כשהכל סוגר מסביב, כשאנחנו מנסים לעשות משהו והמחשבות מציפות אותנו – לעצור, לוותר על כל ההישגים? לא! תמשיכו לעשות טוב. זה קשה, זה מציף, אבל בסוף הקשיים יתבטלו ואתם תצאו מנצחים! זה המסר של פרשת השבוע, כל אחד צריך לעבור את הקושי הזה, באופן אישי, את החוויה של יציאת מצרים והקושי שעל ים סוף, רגע לפני שחצו אותו.
פרשת השבוע היא פרשת בשלח. התורה מספרת שפרעה התחרט על ששלח את בני ישראל מארצו: “ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו. ויקח שש מאות רכב בחור וגו’… וירדוף אחרי בני ישראל… וישג אותם חונים על הים… וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה’… ויאמר ה’ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו… ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה” (שמות יד ה-טז).
עם ישראל עמדו על שפת הים, מצרים מאחוריהם, לפניהם הים. מה עושים? מה אנחנו היינו עושים במצב כזה? המדרש מתאר את המצב הקשה שבו בני ישראל היו נתונים באותה שעה על פי הפסוק: “יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך” (שיר השירים ב, יד). הפסוק מתאר את המצב של עם ישראל בדומה ליונה הבורחת מנץ הרודף אחריה והיא מנסה להתחבא ממנה בנקיקי הסלעים ובין הסלעים אורב לה נחש. כך היה נראה המצב של עם ישראל בעת שעמדו על הים והמצרים רודפים אותם מאחור והים לפניהם. הקדוש ברוך הוא פונה לעם ישראל ואומר להם: “הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך”, כלומר, הראי לי למי את פונה בעת צרה. ואז עם ישראל אכן התעוררו לצעוק כמו שנאמר: “ויצעקו בני ישראל אל ה'” (שמות יד, י).
אולי גם זה יעניין אתכם:
כל אדם שרוצה להתקדם ברוחניות אפילו צעד אחד קדימה – זה נחשב ליציאת מצרים, מכיוון שכל המטרה והתכלית של יציאת מצרים הייתה כדי לעבוד את השם, כמו שכתוב: “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה” (שמות ג, יב). ברגע שאדם רוצה לעבוד את הקב”ה ורוצה לצאת ממצרים, כלומר מטומאותיו ולהתקדש, מיד מגיעים פרעה וחילותיו ורודפים אחריו. זה חייב לקרות לכל אחד כמו שקרה לעם ישראל כשיצאו ממצרים. לכן חשוב קודם כל לא להתרגש כשרואים שזה קורה. ומה צריכים לעשות? לצעוק! כמו שעם ישראל צעקו אל השם כשהיו במלחמה פנים ואחור.
נאמר את הדברים בנימה אישית, כשאנחנו רוצים להתקדם בעבודת השם, מיד מתחילה מלחמה רוחנית על עצם העובדה שאנחנו מעיזים לצאת ממצרים. כלומר, מהחשיכה הרוחנית שבה אנו נמצאים. ופרעה וחילותיו המייצגים את הכוחות הרוחניים השליליים מתעוררים לרדוף אחרינו ולהכריח אותנו לחזור אליהם למצרים, לחשיכה הרוחנית שבה היינו קודם. יתירה מכך, פרעה יעשה הכל להראות לנו מה עומד לפנינו – הים. הים מסמל את המחשבות הרעות והתאוות המציפות אותנו כמו גלי הים, ובעצם הוא לוחם אתנו בלוחמה פסיכולוגית ואומר לנו שאין לנו לאן להתקדם. התאוות מלפנים ומאחור, לאן אנחנו מנסים לברוח. אנו משולים לאותה יונה אומללה הבורחת מהנץ היישר ללוע הנחש. מה עלינו לעשות במצב כזה? מה העצה לכך? לא להיכנע, רק לצעוק אל השם שוב ושוב! כמו בפסוק: “הראיני את מראייך השמיעיני את קולך”.
כל אדם שרוצה להתקדם ברוחניות אפילו צעד אחד קדימה – זה נחשב ליציאת מצרים, מכיוון שכל המטרה והתכלית של יציאת מצרים הייתה כדי לעבוד את השם!
והצעקה עוזרת. זה מה שקרה כאשר בני ישראל צעקו להשם, השם השיב למשה: “מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו” (שמות יד, טו). הקב”ה ציווה את משה שבני ישראל לא יתייחסו לקשיים שמאחור ולא לקשיים שעומדים לפניהם, לא להיכנע – ולהתקדם. ואכן נחשון בן עמינדב קפץ לתוך הים ואחריו כל עם ישראל, וכאשר המים הגיעו עד צווארו הוא צעק: “הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש”, ואז נבקע הים וכל בני ישראל עברו ביבשה בתוך הים והמצרים טבעו בו.
רבי נתן מסביר שזה מרמז לכך שכאשר המחשבות מתגברות על האדם מכל הכיוונים והן שוטפות את המוח, ממש כמו שבני ישראל היו מוקפים מלפנים ומאחור ואחר כך גם בתוך הים עצמו לפני שהוא נבקע, השם מצווה אותנו לנסוע לתוך הים! זאת אומרת, לא להתייחס ולא להסתכל על כל המבוכות והקשיים הפסיכולוגיים שמתעוררים כמו מצולות ים, כמו גלי הים, פשוט לא להסתכל על זה. לא לעצור בגלל זה, להמשיך להתקדם ולעשות את שלנו, להתפלל, ללמוד ולהמשיך לעשות מעשים טובים, בסוף הים יבקע. בסוף אנחנו נצליח.
“יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך”…
הרעיון העומד מאחורי הדברים הוא פשוט, כשהמים הזידונים (כינוי למחשבות רעות, ראה תהלים קכד ה) מתגברים לשטוף אותנו ואין לאן לברוח, פשוט צריך להתקדם ולהמשיך לעשות את שלנו כאילו שום דבר לא מתרחש סביבנו, רק להמשיך ללכת בבטחה. זה מה שעשה נחשון בן עמינדב וכל ישראל אחריו שהלכו עד שהמים הגיעו לחוטמם, כלומר, הם לא התייחסו לקשיים, למחשבות הרעות והמשיכו את שלהם בתורה, בתפילה ובמעשים טובים. ואין ספק שככל שהם התגברו להמשיך את שלהם כך גם הסטרא אחרא התגברה כנגדם, כמו שני אנשים שנלחמים זה עם זה שכל אחד מנסה להתגבר על השני. ואז, כשהקדוש ברוך הוא ראה את מסירות נפשם וכמה הם מוכנים וטורחים לעבוד אותו ברגע אחד הכל התבטל ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
רבי נתן מוסיף שכך זה תמיד, כשאדם מתחזק מאוד לעבוד את השם, להמשיך לעשות את שלו למרות שיש תהיות וקשיים ורעיונות זרים והוא לא מסתכל עליהם והוא ממשיך לעשות את שלו, פתאום הוא יראה כיצד כל המניעות והקשיים מתבטלים והוא צועד בקלות בבטחה ביבשה.
(על פי ליקוטי הלכות, שילוח הקן ד; ד, ה, ז)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
