לפעמים צריך דקה, ואולי פחות, כדי לעשות נזקים מבלי יכולת לתקן. אחד הכוחות שבעזרתו אפשר לעשות נזק כזה הוא הדיבור, כי איך אומרים? החיים והמוות ביד הלשון!
מכשול חמור בדרך אל השלום הוא הדיבה – “לשון הרע”. התלמוד מכנה את הוצאת הדיבה החמור שבחטאים (ראה ערכין טו ע”ב), כפי עדות חז”ל הרסה הוצאת דיבה את חייהם של יותר בני אדם ממה שהרסו כל המחלות והמגיפות מאז ימי בראשית. הטלת דופי באדם – יש לה את הכוח לייאש אותו לגמרי, יהיה מי שיהיה. הוצאת דיבתו של אדם יכולה לגרום לטובים שבידידים להיהפך לקשים שבאויבים. רבי נחמן מברסלב, בהתאם להוראת התלמוד הנזכרת לעיל, מלמד שכאשר איש מוציא את דיבתם רעה של חבריו, אומר הקב”ה לשר של הגיהנום: ‘אני אנקום בו מלמעלה, ואילו אתה – מלמטה’ (ספר המידות, לשון הרע א). ברור, שאדם מעין זה לא יזכה לשלום – לא בגופו ולא ברוחו.
באופן כללי, אפשר לחלק את הוצאת הדיבה לשתי חטיבות: הוצאת דיבה על הקב”ה וכל הקשור בהתקרבות אליו, והוצאת דיבה על בני אדם.
שתו בשמים פיהם…
אנשים מסוגלים להרחיק את אחרים מעבודת השם – יותר מהיצר הרע עצמו (שיחות הר”נ פ). יש המוציאים דיבתם על הקב”ה. הם מטילים דופי בתורה ובמצוות, ומסתירים את אור השם ואת אור היהדות. במצבים כאלה טוב היה לחיות לבד ללא אנשים. כי אילו היית לבדך, בלי השפעתם של אחרים, היית אולי נתקל בכל מיני דאגה, מבוכה ותסכול, אבל סופו של דבר הכל מסתדר. הדברים קשים הרבה יותר כאשר אחרים הם הגורמים למבוכתך או למפח הנפש שלך. גישתם המלגלגת לכל ערך של קדושה עלולה להתגלות כמידבקת ומזיקה מאוד. הספקות המבלבלים העולים מרעיונותיהם עלולים בקלות להרחיק אותך מעבודת השם (על פי שיחות הר”נ פא. ראה גם ליקוטי מוהר”ן כ”ח).
לפעמים הבעיה הזו מסתבכת עוד יותר, מכיוון שהאדם המוציא את דיבת השם והתורה מצטייר כאדם חכם נבון ו”פילוסוף” וגם ירא-שמיים. אדם כזה, נראה אמנם כחכם וירא, אולם דעותיו ועצותיו מייאשות אנשים מהליכה בדרך הנכונה. הוא עלול להיות גורם מרתיע ביותר לאדם שרוצה באמת ובתמים לעבוד את השם. לאדם “חכם וערמומי” כזה נוטים להתייחס יותר ברצינות, ובוטחים בכך שהוא יודע על מה הוא מדבר. אולם, באמת, הוא הגרוע שבמוציאי דיבת השם והתורה, מכיוון שיש לו הכוח להרחיק לחלוטין את ההולכים אחריו מדרך האמת ומהקדושה (על פי שיחות הר”נ פא, ראה גם ליקוטי מוהר”ן ח”א כ”ח).
האדם החכם בעיניו, המוציא דיבה מסוג זה, הוא אדם המפרש שלא כהלכה את תורתנו הקדושה. פירושי כזב כאלה מקנים את הרושם ששורשם בתורה, שהם רצון הבורא ושההשקפות שהם מייצגים מייצגות את היהדות האמיתית. חס וחלילה! השקפות אלה הן דיבת התורה, מכיוון שהן מושתתות על פילוסופיות ואידאולוגיות הזרות לתורה, או לפחות כאלה שאינן מושרשות בתורה, הן משחירות את חז”ל ומטילות דופי בכל הנשאר נאמן למשנתם. פירושי סרק אלה נתמכים על ידי אנשים שאינם מתמצאים בתורה שבעל פה ובהלכה הצרופה. הם מונעים אנשים מגילוי המשמעות האמיתית של אלוקים חיים ושל תורה. לשון רעה וערמומית מעין זו מייצרת תהום רחבה ביותר בין הקב”ה לבין עמו ישראל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
האסון הקשה ביותר שפקד את העם היהודי היה חורבן בית המקדש. למרות שהיו סיבות מידיות להילקח בית השם מעם ישראל, הוחדר חורבנו של בית המקדש אל תוך רקמת ההיסטוריה כבר אלף שנה כמעט קודם לכן. הסיבה: דיבת הארץ שהושמעה על ידי השליחים שנשלחו לרגל את ארץ הקודש. כאשר שבו משליחותם, הדין וחשבון שהגישו גרם לכל היהודים לבכות על מר גורלם. במקום לשמוח על הגורל החיובי שהקב”ה עמד להעניק להם, הם נואשו מהכניסה לארץ. אמר הקב”ה: אתם בכיתם בכיית שווא; יבוא היום (ביום זה של תשעה באב) ותבכו בכי לדורות (תענית כט ע”א). לולא דיברו המרגלים נגד ארץ הקודש היו היהודים נכנסים לנחלתם מיד. אולם, כפי שקרה, הרחיקה אותם הדיבה והמריבה מהארץ (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים לסעודה ו, עד).
כיצד נמנעים מהפצתה או מקליטתה של דיבה? “האמת היא המצילה את האדם מהדיבה” כותב רבינו (ספר המידות, דיבה א, ט). צריך בכנות לחפש את האמת. למד תורה וראה מה רוצה באמת תורתנו הקדושה. גלה את משמעותן האמיתית של המצוות. גלה את טבעם ואת עומקם של יחסינו האמיתיים עם בורא עולם. ידיעה זו תשרה עליך שלום – שלום עם הקב”ה ועם עצמך. רבינו כותב גם: “השלום בא על ידי אמת” (ספר המידות, שלום א:ו).
אנשים מסוגלים להרחיק את אחרים מעבודת השם – יותר מהיצר הרע עצמו (שיחות הר”נ פ). יש המוציאים דיבתם על הקב”ה, הם מטילים דופי בתורה ובמצוות ומסתירים את אור השם ואת אור היהדות. במצבים כאלה טוב היה לחיות לבד ללא אנשים…
…ולשונם תיהלך בארץ
סוג הדיבה השני הוא הדיבור נגד בני אדם, לשון הרע. משמיעים מילה: דרושה רק דקה, לפעמים פחות. לפני שנעשים מודעים לכך, ההערה מושמעת ואי אפשר להשיב אותה חזרה לעולם. אם נאמר דבר-מה על הזולת, אפילו ללא כוונת זדון, הנזק כבר נעשה – ולפעמים הנזק הזה הוא קטלני. משמיע לשון הרע הצליח להפריד בין שני אנשים אשר בתנאים אחרים היו בוודאי דרים זה עם זה בשלום. הוא הרס את שלוות נפשם ואת הסכמתם. גם את שלומו שלו הוא הרס – אולי לנצח.
הזוהר (ג, מז-א), קובע שחטא הוצאת לשון הרע הוא כה חמור, שכמעט ואין תשובה מועילה בעניינו. למרות שהזוהר במקום אחר נותן סיכוי לתשובה גם על זה, אך עצם הדעה מקנה לנו מושג מסוים על גודל חומרת האיסור של הוצאת דיבה. התלמוד מרחיק לכת עוד יותר (ערכין טז ואילך) וקובע כי לשון הרע מרחיקה איש מאיש, איש מאשתו, מפריד בין היהודים לבורא עולם; מעין עבודת אלילים. רבינו מקשר כל זאת לעובדה שהמספר לשון הרע ומוציא דיבה הורס את הסיכויים לשלום – הן שלום פרטי והן שלום עולמי (ליקוטי מוהר”ן יד, יב).
רבי נחמן מלמד אותנו שחטא לשון הרע נובע, בעצם, מכוח המדמה של האדם. האדם נברא כדי להתעלות מעל לדמיון – להשיג ידע והשכל. ככל שהוא מרבה לספר לשון הרע, כך הוא שוקע במעמקי הדמיון השלילי והפנטזיה הריקנית (ליקוטי מוהר”ן נד, ה).
דרושה רק דקה, לפעמים פחות, כדי לעשות נזק שהוא לא פעם בלתי הפיך…
בני אדם מרבים לשפוט את זולתם על פי מעשיהם, ולא על פי מניעיהם האמיתיים. מספר לשון הרע רק משער מהי הסיבה להתנהגותו המיוחדת של האחר. הוא איננו יודע לבטח. הוא שופט על פי הערכתו, כלומר בכוח דמיונו ולא על פי המציאות. הוא מוציא דיבה כדי להשביע את דמיונו! כך נמשל מספר לשון הרע לבעל חיים. הוא לומד ממעשיו של בן אדם דברים שלא היו שם מעולם.
הצעד הראשון בשמירת הלשון הוא ללמוד את דיני לשון הרע. החיבור המקיף והיסודי ביותר בנושא זה הוא ללא ספק ספר “חפץ חיים”, מאת רבי ישראל מאיר הכהן (ת”ר-תרצ”ג), שנתקבל בכל תפוצות ישראל.
צעד שני להנצל מלשון הרע, כרוך במאמצים לרכוש את מידת הענווה (ליקוטי מוהר”ן, קצז). כאשר אתה יודע שגם מצבך אינו “מזהיר”, לא תמהר כל כך למתוח ביקורת על אחרים ולהשמיע את דיבתם רעה. כשלימד את הנושא הזה, נהג ראש הישיבה שלי לומר: “אדם הטרוד במחשבה על תיקונו הוא אין לו זמן לחשוב על זולתו”. בפשטות, כוונתו הייתה שכאשר אדם חושב על עצמו – כמה רחוק הוא מהשלמת אישיותו, משיפור עצמו ורכישת מידות טובות – הוא לא ישקיע זמן ומאמצים בנסיונות לבייש אחרים ולהמיט עליהם אי כבוד.
צעד שלישי הוא, כמובן, התפילה. התבודד כמה שיותר ובקש מהקב”ה להציל אותך ממצבים בהם עלולים לדבר לשון הרע. אם אתה מוצא את עצמך בקבוצת אנשים או אפילו בחברתו של אדם אחד המדבר לשון הרע, אמור מהר: “אנא, ה’! הצילני נא מלשון הרע!” והשתדל, שוב מהר, למצוא מוצא מן הסבך. אם לא יעלה הדבר בידיך, השקע מאמץ רציני בניסיון שלא להאמין ללשון הרע שמספרים בנוכחותך.
חייו של אדם דומים לאבן רחיים – נהג רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין לומר – כל עוד היא טוחנת, היא מפיקה מזונות. גרום לכך שהפה שלך יטחן תמיד, המשך להגות בדברי תורה והתבודדות. הנע את שפתיך! הנע את שפתיך! ואז תפיק רק דברים טובים והצלחות (רבי אליהו חיים רוזן).
יכולת הדיבור היא מתנה שהקב”ה נתן באופן בלעדי לבני האדם. יש לנצל אותה בצורה חיובית. החלט בליבך שלא לנצל אותה אף פעם לרעה. ברח מלשון הרע ומהוצאת דיבה. אל תספר אותה, אל תשנן אותה. אפילו להקשיב לה אסור. אל תתעסק בה כלל – העסק לשונך רק בדברים טובים!
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
