כשהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשו – פרשת תולדות
כשיצחק שמע את קולו של יעקב
בפרשת תולדות מסופר שיצחק אבינו עמד לברך את עשו. רבקה לקחה את יעקב, בנה הצעיר, ואמרה לו ללבוש עורות גדיי עיזים, לגשת אל אביו ולקבל את הברכה שהתכוון לתת לעשו.
מדוע דווקא עורות גדיים? מפני שעשו היה שעיר מאוד, ואילו יעקב היה חלק. יצחק אבינו היה עיוור, ורבקה ידעה שכאשר ימשש את העור השעיר, יחשוב שעשו עומד לפניו ויברך אותו.
יעקב עשה כדבריה, אבל כאשר דיבר אל אביו, יצחק הבחין במשהו מוזר. יעקב דיבר בנימוס ובכבוד, שם שמים בפיו, בניגוד לעשו שהיה גס רוח וגאוותן. יצחק התפלא. הקול אינו נשמע כמו קולו של עשו. הוא ביקש מיעקב להתקרב כדי שיוכל למשש אותו, ואז אמר את המילים המפורסמות:
"הקול קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז, כב).
הגמרא מלמדת שכאשר יצחק אבינו אמר את הדברים הללו, הוא לא רק תיאר את מה ששמע והרגיש. היתה זו נבואה שיצאה מפיו של האב השני של עם ישראל, והוא אמר אותה בצער רב.
יצחק יכול היה לומר בפשטות "קול יעקב". מדוע נאמר "הקול קול יעקב"? מדוע המילה "קול" מופיעה פעמיים?
הקול הזה, קולו של עם ישראל, עתיד להישמע בבכי, באבל ובזעקות כאשר ידי עשו יביאו חורבן לעולם. אותן ידיים רשעות, ידי מלכות רומי, עתידות להחריב את בית המקדש, לשרוף אותו ולגרש את היהודים מארצם.
אבל מלבד הנבואה הזאת, יצחק אבינו גילה ליעקב יסוד נוסף.
הוא הודיע לו שבניו יהיו עם ישראל, ואילו צאצאי עשו יהיו אומות העולם, ולכל אחד מהם יהיה כוח מיוחד.
"הקול קול יעקב" פירושו שכוחו של עם ישראל יהיה בקולו, בתפילה. לא תהיה אומה בעולם שתוכל לפעול באמצעות התפילה כפי שעם ישראל מסוגל לפעול.
לעומת זאת, כוחו של עשו יהיה בידיים, בכוח החרב ובניצחון בשדה הקרב. כשם שכוח התפילה של ישראל גדול מכל האומות, כך כוחו של עשו במלחמה גדול במיוחד.
מדוע נאמר "קול" פעמיים?
יש פירוש נוסף, עמוק יותר, לכפילות שבפסוק, והוא קשור לחכמת הנגינה.
רבנו ז"ל מלמד שחכמת הנגינה היא אחת החכמות החשובות ביותר, מפני שחלק גדול מן התורה קשור לנגינה.
בספר התורה יש אותיות, נקודות, תגים שעל האותיות, ומעל לכל יש את הטעמים והצלילים שבהם קוראים את התורה.
גם רוב התפילות שלנו נאמרות או מושרות לפני הקב"ה. יש לנו ניגונים קדושים שיהודים שרים מתוך שמחה, בשירה ובריקודים.
ואפילו בעולם הבא המלאכים שרים שירי שבח לקב"ה.
תארו לעצמכם מלאך שיש לו אלף לשונות, וכל לשון משמיעה אלף קולות, וכל קול מפיק אלף ניגונים. כל הצלילים הללו מתחברים יחד ליופי שאיננו מסוגלים כלל לתאר.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת תולדות – יעקב, עשו, והמאבק על האמת
- פרשת תולדות – כוחן של דמעות
- כמה אנחנו צריכים לסבול? – פרשת השבוע תולדות
קול ישר, קול חוזר, והקול הנוצר מחיבורם
כאשר אדם נושף לתוך כלי נשיפה, נוצר תחילה קול ישר, קול העובר ישירות דרך הכלי.
הקול הזה יוצר הד בתוך הכלי. ההד חוזר אל מקורו, והוא נקרא "קול חוזר".
כאשר הקול החוזר פוגש את הקול הישר, בעוד הצליל המקורי ממשיך להישמע, שני הקולות מתחברים ונוצר קול שלישי.
נמצא שיש שלושה קולות: קול ישר, קול חוזר והקול הנוצר מחיבור שניהם. מן הקולות הללו נוצרים הצלילים השונים.
שלושת הקולות מייצגים שלוש מידות: חסד, דין ותפארת.
הקול הראשון, הקול הישר, הוא בחינת חסד, מידתו של אברהם אבינו.
הקול החוזר הוא בחינת דין, מידתו של יצחק אבינו.
וכאשר שני הקולות מתחברים, נוצרת מידת התפארת, הנקראת גם רחמים. זוהי מידתו של יעקב אבינו.
לכן יעקב נקרא "בחיר שבאבות", מפני שכלל בתוכו את שתי המידות, חסד ודין, כשהן מחוברות יחד.
כעת נוכל להבין מדוע יצחק אמר "הקל קול יעקב" ולא הסתפק במילה אחת.
הקול הראשון הוא קולו של אברהם, קול ישר, בחינת חסד. הקול השני הוא קולו של יצחק, קול חוזר, בחינת דין.
כאשר שני הקולות הללו מתחברים, נוצרת התפארת, שהיא מידתו של יעקב.
"הקל קול יעקב" – שני הקולות יחד יוצרים את היופי והשלמות של מידת יעקב אבינו.
הנשק של עם ישראל נמצא בפה
לאחר שיעקב קיבל את הברכות, הגיע עשו אל יצחק וביקש שגם הוא יברך אותו.
עשו בכה בכי מר, ואף שלא הוריד אלא דמעות מעטות, יש לדעת עד כמה גדול כוחו של הבכי לעורר רחמים וחסדים בשמים.
ומה יכול לעמוד כנגד ידי עשו, כנגד כוחו ומעשיו?
רק "הקל קול יעקב".
"תפילת כל פה" – כוחו של עם ישראל נמצא בפה. הכוח הנסתר של יעקב ושל בניו הוא כוח התפילה.
כאשר עמלק בא להילחם בישראל, משה רבנו אמר ליהושע לצאת ולהילחם באויב.
יהושע יצא למלחמה, ואילו משה נשאר מאחור. מה היה תפקידו?
משה ביקש שיביאו לו אבן שעליה יוכל לשבת ולהתפלל. זה היה חלקו במלחמה.
כאשר משה הרים את ידיו, ישראל גברו על עמלק. כאשר הוריד אותן, עמלק התחזק. לכן עמדו שני אנשים משני צדדיו ותמכו בידיו.
הידיים צריכות להצביע כלפי מעלה
האם ידיו של משה רבנו הן שנלחמו בעמלק? מה היה בהרמת הידיים שהביאה לניצחון?
הידיים שהורמו כלפי מעלה היו סימן לכלל ישראל.
משה רבנו לימד אותם: כאשר אתם יוצאים למלחמה, הלב שלכם צריך להיות מכוון כלפי מעלה, אל הקב"ה. תלו בו את עיניכם ואת תקוותיכם, ואל תבטחו רק בכוחכם הגופני.
כל זמן שבני ישראל הפנו את תקוותיהם ואת תפילותיהם אל הקב"ה, הם ניצחו. וכאשר לא עשו זאת, חס ושלום, עמלק גבר.
רבנו ז"ל מלמד שכאשר אדם מתפלל, הוא מבקש מהקב"ה לשנות את המציאות שבה הוא נמצא.
אם הוא נמצא במדרגה נמוכה, הוא מבקש שהקב"ה יעלה אותו למדרגה גבוהה יותר. אם השטן מתגבר עליו, הוא מבקש שיוכל להתגבר עליו ולנצח.
כלומר, האדם מבקש דבר שאינו קיים במציאות הנוכחית.
הוא בא לפני הקב"ה ואומר: אני רוצה שהמצב ישתנה. עכשיו אני רחוק ממך, אבל אני רוצה להתקרב. אני נמצא למטה, אבל רוצה להגיע למדרגה גבוהה יותר. אנא, עזור לי.
וכאן אנחנו מגיעים ליסוד נפלא בכוחה של התפילה.
הקב"ה שמח כאשר מנצחים אותו
כאשר אדם מפסיד במאבק, הוא בדרך כלל עצוב ומדוכדך. אף אחד אינו אוהב להפסיד.
אבל יש יוצא מן הכלל אחד: הקב"ה.
הגמרא מבארת זאת על פי הפסוק בתהילים:
"למנצח בנגינות מזמור לדוד" (תהילים ד, א).
המילה "למנצח" מתפרשת בדרך כלל ככינוי למי שמנצח על הנגינה. אבל הגמרא דורשת אותה גם מלשון ניצחון.
"מזמור" פירושו שיר. אנחנו שרים לפני מי ששמח, כביכול, כאשר מנצחים אותו.
כאשר אדם מנצח אדם אחר, המפסיד אינו שמח. אבל כאשר יהודי מתגבר בתפילתו, הקב"ה שמח בכך.
כביכול, הקב"ה אומר לנו: בואו ונצחו אותי! אני רוצה שתעשו זאת. אני נהנה מכך. בואו אלי, התפללו לפני והתגברו עלי בתפילתכם.
רבנו ז"ל מלמד שכאשר אדם מדבר עם הקב"ה, עליו לדעת שאין לפניו מתנגד חזק שמבקש להכשיל אותו. להפך, הקב"ה נמצא לצידו.
הקב"ה רוצה שהאדם ינצח. הוא רוצה שהאדם יתגבר עליו בתפילתו.
לפעמים נדמה לאדם שדוחים אותו, שתפילותיו אינן נענות ושהקב"ה אינו רוצה לשמוע אותו. אבל האמת היא שהקב"ה נהנה מכך שהאדם ממשיך לבוא אליו ולבקש ממנו שיקרב אותו.
הקב"ה נמצא לצידו ורוצה בניצחונו.
המסר של רבנו ז"ל: לא להפסיק להתפלל
אנחנו באים לפני הקב"ה ושופכים את ליבנו בתפילה.
גם כאשר המצב נראה קשה וחסר תקווה, אסור לנו להתייאש. אנחנו ממשיכים לבקש, חוזרים שוב ושוב ומתעקשים להתקרב אליו.
לפעמים נדמה לנו שאנחנו מקבלים גערה או דחייה. אנחנו נופלים בקרב, סופגים מכה ונזרקים לארץ. אבל לאחר מכן אנחנו קמים וחוזרים למאבק בכוחות מחודשים.
פירוש הדבר הוא שאנחנו חוזרים עם אמונה מחודשת.
כאילו אומרים לנו מן השמים: חזור אלי. אל תיתן לעצמך לטעות ולהאמין שאתה נדחה.
אם אדם מרגיש שהקב"ה דוחה אותו, אין זו אלא בחינה של כוח אמונתו, מפני שבאמת אין דבר כזה שהקב"ה דוחה את האדם.
מי שמתמיד, חוזר שוב ושוב ושופך את ליבו לפני הקב"ה, יזכה בסופו של דבר לראות את תפילתו מתקבלת.
החושך יוסר, אור מן השמים יאיר, השערים ייפתחו והוא יזכה להתקרב יותר אל הקב"ה.
זהו ניצחון של האדם, וגם ניצחון של הקב"ה.
רבנו ז"ל מלמד שהקב"ה חפץ בניצחונו של היהודי, מפני שבאמצעות הניצחון הזה הוא מתקרב יותר אליו ואל הצדיקים.
זוהי מלחמה שנמשכת כל החיים. ההצלחה בה תלויה באמונה בצדיק האמת ובנכונות לקבל את עצותיו.
זהו הכוח שיצחק אבינו גילה במילים "הקל קול יעקב": היהודי חוזר אל הקב"ה באמצעות התורה, התפילה והאמונה המתחדשת, וכך ידי עשו מאבדות את כוחן.
יהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.
אמן.
