אנחנו אוהבים לשפוט לפי נטיות הלב שלנו, ואחרי תקופה מתבררים פרטים שמעמידים את הסיבות להחלטה שלנו באור מגוחך. אם היינו דיינים או שופטים איך היינו יכולים לישון בלילה?
פרשת השבוע היא פרשת שופטים. הפרשה פותחת בצורך להקים מערכת משפט צודקת: “שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים” (דברים טז, יח יט).
זהו אחד הדברים הכי נחוצים בעולם, מערכת משפט צודקת שתאפשר לבני אדם לחיות ביושר ובערכי צדק נכונים. אך העולם בימינו מאס במערכת המשפט. משפטים סולפו, או על ידי השופטים עצמם או על ידי עורכי הדין שהצליחו להטות את ליבו של השופט. לעתים זו התקשורת שהטתה את ליבו או דעתו של השופט או שתיהן גם יחד. מה לעשות, גם השופטים הם בני אדם. כל זה גרם לנו לאבד את האמון במערכת המשפט.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שורש הבעיה היא בהצהרה המפורסמת של בתי המשפט: “הכל שפיט”. היהירות והביטחון שבכוחם להכריע בכל מקרה כהבנתם היא זו שעומדת בעוכריה. כיצד ניתן לדעת עם מי האמת? הרי השקר מטעה כל כך ומראה את עצמו כאמת. כמה פעמים הרשיעו אנשים זכאים וזיכו אנשים שהיו ראויים לשבת מאחורי סורג ובריח?! גם אם נאמר שהשופטים הצליחו על פי תורת המשפט להגיע להכרעה אמיתית לפי שיקול דעתם, עדיין, מי אומר שהם כיוונו אל האמת בהתחשב בנסיבות ופרטי המקרה עצמם?
לעומת המערכת המשפטית הכללית, במערכת המשפטית של התורה האחריות מוטלת כולה על כתפי הדיינים. לא לחינם התבטא משה רבנו: “לא אוכל לבדי שאת אתכם” (דברים א ט), ושלמה המלך התבטא: “מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה” (מלכים-א ג, ט). כיצד יתכן שמשה רבנו שהוציא את עם ישראל ממצרים, קרע את הים וכו’, ושלמה המלך החכם מכל אדם, שהוציא לאור את משפט הצדק המפורסם ביותר בעולם “משפט שלמה”, יאמרו משפטים כאלו? התשובה כדברי רש”י: אלא כך אמר שלמה: “אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות עובדי אלילים שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע, שנאמר: “וקבע את קובעיהם נפש” (רש”י דברים א ט).
העולם בימינו מאס במערכת המשפט. משפטים סולפו, או על ידי השופטים עצמם או על ידי עורכי הדין שהצליחו להטות את ליבו של השופט. לעתים זו התקשורת שהטתה את ליבו או דעתו של השופט או שתיהן גם יחד…
רש”י מתבטא בחריפות על מערכת המשפט שלא לפי התורה: “שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום”. על פניו, נראה שיש כאן הקצנה מעט, אמנם לא הכל טוב אבל האם באמת אין ביקורת בעולם על שופטים? האם שופט באמריקה, באנגליה, או בכל מדינה מתוקנת בעולם יכול לשפוט ככל העולה על רוחו מבלי לתת את הדין על כך? אז מה הכוונה בדברי רש”י: “ואין בכך כלום”?
התשובה היא, שמערכת המשפט הכללית מתיימרת להיות מערכת משפטית צודקת, אולם כל עוד ישנה התייחסות מקילה ש”הכל שפיט”, יהירות וביטחון שהאמת והצדק נקבעים לפי הכללים וההכרעה שלהם, ולא לפי מה שהאמת צריכה להיות באמת – אין כל סיכוי למנוע סילופים. כי אם המערכת תבחין שהיא טעתה, “אין בכך כלום”, היא תדאג להצדיק את עצמה במקום לחפש את האמת, כי זה אצלם הערך העליון. רק במערכת משפט לפי התורה שמתייחסת לדיני ממונות באחריות ובכובד ראש כאילו מדובר בדיני נפשות, ישנו סיכוי שיצא משפט צדק.
אבל גם במערכת המשפט לפי התורה הסיכונים האלו קיימים, דיין יכול לטעות בהבנת הנסיבות של המקרה שלפניו ולפסוק לפי משפט התורה פסק דין מוטעה, ולחייב את הזכאי ולזכות את החייב. יש דרך אחת לזכות להוציא לאור משפט אמת. לשם כך נכיר רעיון שרבי נחמן מלמד בעניין אחר השופך אור על הנושא שלנו:
“כאשר אדם עומד להתפלל, לעתים החושך והמחשבות הרעות מקיפות אותו מכל צד והוא אינו מסוגל להתפלל, העצה לכך היא להתמקד באמת, ואך ורק באמת. לומר את דיבורי התפילה בכנות, למשל לומר את המילים “ה’ הושיעה” באמת. האמת היא האור של השם בעצמו, ועיקר ההשתוקקות של השם היא אך ורק לאמת, כאשר אדם זוכה לאמת השם שוכן עמו ומאיר לו את הדרך איך לצאת מהחושך וכך הוא יוכל לדבר דיבורי אמת ולהתפלל. התפילה הינה ביטוי של אמונה, אנו מתפללים כי אנו מאמינים שיש בורא ובידו לחדש דבר כרצונו, גם אם נראה שבדרך הטבע אין סיכוי לשנות את המצב הנתון, בתפילה ניתן לשנות הכל (ל”מ ח”א ט).
בדומה לכך, כאשר שני בעלי דין באים למשפט, פירושו, שלפחות אחד מהם משקר ואינו נושא ונותן באמונה. כאשר ישנו פגם באמונה, נדרש לתקן את האמונה בשורשה, הרי המטרה בפסיקת דין היא לא רק הבירור של המקרה הספציפי הזה שקרה כאן עכשיו מול עינינו, התפקיד של בית הדין בהכרעת הדין היא לתקן את הדבר בשרשו, שאותו אדם שאמונתו נפגמה יפנים שעד כה מעשיו לא היו מתוקנים, ומכאן ואילך הוא יישר את דרכיו וינהל את חייו באמונה. לשם כך, הדיין נדרש לחתור לגלות אך ורק את האמת עצמה ללא שום שיקולים עצמיים, כבוד, תהילה, חנופה או כל תועלת אחרת. כאשר הדיין יתמקד רק באמת, הקדוש ברוך הוא יאיר לו בעצמו שהוא יכוון לאמת ויוציא לאור דין אמת.
כאשר אדם עומד להתפלל, לעתים החושך והמחשבות הרעות מקיפות אותו מכל צד והוא לא מסוגל להתפלל, העצה לכך היא להתמקד באמת…
זו הכוונה בפסוק: “אלוקים ניצב בעדת אל” (תהלים פב, א). כך מתנהלת מערכת המשפט של התורה כשהיא כראוי, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נוכח בבית הדין כאשר האמת נמצאת שם כי הוא תמיד משתוקק אל האמת, וכאשר האמת נמצאת שם השם בעצמו יאיר ויגלה את האמת מתוך החושך, ואז הדיין יוכל להכריע כפי האמת ולהוציא דין אמת לאמיתו.
זה ההסבר לכך שכאשר חכמינו דיברו בשבחם של דיינים הוגנים: “כל דיין הדן דין אמת לאמיתו, כאילו נעשה שותף להבורא במעשה בראשית” (שבת י א). הם הדגישו את המילה “לאמיתו” כי אכן, למרבה הצער, יתכן לדון אמת לפי התורה, ועדיין, ההכרעה תהיה מוטעית בגלל השקר של אחד מבעלי הדין. דין אמת “לאמיתו” הוא רק כאשר הדיין מתאמץ להתמקד אך ורק באמת, לשם האמת עצמה.
ה”פרפראות לחכמה” בפירושו ל”ליקוטי מוהר”ן” (ח”א קיז) מביא סיפור נפלא שקרה עם רבי נחמן במסעו לארץ ישראל: הוא נועד בטבריה במסיבה של מצווה עם גדולי הדור שעלו לארץ ישראל בעלייה החסידית המפורסמת של תלמידי הבעל שם טוב (בראשות הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מויטפסק, רבי אברהם מקליסק והרב הקדוש משיפוטובקה, מנוחתם כבוד בבית העלמין העתיק בטבריה). הנוכחים העלו שאלה תלמודית: כאשר מתעורר ספק ממוני למי שייך מנה (סוג מטבע) בפיקדון, יש להמתין עד שיבוא אליהו הנביא ויעיד למי שייך המנה. אולם שאלו הנוכחים, גם אם אליהו הנביא יבוא ויגלה לנו מי צודק, איך ניתן להכריע על פיו? הלא הוא רק עד יחיד, ולפי התורה לא ניתן לחייב רק על פי שני עדים, כאמור: “לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת, על פי שנים עדים.. יקום דבר” (דברים יט טו).
לא הייתה בידי הנוכחים תשובה לשאלה והשתררה שתיקה בקרב המסובים. אך הם הבחינו שרבי נחמן יודע את התשובה והפצירו בו לענות. רבי נחמן השיב: מובא ש”אליהו הנביא אינו בא אלא לרחק את השקר ולקרב את האמת”, זאת אומרת, הסביר רבי נחמן, שכאשר אליהו הנביא יבוא ויגלה בעולם את מידת האמת וירחיק את מידת השקר, בעל הדין יתעב את השקר ויודה על האמת מעצמו, והודאת בעל דין נחשבת כמאה עדים (קידושין סה ב) וכך תהיה הכרעה אמיתית.
כשאליהו הנביא יבוא האמת תתגלה באופן שהאדם עצמו יחתור לאמת, אך עד אז המלאכה הזאת מוטלת על הדיין. בסופו של דבר, גם אם הדין לעתים כואב וחותך התוצאה הסופית מביאה שלום, כדברי התנא רבן שמעון בן גמליאל: “על שלושה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום”, שנאמר: “אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם” (אבות פרק א יח).
(על פי ליקוטי הלכות, דיינים א ב והלכות שליחות והרשאה ב).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
