פרשת לך לך: לגלות את עצמך ולמצוא את ה' בכל דבר
פרשת לך לך היא הפרשה השלישית בתורה, והיא מלאה באירועים גדולים ומשמעותיים. אנחנו לומדים בה על מסעו של אברהם אבינו לארץ ישראל, על לוט שניסה לתפוס לעצמו חלק בירושת הארץ, על מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים ועל נפילתו של לוט בשבי.
בהמשך מסופר על ברית בין הבתרים, על לידת ישמעאל ועל ברית המילה של אברהם אבינו.
אי אפשר להתעמק בכל הנושאים הללו בבת אחת, ולכן נתמקד בכמה נקודות מרכזיות הנוגעות לעבודת ה' של כל אחד מאיתנו.
לך לך – המסע אל עצמך
הקב"ה אומר לאברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
הזוהר הקדוש מעורר את תשומת ליבנו לדבר מעניין: הקב"ה לא אמר לאברהם לאיזו ארץ עליו ללכת. הוא אמר לו רק "אל הארץ אשר אראך". כלומר, צא לדרך, תתחיל ללכת, ובהמשך אגלה לך לאן עליך להגיע.
רבי נתן, בליקוטי הלכות, מבאר את הדברים באופן נפלא. הציווי "לך לך" פירושו גם ללכת אל עצמך. למצוא את עצמך, לגלות מי אתה באמת ולאן אתה שייך.
אנחנו שומעים לפעמים אנשים שאומרים: "אני צריך קצת מרחב לעצמי. אני צריך למצוא את עצמי, להבין איפה אני עומד ומה אני עושה עם החיים שלי".
וזה בדיוק העניין. הקב"ה מלמד את אברהם אבינו, ודרכו את כולנו, שזהו המסע של האדם בעולם. כל החיים אנחנו צריכים לחפש, לבדוק ולברר מה התפקיד שלנו ולאן אנחנו הולכים.
אדם צריך לעצור מדי פעם ולערוך חשבון נפש אמיתי: לאן אני מתקדם? מה אני עושה עם החיים שלי? האם אני באמת משיג משהו, או שאני פשוט עובר עוד יום ועוד יום, עסוק בשגרה, בלי להגיע להישגים שיש להם משמעות אמיתית?
וכאן עולה השאלה: מהי בכלל הצלחה?
האם הצלחה פירושה להרוויח הרבה כסף? ודאי שכסף יכול לעזור. כשיש לאדם אמצעים כלכליים, החיים יכולים להיות קלים יותר. אבל הכסף כשלעצמו אינו ההצלחה האמיתית.
ההצלחה האמיתית קשורה למצבו הפנימי של האדם, לחיים הרגשיים שלו, וכמובן להתקדמות הרוחנית שלו. בכל פעם שאדם מצליח להתגבר על היצר הרע, הוא משיג הצלחה אמיתית. הוא בונה משהו בתוך עצמו, משהו שיש לו ערך הרבה מעבר לכל הישג חומרי.
אותיות הבריאה – אבני הבניין של החיים
בליקוטי מוהר"ן, תורה ל"ג, רבי נחמן מבאר יסוד עמוק בעבודת ה'.
בספר יצירה מובא שהאותיות הן אבני הבניין שמהן נברא העולם. כל דבר שקיים בבריאה מורכב מצירופי אותיות.
שולחן, כיסא, הר, עמק, ים או אגם – לכל דבר יש אותיות וצירופי אותיות שמהם הוא מקבל את קיומו.
אבל האותיות הללו אינן רק סימנים שבאמצעותם אנחנו קוראים וכותבים. בתוך אותיות הבריאה טמונים דברי תורה וגילוי אלוקות. האותיות הן היסוד הפנימי של כל מה שנברא, ובהן טמון גם המפתח שלנו להבין את הבריאה ולבנות את חיינו.
אלא שלא תמיד אנחנו מסוגלים לראות את האור הזה.
כאשר אדם שקוע בגשמיות, האור האלוקי שבתוך אותיות הבריאה מוסתר ממנו. הוא רואה את הדברים החיצוניים, אבל אינו מבחין במה שמסתתר בתוכם.
איך אפשר לגלות את האור הזה?
על ידי הכנעת היצר הרע והגברת היצר הטוב.
בכל פעם שאדם מתגבר על היצר הרע, הוא מסיר עוד שכבה של חושך והסתרה. הוא מגלה עוד מעט מהקדושה שהיתה נסתרת ממנו קודם לכן.
וכך אותן אבני בניין של הבריאה מתחילות כביכול להתעורר לחיים. לפתע האדם מסוגל לראות לפניו אותיות, לצרף אותן למילים, לחבר מילים למשפטים, ומתוך כך לבנות את חייו.
זוהי המשמעות העמוקה של "לך לך".
לך אל עצמך. גלה את הדרך שלך. מצא את הדברים שעליהם אתה רוצה לבסס את חייך, והתחל לבנות את עצמך.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת לך לך – עשו את הצעד הראשון, צאו מאיזור הנוחות
- פרשת לך לך – תתחבר לעצמך
- תאמינו בעצמכם – פרשת לך לך
איך בונים חיים של קדושה?
מה פירוש לבנות את עצמנו?
כשאדם מקבל על עצמו להשתנות. הוא מחליט: אני לא רוצה לכעוס. אני לא רוצה להתנהג בגאווה. אני לא רוצה להיכנע לתאוות אסורות. אני לא רוצה שכל החיים שלי יהיו מרדף אחר דברים חומריים.
כמובן, כולנו זקוקים לדברים גשמיים כדי לחיות.
אדם צריך קורת גג מעל ראשו. הוא צריך לשלם שכר דירה או משכנתה. הוא צריך אפשרות להגיע ממקום למקום, בין אם ברכב, באופניים או בכל דרך אחרת. יש לנו צרכים חומריים אמיתיים, ואי אפשר להתעלם מהם.
אבל השאלה החשובה היא: במה אני מתמקד?
האם כל החיים שלי סובבים רק סביב הגשמיות? האם כל המחשבות והרצונות שלי מופנים רק להשגת עוד ועוד דברים חומריים?
אם כך, אני נשאר שקוע בעולם הזה ואיני מצליח לראות מעבר לחיצוניות שלו.
אבל כאשר אדם בוחר בדרך רוחנית, כפי שבחר אברהם אבינו, נפתחת לפניו אפשרות אחרת לגמרי.
הוא מתחיל לגלות את אבני הבניין הפנימיות של הבריאה. הוא מתחיל לראות את העושר ואת היופי שמסתתרים מאחורי הדברים הגשמיים.
העולם כבר אינו רק אוסף של חפצים, מקומות ואירועים. הוא הופך למקום שבו אפשר לגלות את הקב"ה.
כל דבר שאדם פוגש יכול לעזור לו להכיר את הבורא, להתפעל מהיופי של העולם שברא ולהתקרב אליו.
וזהו חלק מהמסע של "לך לך": לא רק לצאת ממקום אחד ולהגיע למקום אחר, אלא ללמוד לראות את העולם בצורה חדשה ולבנות מתוכו חיים של קדושה.
אברהם אבינו מגלה את ההשגחה המיוחדת של ארץ ישראל
יש נקודה נוספת וחשובה מאוד בפרשתנו.
הקב"ה ציווה על אברהם אבינו ללכת אל הארץ אשר יראה לו, בלי לגלות לו מראש איזו ארץ היא.
הזוהר הקדוש מסביר שכאשר אברהם אבינו יצא למסעו מאזור ארם נהריים, באזור עיראק ואיראן של ימינו, הוא לא הסתפק בהליכה ממקום למקום. בכל ארץ שעבר בה, הוא התבונן בשורש הרוחני שלה וניסה להבין את ההנהגה האלוקית המתגלה בה.
הוא עבר בארצות שונות באזור, כמו עיראק, איראן, סוריה, לבנון וירדן, ובכל אחת מהן מצא שיש מלאך ממונה המשגיח על אותה ארץ.
לכל אומה ולכל ארץ יש שר ומלאך הממונה עליה בשמים.
אבל כאשר אברהם אבינו הגיע לארץ ישראל, הוא גילה דבר שונה לחלוטין.
הוא חיפש את המלאך הממונה על הארץ, ולא מצא.
מדוע?
מפני שארץ ישראל אינה נתונה להשגחתו של מלאך ממונה כשאר הארצות. בארץ ישראל מתגלה ההשגחה הישירה של הקב"ה בעצמו.
אברהם אבינו יצא לחפש רוחניות. הוא יצא לחפש את הקב"ה. וכאשר הגיע לארץ ישראל, הוא מצא את מה שחיפש.
כאן התגלתה לו ההשגחה האלוקית באופן ישיר.
זהו אחד הדברים המיוחדים כל כך בארץ ישראל. הקב"ה בעצמו משגיח עליה.
אמנם יש את המלאך מיכאל, הממונה לדאוג לצורכיהם של כלל ישראל, אבל ההנהגה של ארץ ישראל עצמה היא הנהגה ישירה של הקב"ה.
ומי שזוכה לחיות בארץ ישראל יכול לראות את ההשגחה הזאת בחיי היום יום.
רבי נתן, בליקוטי הלכות, מבאר את הדברים באופן נפלא. הציווי "לך לך" פירושו גם ללכת אל עצמך. למצוא את עצמך, לגלות מי אתה באמת ולאן אתה שייך.
לראות את ההשגחה האלוקית גם בתוך המציאות הקשה
פעם התרחש פיגוע בירושלים. אחד מרבותי בחסידות ברסלב אמר בעקבות אותו פיגוע: "האירוע הזה מראה לנו את ההשגחה הפרטית של הקב"ה".
לכאורה, הדברים נשמעים תמוהים מאוד. כיצד פיגוע יכול ללמד אותנו על ההשגחה של ה'?
הרב הסביר: הרי אלה שרוצים לפגוע ביהודים רוצים לעשות זאת בכל יום. אם היו יכולים, הם היו מבצעים פיגועים כאלה שוב ושוב. ובכל זאת, הדבר אינו מתרחש בכל יום.
עצם העובדה שאנחנו ממשיכים לחיות כאן, למרות כל האיומים והסכנות, מלמדת אותנו לראות כיצד הקב"ה משגיח עלינו ושומר עלינו.
זוהי נקודה שצריך ללמוד להתבונן בה.
לפעמים אנחנו מתמקדים רק באירועים הקשים שמתרחשים, ואיננו שמים לב לכל מה שנמנע מאיתנו, לכל הסכנות שלא התממשו ולכל הפעמים שבהן זכינו להגנה ולשמירה.
כך גם בתקרית שסופרה לאחרונה על מטוס של חברת פליי דובאי, שבה הטייס התוקף לקח גרזן וניסה להרוג את הטייס השני.
בעיתון האנטישמי ניו יורק טיימס תואר האירוע כ"עימות". איזו הגדרה! אדם לוקח גרזן ומנסה להרוג טייס, והדבר מכונה בסך הכל "עימות".
אבל מעבר לאופן שבו הדברים מוצגים בתקשורת, עלינו ללמוד לראות כיצד הקב"ה שומר על כלל ישראל.
כמובן, אין פירוש הדבר שתמיד הכל מסתיים ללא פגע.
לצערנו, יש אנשים שנפצעים, יש אנשים שנשארים עם נכות, ויש גם כאלה שמאבדים את חייהם. אלה דברים כואבים מאוד, והם חלק מהמציאות שאנחנו חיים בה.
ובכל זאת, בתוך כל הקשיים והסכנות, אפשר לראות את ההשגחה של הקב"ה.
כאשר מתבוננים בהיסטוריה של עם ישראל, רואים את נס ההישרדות של העם היהודי. למרות כל מה שעבר עלינו, למרות כל הרדיפות, המלחמות והסכנות, עם ישראל ממשיך להתקיים.
זהו נס עצום.
ויש כאן נקודה נוספת.
אפשר לומר, באופן מפתיע, שיש לנו אפילו סיבה מסוימת "להודות" לאויבים שלנו.
להודות להם? על מה בדיוק?
כאשר מתבוננים במלחמות שנלחמו נגד עם ישראל, אפשר לראות כיצד דווקא מתוך אותן מלחמות עם ישראל יצא מחוזק. היהודים התחזקו, התקרבו יותר לקב"ה, ורבים החלו לחפש את דרכם חזרה אליו.
כל מלחמה הביאה בעקבותיה גם התעוררות רוחנית. אנשים שלא חשבו קודם לכן על הקשר שלהם עם הקב"ה התחילו להתפלל, להתבונן ולחפש אותו.
ודאי שאין בכך כדי להפחית מחומרת הפגיעות ומהכאב שנגרם. אבל גם מתוך המציאות הקשה הזאת אנחנו יכולים ללמוד כיצד הקב"ה מעורר אותנו להתקרב אליו.
בסופו של דבר, גם האויבים שלנו, שלא מרצונם, גורמים לנו לפעמים לשוב אל ה'.
הלוואי שכבר הגענו לסוף הדרך הקשה הזאת. הלוואי שכל המלחמות והפיגועים יהיו מאחורינו, ומעתה נזכה לחיות בשלום.
לכל אדם יש דרך משלו
נחזור אל הציווי שבו פתחנו: "לך לך".
לך אל עצמך. גלה מי אתה באמת.
נסה להבין מה הכוחות שהקב"ה נתן לך, מה היכולות שלך ומה אתה מסוגל להשיג בחיים.
אין שני בני אדם זהים. לכל אדם יש תכונות משלו, כוחות משלו, ניסיונות משלו ודרך מיוחדת שבה הוא יכול להתקרב לקב"ה.
העבודה שלנו היא לגלות את הכוחות הללו ולהשתמש בהם כדי לבנות את עצמנו.
רבי נחמן מלמד אותנו שאותיות הבריאה הן אבני הבניין של העולם. אבל עלינו להבין שהן גם אבני הבניין של החיים שלנו.
כל מה שנמצא בסביבתנו, כל דבר שאנחנו פוגשים וכל מצב שאנחנו עוברים, יכולים להפוך לחלק מבניין החיים שלנו.
אנחנו יכולים לקחת את הדברים הללו, להתבונן בהם, להבין מה טמון בתוכם ולגלות כיצד הם יכולים לקרב אותנו לקב"ה.
זוהי הדרך של אברהם אבינו.
הוא יצא לדרך בלי לדעת מראש לאן יגיע, אבל הוא ידע מה הוא מחפש. הוא חיפש את הקב"ה, ובכל מקום שאליו הגיע הוא ניסה לגלות עוד מההשגחה האלוקית.
וכך גם אנחנו צריכים לעשות.
לא להסתפק בחיים שעוברים מאליהם, יום אחרי יום, אלא לחפש את המשמעות הפנימית של כל דבר, להתגבר על היצר הרע, לגלות את הקדושה המסתתרת בתוך הבריאה ולבנות לעצמנו חיים של קרבת ה'.
וכאשר נלמד ללכת בדרך הזאת, להשתמש באבני הבניין שהקב"ה נתן לנו ולגלות אותו בכל מה שסביבנו, נזכה בעזרת ה' לראות בביאת משיח צדקנו, בבניין בית המקדש ובקיבוץ גלויות ישראל במהרה בימינו.
אמן ואמן.
