לאט אבל בטוח, ככה מתקדמים בחיים! בצעדי תינוק מדודים ושקולים כמו המלאכים בסולם יעקב…
בפרשת השבוע אומר משה לבני ישראל על קיום התורה: “לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמור מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה” (דברים ל, יב). רש”י על המקום מסביר, שמדברי הפסוק מבינים שאילו התורה כן הייתה בשמים היינו צריכים לעלות לשם כדי לקחת אותה.
מה זה אומר?
הנשמה של יהודי נלהבת עד אין סוף ובוערת בתשוקה עצומה להדבק בבורא עולם. ולפי ההתלהבות והבערה, שהן ללא שיעור ומידה, אין שום דבר בעבודת השם – נשגב ככל שיהיה – שיכול באמת להכיל את הצימאון של הנשמה ולספק אותה. לכן, דווקא ההתלהבות הגדולה יכולה לפעול פעולה הפוכה, להרפות את ידיו של האדם עם מחשבות שגויות, כמו העובדה ש’בורא עולם מרומם ונשגב כל כך ממילא אין דבר שיכול לקרב אותי לאור האלוקות כמו התשוקה הגדולה שלי. אז מה הטעם בכלל לנסות?!?’…
אולי גם זה יעניין אתכם:
גם אני לא יכול בלעדיך – כי תצא
זו הסיבה שהתורה מצמצמת את הדרישה מהאדם ואומרת: לא בשמים היא! לאור זאת אומר רבי נחמן מברסלב את המובא בגמרא (ע”ז ג.) – שאין הקב”ה בא בטרוניה עם הבריות, וכן במסכת יומא דבר דומה (ל.) – לא ניתנה התורה למלאכי השרת. פירוש הדברים בפשיטות הוא, שאדם לא צריך לחשוב שעל מנת לעבוד את הבורא צריכים לעשות דברים שהם מעל האפשרויות העומדות לרשותנו.
האמת היא שהקב”ה כל כך מרומם, ואם נשיג את גדולתו זה באמת ידרוש מאיתנו לעלות לשמים ולעבוד אותו שם. במילים אחרות, לקפוץ ולעבוד את השם בצורה הכי קיצונית שישנה. זו אחת הבעיות שיש אצל חוזרים בתשובה, שברגע שמתנוצץ בדעתם אור האמת וגדולתו של הבורא, הם לא יכולים לצמצם עצמם להנהגה נורמלית לפי מדרגתם האמיתית, אלא מיד מנסים לעבוד את הבורא בדרגות של צדיקים גדולים. ואין טעות גדולה מזו!
אבל הקב”ה חפץ חסד הוא והוא יודע את טבע האדם וחולשותיו, לכן לא מצפה לדבר כזה מהאדם מהסיבה הפשוטה: שזה בלתי אפשרי לאדם רגיל מן השורה להגיע מיד למצב שהוא עובד את הבורא בשלמות ובמדרגות גבוהות. אפילו מי שעובד את השם מנעוריו ומתייגע כל ימיו להגיע למדרגות גבוהות בעבודת השם, לא תמיד זוכה לקיים את כל המצוות בשלמות.
טבע האדם לרוץ ולהסתער על אתגרי חייו עם כלים שאין לו. כאן רבי נחמן מניח מולנו תמרור עצור ואומר לנו, ‘עצרו! זה לא מה שביקשו מכם, עשו הכל בצורה מדודה ושקולה ועם מה שיש לכם, בצעדי תינוק – לאט אבל בטוח!…
ועל זה מעיר רש”י ואומר, שאומנם לפי גדולת השם היה ראוי לנו לעבוד אותו בשלמות – “בשמים”, אבל הקב”ה לא מבקש זאת מאיתנו. הוא אוהב את היהודי הפשוט והכשר ונהנה מקיום המצוות הבסיסי שלנו.
והפרשה ממשיכה: “כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאוד”. מה שנדרש מאיתנו הוא שנעשה את מה שאנחנו מסוגלים לעשות על פי המדרגה שבה אנו עומדים, וכך לעלות מדרגה לדרגה ובהדרגה. וזה מרומז בחלום יעקב שראה את המלאכים עולים משלב לשלב בשלבי הסולם שרגליו מונחות בארץ וראשו מגיע השמימה, ואינם קופצים בבת אחת לשמים. (ראו בראשית כ”ח).
העצה בשבילנו היא ללכת בצעדי תינוק – למצוא את המדרגה שגבוהה מאיתנו כחוט השערה ולשאוף אליה, שעל זה נאמר “כי קרוב אליך הדבר מאוד” – חפש את המדרגה הכי קרוב אליך ואליה תשאף ותכניס את כל כוחותיך. בדומה לזה אנו מתפללים בכל בוקר “שתרגילנו בתורתך” – הפירוש המילולי לזה הוא, שאנו צריכים לאט לאט להתרגל לקיום התורה, ובשימת לב למילה “ותרגילנו” נראה שיש בה את המילה “רגל”, לרמז לנו שבקיום התורה צריכים ללכת בצעדים מדודים מדרגה לדרגה כמו שתינוק לומד ללכת.
והמשך הפסוק: “בפיך ובלבבך לעשותו” – על ידי שנבטא את תשוקתנו במילים של תורה ותפילה נוכל לקרר מעט את תבערת הלב, ולהרגיע את ההתלהבות המסוכנת המביאה את האדם לקפוץ למדרגות שהן למעלה מכוחותיו. על ידי שנרכז את המאמצים שלנו בלימוד התורה ובתפילה בכוונה, נהיה חופשיים להבחין בכרי הגידול והצמיחה הסמוכים לנו ולהרגיש סיפוק בהתקדמות רוחנית בריאה ואמתית, עד שנזכה להיות ראויים לקיים את כל דברי התורה הקדושה. אמן!
(מבוסס על דבר רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות תרומות ומעשרות ג)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
