חיים טובים הם המשאלה של כל אחד מאיתנו, אבל יש תנאי אחד שאם נעמוד בו נזכה בהם ובגדול! בואו לגלות איך להשתמש בכלי המיוחד שיש לנו בארגז הכלים ליהנות מחיים מאושרים!…
אחד הכלים היעילים ביותר לחיות חיים טובים הוא – הסבלנות.
מידת הסבלנות היא המרכיב הראשי הדרוש להבטיח יחסים תקינים בין בני אדם. היא יוצרת תחושת ביטחון בחיים שלנו. ההתעקשות, לעומתה, שונה לחלוטין. לפעמים נראה אומנם שיש צורך בלחץ במידה מסוימת, אולם כאשר מתעקשים הכעס גובר, וגם אם הגיע למשהו בעטיה של ההתעקשות, הרבה טוב לא יוצא מגישה כעוסה-עקשנית.
פעם רבי נחמן מברסלב אמר, “הכעס אינו משיג דבר. וגם כאשר הושג דבר-מה באמצעות הכעס – בסבלנות אפשר היה להשיג הרבה יותר, פי כמה וכמה!”
הסבלנות והסובלנות שתיהן מידות חשובות, לא רק בקשרים שבין אדם לחברו, אלא הן כלים יעילים וחשובים גם להשגת האמונה בבורא עולם. חלק חשוב באמונה כרוך בכך שנאמין שכל דבר הפוקד את האדם, כל מאורעות חייו, האתגרים והקשיים, מכשולים, מבוכות, התנגדות ועוד – הכל מהקב”ה ולטובתו!
אולי גם זה יעניין אתכם:
לכן בעל אמונה חייב גם לגלות סובלנות, וגם לגלות סבלנות מול הקשיים והייסורים. אפילו כשהוא עומד פני אל פנים מול הכישלון שלו – בין אם הוא רוחני או גשמי – הוא חייב להפעיל את מידת האמונה שבו – שכך רצה הקב”ה וכך צריך להיות. אמונה-סבלנות זו תסייע ביד האדם להתקדם בחיים בצורה חיובית וטובה.
מידה זו עומדת בסתירה קיצונית לכעסן המתמיד, שכל כולו חוסר סבלנות וסובלנות. חז”ל מלמדים אותנו ש”כל הכועס – כל מיני גיהינום שולטין בו” (נדרים כב, ע”א). ואומנם, בעינינו אנו רואים זאת, שהרי כל הכועס “מתחמם” כמו אש, הכל צורם לו, עצבנות תמידית שורה עליו והוא מתייסר כאילו הוא נתון בגיהינום. הוא לא יכול לסבול את המתרחש סביבו או את הפוקד אותו. חוסר הביטחון שלו נחשף לעיתים קרובות באמצעות התפרצויות הכעס שלו, הוא נמשל לעלה נידף הנתון לחסדי כל רוח מצויה, ללא כל מעמד ותמיכה נאותים.
אדם כעסן משול לעלה נידף הנתון לחסדי כל רוח מצויה… לעומתו, לאדם עם סבלנות יש תחושת ביטחון וסיפוק בחיים, הוא בעל אמונה איתנה ומתמודד עם אתגרי חייו בצורה בריאה ויעילה!…
לעומת זאת, הסבלנות מובילה לתחושת ביטחון וסיפוק בחיים. אדם סבלן ובעל אמונה איתנה – הוא אדם שבטוח במעמדו ובזהותו הברורה בחייו. הוא יכול להסתפק בנכסיו, בחוג החברתי שלו, ואפילו בצרות איתן הוא מתמודד בצורה בריאה ויעילה.
כעסן לא ישיג זולת הכעס עצמו, מלמדים אותנו חז”ל (על פי קידושין מא, ע”א). את זה אפשר להבין על פי ההסבר של רבי נחמן באומרו, שמילה נרדפת ל”כעס” היא “חֵמָה”, בעוד המילה “חומה” מציינת חומת ביטחון בצורה ומגוננת, כל הכועס הופך את “חומתו” ל” חֵמָה” ומאבד מתחושת הביטחון שלו.
הכעסן מאבד את כל שליטתו העצמית, וכך נהרסת חומת המגן שלו. הביטחון שלו מתערער נותר פרוץ וחסר הגנה מארבע רוחותיו, ובאמת לא נשאר לו כי אם כעסו וחדלונו…
כאשר התורה רוצה לבטא את השעבוד הקשה והמר של בני ישראל במצרים, היא אומרת: “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה” (שמות ו, ט). “קוצר רוח” – הוא ביטוי לכעס של אדם חסר הסבלנות. רבי נחמן מרחיב בנושא זה (ליקוטי מוהר”ן ח”ב, פ”ו): ככל שמרבה האדם לכעוס ולא להתאזר בסבלנות, כך קשה העבודה עליו יותר. והיות שבגלות מצרים היו ישראל קצרי רוח, לכן סבלו יותר מהעבודה הקשה. הדבר מצביע גם על חשיבות תפקידה של הסבלנות בשאיפתו של האדם לבוא על סיפוקו. בעל סבלנות הוא גם בעל סיפוק, הוא גם לא ירגיש שום צורך להיות שקוע כל כולו בעבודה מרובה ובעסקים מסועפים במאמצים להבטיח את ביטחון הכספי. הוא ימצא את סיפוקו בתוך החיים עצמם ולא דווקא בעסקים ובעבודה שלו.
הכעס משאיר את האדם פרוץ וחסר הגנה, החומות שפעם הגנו עליו נותרו בגדר זיכרון כואב…
סבלנות וסובלנות כלפי הזולת
מרכיב חשוב נוסף בחיי סיפוק הוא – יחס של סבלנות וסובלנות כלפי השונים מאיתנו. יחס זה מביא לידי כבוד הדדי וקשרי חברות בריאים וברי קיימא. בתורתו הידועה “אזמרה”, מדגיש רבי נחמן כמה חשוב לראות בכל אדם אך ורק את הצדדים הטובים שבו. את זה ניתן לקיים בקלות יותר אם מתייחסים בסובלנות כלפי הזולת וכלפי השקפותיו, גם אם השקפות אלו מנוגדות בתכלית הניגוד להשקפות שלנו.
ההשקפות והדעות שלנו מהוות את האוצר שלנו, אוצר שאיתו אנו חשים בנוח, כזה המסוגל להעניק לנו חיי רוגע וסיפוק. אך בדיוק כמובן, ההשקפות של הסובבים אותנו מהוות אוצר אישי משלו. בטוב עין זה נוכל לעכל ולקבל את העובדה שמתנותיו של כל אדם מוקנות לו על ידי הקב”ה על פי הנסיבות וההשפעות שתרמו לעצב את החיים שלו. אם נוכל להגיע לרמת קבלה כזאת, אז נוכל לגלות סבלנות כלפי ההבדלים שבין בני אדם, וסובלנות זו היא שתאפשר לנו לנהוג בסבלנות עם אחרים והצליח לראות את הנקודות הטובות שבהם.
ההשלמה, גילוי הסובלנות, כלפי ההשקפות של אחרים הוא לא דבר קל. הוא מחייב שיהיה לאדם “ראש פתוח” ונפש רגועה, אדם הבטוח בעצמו ושאינו חש מאוים מדעותיהם של אחרים. אין להסיק מכאן שצריך להסכים עם השקפותיהם של אחרים. אלא, יש ללמוד מכאן שתחושת הביטחון של האדם לא חייבת להוביל למחלוקת ולסכסוך בכל דבר השונה.
רבי נתן מברסלב כותב, שכל אדם “יודע” את האמת. כלומר, שכל אדם יודע את האמת שלו בדרך שהוא רואה אותה מזווית הראיה הייחודית שלו. אולם גם אדם אחר “יודע” את האמת שלו בביטחון מלא.
לכן, כל עוד אנחנו מגלים סובלנות כלפי “האמת” של הסובבים אותנו, כל עוד אנחנו דנים לכף זכות ומניחים כי הם כנים ובטוחים בדרכם ובדעותיהם, כפי שאנו כנים בדעותינו, אז למרות ההבדלים בינינו נוכל להישאר ידידים בידידות כנה ובריאה לאורך זמן.
