“אין ייאוש בעולם כלל” אומר לנו רבי נחמן. עכשיו, תוסיפו לזה סיפור סיני עתיק ותגלו איך סבלנות של במבוק עתיק משתלמת!
אומרים שהסבלנות משתלמת, וזה נכון.
אבל עד כמה היא משתלמת?
זה כבר סיפור סיני עתיק.
בסין הרחוקה היה אדם שהחל לאבד תקווה בחייו. השנה הסינית החדשה הייתה בפתח והוא הרהר על כל ההחלטות שקיבל על עצמו וכל מעשיו בשנה שחלפה. לצערו הרב ולמרות כל המאמצים הרבים שהוא עשה במשך השנה נראה ששום דבר אצלו לא השתנה – הוא נשאר אותו אדם עם אותן בעיות ואותם החסרונות. הדרך לייאוש שהחל לכרסם בתוכו הייתה קצרה ומהירה.
מרוב צער, הוא החליט ללכת למנטור סיני חכם שחי על ראש הר גבוה הצופה אל הכפר בו גר. המסע ארך שלושה ימים עד שהגיע לבקתת המנטור, שישב על כיסא צנוע במרכז הבקתה וסביבו תלמידיו שהקשיבו בשקיקה לכל מילה שהוציא מפיו. אחרי שהשיעור הסתיים פנה אותו אדם אל החכם הסיני ושפך בפניו את ליבו ואת כל מה שעובר עליו.
“האם ידוע לך כמה זמן לוקח לצמח הבמבוק הענק לצמוח עד לגובה של בניין?” שאל המורה בחיוך.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כשהתלמיד השיב בשלילה, המנטור אמר: “אספר לך: בשנה הראשונה עליך לשתול את שתיל הבמבוק הזעיר ולהעניק לו אור שמש, דשן ומים בשפע. אבל אל תצפה לשום גדילה נראית לעין.
“בשנה השנייה עליך להמשיך לטפח את השתיל הקטנטן. למרות שאתה מתמיד להשקות אותו בסבלנות דבר לא מתרחש למרבה פליאתך והוא לא גדל אפילו לא בסנטימטר. למרות זאת, אתה זוכר שסיפרו לך שלבמבוק לוקח זמן רב להראות סימן של התפתחות ואתה מתאזר בסבלנות.
“גם בשנה השלישית אתה ממשיך להעניק לצמח הקטן דשן ומים ומאפשר לאור השמש לחמם אותו מדי יום. בשלב זה רוב האנשים מרימים ידיים בייאוש, מוותרים על הבמבוק הקטן וחדלים להשקותו. אבל עליך להתמיד!
שום דבר אצלו לא השתנה, הוא נשאר אותו אדם עם אותן בעיות ואותם החסרונות. הדרך לייאוש שהחל לכרסם בתוכו הייתה קצרה ומהירה…
“בשנה הרביעית, אתה מרים אתה מתבונן על שאר הצמחים שבגנך ורואה איך כולם צמחו היטב בארבע השנים שחלפו, ולא יכול שלא להתחיל להסס בליבך בזמן שכולם פורחים וצומחים – איך יכול להיות שהבמבוק הזעיר נשאר כשהיה, חרף כל תשומת הלב, האהבה והזמן שהשקעת בו.
“בשנה החמישית”, כאן עצר המורה את דבריו ועיניו נצצו, “אז מתרחש הפלא שיגרום לך להיווכח בכוח העצום של הבריאה. בבת אחת כמו במעשה קסמים השתיל מזנק לשמים! גדל וגדל וגדל, הוא לפעמים יכול אפילו לצמוח במטר שלם ביום! במשך שישה שבועות הוא צומח לגובה של שלושים מטרים!!!
“אם כן, כמה זמן לוקח לבמבוק לצמוח לגובה מדהים שכזה?” שאל המורה.
“שישה שבועות”, ענה האיש.
“טעות בידך ידידי. מדובר למעשה על צמיחה איטית שאורכת חמש שנים תמימות. אם בשלב מסוים במשך אותן חמש שנים היינו מפסיקים להשקות את השתיל הרך, הוא היה נובל ומת במהרה. מה באמת קרה במהלך כל אותן שנים?
הדברים הנפלאים ביותר קורים דווקא מתחת לפני השטח!
במשך ארבע שנים הייתה צמיחה, הצמיחה המופלאה מכל – כי היא התרחשה בעולם הבלתי נראה, בתהליכים ארוכים ונפלאים המתרחשים מתחת לפני השטח. מתחת לאדמה התפתחה רשת מסועפת וחזקה של שורשים המסוגלת לתמוך בצמיחתו המתפרצת של הבמבוק בשנה החמישית. זכור זאת: כל מה שנבנה מהר – עשוי ליפול מהר. צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה, השקיה ואמונה פנימית. כל טיפת מים חשובה, כל צעד קטן משפיע לטובה גם אם בטווח הקצר אין לכאורה תוצאות. יתכן ולא תבחין מיד בהבדל, אבל הצמיחה מתרחשת מתחת לפני השטח וממתינה לרגע בו תהיה מוכן לפרוץ קדימה.לעולם אל תתייאש! בנחישות והתמדה המשך לטפח את שורשי השינוי, בסופו של דבר, תפרוץ גם אתה ותגיע לגבהים עצומים”.
הסיפור הסיני העתיק הזה מלמד אותנו בגדול משהו נפלא על החיים. אבל לענייננו – הסבלנות, הוא נותן לנו זווית ראיה מדהימה עד כמה הסבלנות משתלמת בכל תהליך שאנחנו מתחילים: מדיאטה, לימודים ועד לצמיחה האישית והרוחנית שלנו. בכל היבט של החיים – גשמי או רוחני, אנחנו משקיעים מאמצים שלא תמיד נראה לנו שמשהו יוצא מהם.
טעות! הדברים הנפלאים ביותר קורים דווקא מתחת לפני השטח. אנחנו בעיצומה של עשייה אבל לא רואים את מה שקורה עמוק בפנים. ואז, ביום בהיר אחד זה קורה – הבמבוק, התוצאה של ההשקעה שלנו, פורץ החוצה ומגיע לגבהים שלא חלמנו עליהם.
“אין ייאוש בעולם כלל” אומר לנו שוב ושוב רבי נחמן מברסלב. זה יקרה, צריך רק קצת, או אולי הרבה, סבלנות. אבל היא משתלמת.
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.