אומרים שניסים קורים למי שמאמין בהם! אז אתם מאמינים בניסים? פתוחים לקבל אותם בחיים שלכם? ומה זה אומר?
“וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לה’ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לה’. כָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה” (בראשית יג, יב-יג).
למה שני אנשים יכולים להיות עדים לאותו אירוע, או אפילו להשתתף באירוע הזה, ולצאת משם לא רק עם נקודות מבט שונות, אלא גם מנוגדות בתכלית?
הדוגמה המובהקת לשני אנשים כאלה הם משה רבינו, ולהבדיל, פרעה מלך מצרים.
האופן שבו אנו רואים ומבינים דברים תלוי בשורש שלנו. אם השורש שלנו הוא במשה (והצדיקים) אז אנחנו מבינים ויודעים יותר שיש אלוקים, שהוא כל יכול (טבע פלוס ניסים). לבורא עולם יש רצון, רצון למשהו חשוב מאיתנו – שהנשמה היהודית (של כל אחד מאיתנו ושל כל דבר בבריאה) תתאחד שוב איתו. בגישה הזו אנחנו בהחלט יכולים לראות ניסים ונפלאות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מצד שני, אם חלילה מישהו מושרש בפרעה ורואה רק את הטבע (ואולי אל או אלת טבע), אז הוא חושב שצריך לסגוד לו – לטבע האלילי הזה. כל זה כמובן מביע מהמקום של התנעת מכונת התאוות והרצונות השליליים שבו. הסגידה לחומריות ולתאוות הגוף גורמת לו לראות בטבע, בהנהגה שמתחת לזמן, את מי שמניע ודוחף את העולם חלילה. אדם כזה גם אם יראה ניסים הוא לא יאמין… בדיוק כמו פרעה.
זאת הסיבה שכאשר משה אומר לפרעה שהבורא רוצה שהוא ישחרר את עמו, פרעה לא אמר: “מי אלוקים (אל הטבע) שאשמע לו?” אלא (שמות ה, ב): “מִי ה’ (הבורא האינסופי הכל יכול) אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה’ וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”. כלומר, הטבע לא רוצה ממני שום דבר שאני לא מוכן לתת לו. הכל בסדר עם (אל) הטבע ואיתי. אם יש משהו אחר? זה כבר משהו שאני לא מכיר ולא מוכן לעשות את רצונו.
הסגידה לחומריות ולתאוות הגוף גורמת לאדם לראות בטבע את מי שמניע ודוחף את העולם חלילה. אדם כזה גם אם יראה ניסים הוא לא יאמין… בדיוק כמו פרעה!
אחד המסרים של מצוות פדיון בכורות הוא – לעולם לא לאפשר ליהדות שלנו להיות שגרתית, מצוות אנשים מלומדה. ואנחנו צריכים לדאוג ולעשות הכל שהיהדות שלנו לא תהפוך לאל שיש לסגוד לו – להיות נחמדים אליו או להאכיל אותו – לטובת איזושהי תועלת או בגלל שזה כדאי. הרצון שלנו לחבר מחדש את עצמנו וכל חלק בחיינו חייב להיות כל כך גדול, עד שאנחנו מוכנים “לתת את בכורנו” לבורא עולם. חייב להיות רצון רענן וחדש להתחבר לבורא בכל מחשבה, דיבור ומעשה, להתחיל בכל פעם מחדש ולא להיות זקנים בחשיבה ובגישה שלנו.
גם הרצון צריך להיות רענן וחדש!
וכך אומר רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, פדיון בכור ד):
“וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּכוֹר, כִּי בְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית לְשׁוֹן הַתְחָלָה וְרֵאשִׁית, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ מַמָּשׁ, וְלֹא יִפֹּול לְעוֹלָם לִידֵי זִקְנָה וְשֵׂיבָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִזְקָן חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲבוֹדָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, הֵן טוֹבִים הֵן רָעִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זַ”ל (שיחות הר”ן נא), בְּעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, שֶׁאָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת זָקֵן, אֲפִילּוּ צַדִּיק וְחָסִיד אָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, רַק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, מִכָּל שֶׁכֵּן הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה, מִכָּל שֶׁכֵּן הַגְּרוּעִים מַמָּשׁ, שֶׁבְּוַדַּאי אָסוּר לָהֶם בְּאִסּוּר חָמוּר לִהְיוֹת בְּעֵינֵיהֶם כִּזְקֵנִים כְּאִלּוּ הֵם כְּבָר זְקֵנִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים חַס וְשָׁלוֹם וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָשׁוּב עוֹד חַס וְשָׁלוֹם, רַק צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ וְלִשְׁכֹּוחַ כָּל הֶעָבַר רַק כְּאִלּוּ נוֹלְדוּ הַיּוֹם מֵחָדָשׁ.
“עַל כֵּן נִפְדֶּה הַבְּכוֹר מִבֶּן חֹדֶשׁ, כִּי זֶה עִקַּר הַפִּדְיוֹן עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבְּכוֹר בִּבְחִינַת חֹדֶשׁ, לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַזָּקֵן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּא הַפִּדְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַיָּמִים הַנְּפוּלִים שֶׁל הַזְּקֵנִים שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי שֶׁנָּפְלוּ לִבְחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁאֵינָם מוֹסִיפִים קְדֻשָּׁה בְּכָל יוֹם, וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַזָּקֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּכוֹר, בְּחִינַת רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה, בְּחִינַת “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל” כַּנַּ”ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָע מֵצַח הַנָּחָשׁ וְנִתְגַּלֶּה מֵצַח הָרָצוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁמָע קוֹל הַקְּרִיאָה שֶׁל הָרָצוֹן וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת תְּפִילִּין שֶׁהֵם בַּמֵּצַח כְּדֵי לְגַלּוֹת מֵצַח הָרָצוֹן, לְקַשֵּׁר הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן שֶׁנִּתְגַּלָּה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם לְקַשְּׁרוֹ לִבְחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן.”
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
