לבן, עשיו, מצרים והרשימה ארוכה, כל מה שעבר על עם ישראל עובר על כל יהודי בכל דור. מצב הרוח, השכן, המצב הכספי, התקשורת המעצבנת והרשימה ארוכה. העצה היא להאמין בהתחדשות, לא להרים ידיים ולא להתייאש! זה מה שהפרשה מלמדת אותנו במצוות ‘ביכורים’.
פרשת השבוע היא פרשת כי תבוא, הפרשה פותחת במצוות ‘ביכורים’ שעניינה הכרת טובה לבורא שמעניק לנו שפע בחסדו. בעת שבית המקדש היה קיים, אדם היה יורד לשדהו ורואה תאנה שביכרה (או כל פרי אחר משבעת המינים שארץ ישראל השתבחה בהם), הוא היה מסמן אותה וכורך עליה גומי ( דברים כו ב, ברש”י). לאחר מכן הוא היה מכין סל של ‘ביכורים’, מקשט את הסל ומעלה אותו לירושלים בשירה ובשמחה על גבי שוורים מקושטים. כשהגיע לבית המקדש, היא הביא את סל הביכורים לכהן, והכהן הניף את הביכורים לפני ה’.
מביא הביכורים היה פותח במונולוג של הודיה להשם, שכלל ווידוי אישי וכללי, הוא הזכיר את הצרות שפקדו את עם ישראל בראשית הדרך בתקופת לבן ויעקב, ולאחר מכן בשעבוד מצרים, כיצד השם שמע את צעקתם מתוך השעבוד וגאל אותם ממצרים והביאם לארץ הנכספת, ארץ ישראל. וכעת, מביא הביכורים מודה לבורא שהציל אותם מכל המאורעות ומסיים בהתרגשות: “ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי השם” (דברים כו י). כך מדי שנה.
רבי נתן מעניק לנו מבט חדש ומקורי על מצוות הביכורים, הקשור להתמודדות של כולנו בחיי היום יום:
המצווה להביא מדי שנה את הפירות הראשונים שביכרו מסמלת התחדשות. הקושי שלנו להתחדש הוא בגלל שהדיסק שלנו צרוב במחשבות העבר: כל כך הרבה עברתי, כמה שאני מנסה אני לא מצליח, זה כבד עלי, די, כמה אני יכול להתמודד עוד?! התשובה לכך היא מצוות ‘ביכורים’, להתחדש. לא להיבהל ממה שעובר עלינו, כמו שעברנו מאורעות קשים ובסופו של דבר השם הציל אותנו, כך הוא ייתן לנו את הכוח להתגבר על הכל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
גם אני לא יכול בלעדיך – כי תצא
את זה אנחנו לומדים מהמונולוג של מביא הביכורים המורכב מהתבוננות בנבכי העבר, הצרות וההרפתקאות שעברנו כאומה. כמה סבל יעקב מלבן, הוא ניסה להרע לו, לפגוע בו ולהוליך אותו שולל. ובכל זאת, בסופו של דבר יעקב יצא מנצח והצליח להוציא ממנו את בנותיו, הן אמותינו הקדושות לאה ורחל, בלהה וזלפה, שילדו את השבטים הקדושים ועל ידם התגלה השם בעולם.
אחר כך יעקב סבל מעשיו, ואחריו גלות מצרים. יעקב אבינו נאלץ לרדת למצרים בעקבות הרעב. במצרים בני ישראל התרבו והמצרים הצרו את צעדיהם, שעבדו אותם ומיררו את חייהם. בני ישראל צעקו להשם שיוציאם ממצרים, והשם בחסדיו גאלם ממצרים והביאם לארץ ישראל. זה מה שאנו לומדים ממביא הביכורים, לא להתרגש ממאורעות העבר, למרות הכל, יצאנו מזה.
הדברים מתייחסים לכל יחיד ויחיד, כי התורה היא לא סיפור אגדה, היא סיפור חיים שלי, שלך ושל כל יהודי, של כל יחיד ויחיד בכל דור. בדיוק כמו שהקב”ה עזר ליעקב ולעם ישראל לצאת ממצרים, כך הוא עוזר גם לנו – לכל אחד ואחת מאתנו, כמו שאנחנו אומרים שלוש פעמים בכל יום בתפילה: “ועל ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך ועל טובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים, הטוב כי לא כלו רחמיך” וכו’.
למרות שרשימת הצרות לא הסתיימה במצרים, אחריהן היו עוד צרות – גלות בבל, מדי, יוון, אדום, והרשימה לצערנו ארוכה מאוד. לא ניתן לתאר את כל המאורעות שעם ישראל עברו מאז. בכל זאת, אנו יודעים מלקח העבר שמכל הצרות השם יושיע אותנו.
כעת נעתיק את הדברים גם במובן הרוחני. בסופו של דבר, הרדיפה האובססיבית של לבן אחרי יעקב, ואחריו עשיו והמצרים וכל הבאים אחריהם, הייתה בעיקר בסיבות רוחניות, בגלל האמונה שלנו בא-ל אחד מושל ומשגיח בכל רגע. לכן, כשאנו קוראים את כל הצרות והמאורעות שקרו לאבותינו ומודים לו על החסד שעשה עמנו והציל אותנו מהם, אנו יודעים שהדברים מרמזים לכל אחד ואחת מאתנו גם במובן הרוחני, שאנחנו נתגבר על הכל.
התורה היא לא סיפור אגדה. היא סיפור חיים שלי, שלך ושל כל יהודי, של כל יחיד ויחיד בכל דור. בדיוק כמו שהקב”ה עזר ליעקב ולעם ישראל לצאת ממצרים, כך הוא עוזר גם לנו!
כך זה בכל דור, וכך זה בכל אדם באופן אישי. כל אחד יכול לתאר באריכות אין סופית מאורעות קשים וצרות והרפתקאות שעברו עליו. והאם יש עצה להימלט מהמעברים הקשים? יש רק משהו אחד שיכול לעזור: אמונה.
בהקשר שלנו, אמונה מסמלת התחדשות כמו שהפסוק אומר: “חדשים לבקרים רבה אמונתך” (איכה ג). זאת אומרת, להאמין בכוח ההתחדשות – שיש לנו את האפשרות להתחדש. גם אם סבלנו צרות קשות ומאורעות קשים, וגם אם נכשלנו ברוחניות אין ספור פעמים וכבר קשה לנו להתמודד רוחנית, העצה היא אחת – אמונה, להאמין שלאמיתו של דבר אדם אינו יודע כלל מה נעשה עמו בעולם, מה החשבונות השמימיים, ועלינו רק לעשות את התפקיד שלנו ולהאמין בהשם שבכל מצב אנחנו יכולים להתחיל מחדש, להאמין בו שהוא חפץ בנו לא משנה מה וכמה נכשלנו, ולהתחזק תמיד באמונה.
מצוות ביכורים מלמדת אותנו – להתחדש, להתחיל כל פעם מחדש, כי עיקר הבריאה הייתה בשביל ההתחדשות!
רבי נתן מצטט ביטוי מפורסם מהתלמוד: “הם אמרו והם אמרו”, ומפרש אותו בהקשר לדברים האמורים. “הם אמרו”, כלומר, חכמינו למדונו כמה אדם צריך להיזהר לקיים את המצוות ולהיזהר משמץ חטא. הם למדונו יותר מכך, כמה אדם צריך להיזהר להתרחק אפילו מתאוות של היתר ולהיות נקי וקדוש. ובכל זאת, “הם אמרו”, שאפילו אם אדם חטא בחטאים חמורים ונוראים, אל לו להרים ידיים ולהתייאש.
“הם אמרו והם אמרו”, כלומר הם שלימדו אותנו את חובת הזהירות מחטאים, הם עצמם אלו שלימדו אותנו כמה אדם צריך להתחזק לאחר שחטא ולהתחדש, להתחיל מחדש כאילו הוא לא חטא מעולם, והם גם לימדו אותנו שלא ניתן לתאר את הנחת והשמחה שיש לבורא כאשר יהודי שב אליו גם אם הוא הרבה לפשוע, ושהשם רוצה מאוד בתשובת החוטא, להיפך הם למדונו, שככל שאדם רחוק יותר והוא שב להשם, כך כבוד השם מתגדל ומתעלה יותר (כמבואר בליקוטי מוהר”ן ח”א י).
זה מה שמצוות ביכורים מלמדת אותנו – להתחדש, להתחיל כל פעם מחדש, כי עיקר הבריאה הייתה בשביל ההתחדשות, ולמען המטרה הזאת. השם מחדש את הבריאה מדי יום, כפי שאנו אומרים בתפילה: “המחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית”. ואנו גם אומרים “עושה חדשות”, זוהי ההתחדשות האמיתית, אלו הן “החדשות” הכי טובות שהאדם יכול להתחדש כל יום מחדש.
כעת מאירים דברי המדרש באור נפלא, שמלמד: “בראשית ברא אלוקים”, ‘בראשית’ – בשביל ביכורים שנקראים ‘ראשית’, ‘ברא אלוקים’ – נברא העולם. הביכורים נקראים ראשית, כי המצווה היא לקחת את הפירות המתבשלים ראשונים, כמו שהפסוק אומר: “ולקחת מראשית כל פרי האדמה” (דברים כו ב), בהקשר שלנו מסביר רבי נתן: הכוונה שהבורא ברא את העולם בשביל ה”בראשית”, ההתחלה, שהאדם יתחזק באמונה בכל פעם מחדש בבורא שהוא חפץ בנו ורוצה בתשובתנו ובעבודתנו, ולהתחיל בכל יום ובכל עת מחדש לעבוד את השם.
(על פי ליקוטי הלכות, בשר וחלב ד יג)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
