פרשת כי תבוא – לראות את הטוב
מצוות ביכורים – ללמוד להודות
פרשת כי תבוא פותחת במילים: “כי תבוא אל הארץ”, ומיד עוברת למצוות ביכורים. ביכורים הם הפירות הראשונים, מלשון בכור וראשית. כאשר אדם זוכה ליבול בארצו, עליו לקחת מן הפירות הראשונים ולהביאם אל הכהן בבית המקדש.
אבל מצוות ביכורים אינה רק הבאת הפירות. עיקרה הוא הודאה לה׳. האדם עומד ומספר כיצד ירדנו למצרים, כיצד היינו עבדים, כיצד הקב״ה גאל אותנו והביא אותנו אל הארץ הטובה. ומתוך כך הוא מביא את ראשית פירותיו ומודה לה׳ על כל השפע שקיבל.
התורה מלמדת את האדם לומר בקול ברור: אני יודע מאין באתי, אני יודע מי גאל אותי, ואני יודע שכל מה שיש לי בא מה׳.
להתגאות בכך שאנו יהודים
מצוות ביכורים מלמדת אותנו דבר נוסף: על יהודי להיות גאה בקשר שלו עם ה׳. התורה אומרת “וענית ואמרת” – לומר בקול, להכיר בכל הטוב והחסד, לא להתבייש בזהות שלנו ולא להסתיר את החסד שהקב״ה עושה עמנו.
בעולם של היום יש הרבה רעש סביב עם ישראל. אנטישמיות, ביקורת על ישראל, תמיכה והתנגדות, דיבורים מכל כיוון. לפעמים קשה להבין כיצד אומה קטנה כל כך תופסת מקום גדול כל כך בתודעת העולם.
אבל דווקא זה עצמו מלמד שיש בעם ישראל משהו מיוחד. הרי היהודים הם חלק זעיר מאוד מאוכלוסיית העולם, ובכל זאת כל כך הרבה עיסוק עולמי סובב סביבם. זה אינו דבר טבעי. זה מגלה שיש לעם ישראל תפקיד, קדושה ושליחות.
התגובה שלנו אינה צריכה להיות פחד או התכווצות, אלא הכרה: אנו מחוברים לה׳. אנו עם שהקב״ה שמר עליו בכל הדורות, למרות כל השנאה, הגזרות וההתנגדות. על כך אנו מודים, ובכך אנו מתחזקים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- ברכה או קללה? זה בידים שלנו – פרשת כי תבוא
- תמיד לומר תודה – פרשת כי תבוא
- מה עברתי בחיים שלי – פרשת השבוע כי תבוא
- להקדים תרופה למכה – פרשת השבוע כי תבוא
הר גריזים והר עיבל
בהמשך הפרשה מצווה משה רבנו את ישראל שכאשר ייכנסו לארץ, יעמדו ליד שכם, בין הר גריזים להר עיבל. שישה שבטים יעמדו על הר גריזים ושישה שבטים על הר עיבל. הכהנים והלוויים יעמדו באמצע ויכריזו את הברכות ואת הקללות.
כאשר יפנו אל הר גריזים יאמרו את הברכה למי שהולך בדרך ה׳. וכאשר יפנו אל הר עיבל יאמרו את הקללה למי שמתרחק מה׳. וכל ישראל יענו אמן – גם על הברכה וגם על הקללה. בכך קיבל עם ישראל על עצמו את האחריות לחיות על פי התורה בארץ ישראל.
בפרשה מופיעות אחת עשרה קללות, וכנגדן אחת עשרה ברכות. חז״ל מסבירים שמשה רבנו לא רצה להעמיד קללה כנגד שבט שמעון, בגלל מה שאירע בחטא עם בנות מדין. אך יש כאן גם רמז פנימי עמוק יותר.
הנקודה הטובה שמסתתרת בתוך הרע
בעולם הקדושה יש עשר ספירות, עשר מדרגות של שפע אלוקי. גם בצד הטומאה יש עשרה כוחות כנגד הקדושה. אבל הרע אינו יכול להתקיים אם אין בו איזו נקודה קטנה של טוב שמחיה אותו. לכן יש בחינה של אחת עשרה – עשרה כוחות של רע ועוד ניצוץ טוב שמסתתר בתוכם.
אנו מוצאים זאת גם בפרשת הקטורת, שאנו מזכירים בכל יום בתפילה. בקטורת היו אחת עשרה סממנים, ואחד מהם היה החלבנה, שריחה רע. ובכל זאת היא נכללה בתוך הקטורת. מדוע? משום שגם במקום שיש ריח רע, גם במקום של ירידה, יש נקודה שאפשר לצרף לקדושה ולתקן.
זהו יסוד גדול בעבודת ה׳, ובמיוחד בתורת רבי נחמן: צריך לחפש את הנקודה הטובה. אפילו במקום שנראה רחוק מאוד, אפילו בתוך מציאות קשה, יש ניצוץ של טוב שיכול להפוך להיות פתח לתיקון.
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך
לאחר מכן מביאה התורה את הברכות שיבואו על ישראל אם ילכו בדרך ה׳. אחת הברכות היא: “ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך”. חז״ל מפרשים: כשם שביאתך לעולם הייתה בלא חטא, כך יציאתך מן העולם תהיה בלא חטא.
לכאורה, זהו דבר קשה מאוד. האם אדם יכול באמת לעבור את חייו בלי חטא? ועוד, לפי דברי המקובלים שיש עניין של גלגולים, ייתכן שאדם בא לעולם כדי לתקן דברים מגלגול קודם. אם כן, כיצד אפשר לומר שהוא בא נקי?
אלא שהאדם מקבל בכל פעם את האפשרות להתחיל מחדש. גם אם נשארו דברים מן העבר, עכשיו ניתנת לו הזדמנות חדשה. הוא בא לעולם עם אפשרות לבחור, לתקן, להתבונן במעשיו ולבנות את חייו בדרך נכונה.
אדם עלול לטעות ואף לחטוא, כפי שקורה לבני אדם, אבל אם הוא לוקח את חייו ברצינות, אם הוא מודה לה׳, מחפש את הטוב, מברך על מה שיש לו ומתקן את דרכיו – הוא יכול לצאת מן העולם נקי יותר, מתוקן יותר ומבורך יותר.
פרשת התוכחה ומאה הברכות
לאחר הברכות מופיעה בפרשה התוכחה – תשעים ושמונה קללות קשות המתארות מה עלול לקרות אם עם ישראל יתרחק מן התורה. זו פרשה מפחידה ומעוררת.
בפרשת ניצבים אומר רש״י שישראל נבהלו מן הקללות ותהו כיצד יוכלו להתקיים לאחר כל זאת. משה רבנו השיב להם שעצם הידיעה שיש אתגרים, נפילות וסכנות, היא שמאפשרת לאדם לעמוד ולהתחזק. כאשר האדם יודע שיש מלחמה רוחנית, הוא יכול להתכונן אליה ולא להישבר ממנה.
מובא שבימי דוד המלך הייתה מגפה, ואנשים היו מתים. דוד המלך תיקן שיאמרו מאה ברכות בכל יום, ובכוח מאה הברכות אנו עומדים כנגד תשעים ושמונה הקללות. כאשר אדם מברך את ה׳ שוב ושוב במשך היום, הוא בונה סביבו חומה של אמונה והודאה.
רוב הברכות כבר נאמרות בתוך סדר התפילה. אליהן מצטרפות ברכות על אכילה, שתייה, אשר יצר ושאר ברכות היום. כך יכול יהודי להגיע בקלות למאה ברכות ולהפוך את כל יומו לדיבור של הודאה לה׳.
זהו יסוד גדול בעבודת ה׳, ובמיוחד בתורת רבי נחמן: צריך לחפש את הנקודה הטובה. אפילו במקום שנראה רחוק מאוד, אפילו בתוך מציאות קשה, יש ניצוץ של טוב שיכול להפוך להיות פתח לתיקון.
להודות על הכול
זהו הלימוד הגדול של פרשת כי תבוא: להודות לה׳. להתחיל מן הביכורים, מן הבראשית, ולומר לה׳ תודה. לזכור שהארץ, הפירות, החיים, הפרנסה, הבריאות והקיום של עם ישראל – כולם מתנה מהקב״ה.
רבי עקיבא לימד שכל מה שעושה הקב״ה, הכל לטובה. כאשר אדם לומד להודות לה׳ על כל מה שקורה בחייו – על הטוב הגלוי וגם על הדברים שאינם מובנים לו – הוא מושך על עצמו ברכה. הברכות שלו עומדות כנגד הקללות, והאמונה שלו נותנת לו כוח לעבור כל התנגדות וכל קושי.
עם ישראל הוא עם מבורך. למרות כל מה שעבר עליו, למרות כל השנאה והרדיפות, הקב״ה שומר עלינו ומוליך אותנו אל התיקון השלם. עלינו לקחת את הברכות, להכיר בהן, להודות עליהן ולחיות איתן.
יהי רצון שנזכה להודות לה׳ בכל יום, לברך אותו באמת, לראות את הטוב שבחיינו ובעם ישראל, ולהפוך כל קושי לברכה. ומתוך כך נזכה במהרה לביאת המשיח, לבניין בית המקדש ולקיבוץ גלויות ישראל ברחמים. אמן ואמן.
