהודי מעיד על כך, הוא עצמו נעשה שותף ביצירת השמים והארץ.
על פי ההלכה, עד אינו יכול להעיד על דבר שלא ראה. הוא אינו עד כשר אלא אם כן ראה בפועל את המעשה שעליו הוא מעיד.
וכאן יש לנו עדות הלכתית ממש, עדות בעלת כוח כה גדול עד שיהודי יוצר באמצעותה דבר חדש. יהודי אומר: "ויכולו השמים והארץ". הוא מעיד שה׳ ברא את השמים ואת הארץ.
כיצד אדם יכול להעיד שראה את מעשה הבריאה?
התשובה היא: האמונה שלי כל כך טהורה, שברור לי כאילו ראיתי זאת.
מכאן אנו רואים שהאמונה חזקה אף מן הראייה עצמה. לזה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "אמונה עיוורת". זו הראייה החזקה ביותר שקיימת, חזקה יותר מן הראייה החדה ביותר. שום ראייה גשמית אינה יכולה להשתוות לאמונה טהורה.
רבי נתן מביא את דברי יחזקאל הנביא, שזכה למראה נבואי וראה את המלאכים ואת העולמות העליונים. הוא אומר: "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" .
רבי נתן שואל: כיצד הוא ראה? כיצד אפשר בכלל לראות דבר כזה?
והתשובה נמצאת במילים עצמן: "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" ראשי התיבות יוצרים את המילה "אמונה".
באמצעות האמונה הוא היה מסוגל לראות.
התחדשות בכל יום מחדש
פרשת בראשית היא תחילת הבריאה, אך הבריאה לעולם אינה רק חוזרת על עצמה. רבנו ז״ל מגלה שה׳ אינו עושה שום פעולה פעמיים באותה צורה. כל יום, כל מצווה וכל נשמה מביאים משהו חדש לעולמו של הקב״ה.
רבנו ז״ל אמר: ה׳ אינו חוזר על שום פעולה פעמיים, זה נשמע דבר פלאי, אך כך מובא גם בכתבי האריז״ל: "אין שום דבר חוזר בבריאה". (עץ חיים, היכל אדם קדמון א, ה)
כאשר השמש זורחת בבוקר, זו אינה אותה זריחה שהייתה אתמול. כאשר השמש שוקעת, זו אינה אותה שקיעה. זה אינו אותו עולם ואינם אותם חיים.
השינוי מתרחש בכל רגע, והכל מתחדש ללא הרף.
אנו אומרים בתפילה: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", אין פירוש הדבר שה׳ חוזר שוב על אותו דבר, אלא שהוא מחדש בכל יום עולם חדש לגמרי.
מבחוץ נראה כאילו הכל אותו דבר, אבל באמת הכל חדש.
בליל שבת אנו מעידים שהעולם, השמים והארץ, נבראו והושלמו. כאשר יהודי מעיד על כך, הוא עצמו נעשה שותף ביצירת השמים והארץ.
בריאת מלאכים
בעולם שאיננו יכולים לראות, כאשר אדם עושה מצווה הוא יוצר כביכול מרחוק.
לדוגמה, אדם מברך ברכה לפני שהוא אוכל. מה קרה? לפי מה שעיניו רואות – שום דבר מיוחד.
אבל מה שהוא לא ראה הוא שנבראה מציאות חדשה. במילים שלו הוא יצר מלאך. כל מצווה שיהודי עושה יוצרת מלאך.
המלאך כמובן אינו נראה לעין, אך הוא קיים. הוא מציאות של העולם העליון.
וזה עדיין לא הכול.
ישנם עולמות עליונים שונים, ובהם אורות רוחניים שהם חזקים ובהירים מכל אור גשמי שאנו מכירים. ככל שעולים גבוה יותר, האור נעשה זך ובהיר יותר. יש שם אורות מיוחדים שאין שום אור בעולם הזה שיכול להשתוות אליהם.
האורות הללו מורכבים מגוונים שונים, והם אינם מאירים תמיד. כאשר יהודי עושה מצווה, האורות הללו נדלקים. הזוהר הקדוש אומר שחלק מן התענוג של גן עדן הוא לראות את האורות הללו בגוונים השונים.
מובן שאיננו מסוגלים לתאר זאת או להשיג זאת בשכל האנושי שלנו. מדובר ביופי שאינו שייך לעולם הזה.
האורות הללו מתעוררים באמצעות המעשים של האנשים בעולם הזה. עולם שלם בשמים נבנה באמצעות המצוות של האדם.
כל ברכה וכל חלק בתפילה גורמים לחלק אחר מן העולמות העליונים להאיר, ובכל יום ההארה שונה.
בכל פעולה שיהודי עושה באמצעות מצווה, כל הסדר של הכוחות והאורות בעולמות העליונים משתנה. הכל מסתובב ומסתדר מחדש בצורה ובמבנה אחרים.
זוהי גדולתו של הקב״ה. אין בבריאה העתק מדויק. תמיד יש משהו חדש.
וזהו גם עומקה של השבת. האמונה מעידה על הבריאה, השבת מחדשת אותה, וכל יהודי מוסיף בה בכל שבוע דבר שלא היה מעולם.
