הדרך היעילה ביותר לפעול נגד מכשולי האגו היא באמצעות “אש” השיפוט העצמי המודע. זאת הדרך לשים את ‘אני’ במרכז!
במשך ימי השבוע מהווה ה”אני” שלנו כוח דומיננטי בחיינו.
התכונות המבליטות את ה”אני” שלנו – כגון כעס, קנאה ויוהרה – חותרות בהתמדה תחת הצמיחה הרוחנית שלנו. הן ממלאות אותנו באגוצנטריות השוללת מאיתנו את היכולת לעבוד את הבורא בלב שלם ובמחויבות גמורה. בעודנו אחוזים בלפיתתן של תכונות אלה, עלינו להשקיע מאמץ אדיר כדי להישאר ממוקדים ברוחניות על מנת להמשיך לנוח במסילת עבודתנו הפנימית.
הדרך היעילה ביותר לפעול נגד מכשולי האגו שעל דרך הצמיחה הרוחנית שלנו, היא באמצעות “אש” השיפוט העצמי המודע.
אש זו היא הלהט שאנו מייצרים בלב שלנו, ההתלהבות המחיה את העבודה הרוחנית העצמית שלנו. הדבר קורה כאשר אנו עוסקים בהתבודדות – כאשר אנו מקדישים מזמננו לבחינת כל מעשינו, דיבורינו, רגשותינו ומחשבותינו באמצעות מדיטציה המופנית פנימה ושיחה אישית עם בורא עולם.
שיא ההתבודדות במשך השבוע הוא בערב שבת, אחר הצהריים, עם התקרבותה של שבת המלכה. מוקדם יותר, רחצנו במים חמים כדי “לבער” מגופנו את השפעות החולין הבלתי רצויות, בדומה לכך, הטבילה בהתבודדות מבערת את הטומאה הרוחנית שה”אני” כופה עלינו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אידיאלית, אנו אומרים להיאבק כל השבוע באמצעות שעות ההתבודדות, נגד אויבי הצמיחה הרוחנית שלנו, ועתה, בערב שבת אחר-הצהריים, מתקרב הקרב אל קצו. ביושבנו בבידוד, בשיחה עם בורא העולם ובהרהור, אנו יכולים לשמוע בשלווה המתרקמת כיצד משתתק פזמונו של ה”אני” – “אני, אותי, שלי…” שתופס נתח כל כך גדול מחיינו כיום.
אש זו היא הלהט שאנו מייצרים בלב שלנו, ההתלהבות המחיה את העבודה הרוחנית העצמית שלנו. הדבר קורה כאשר אנו עוסקים בהתבודדות!
אם עשינו כראוי את העבודה הפנימית, ה”אני” ירפה מאחיזתו בנו. הלהט שעוררנו בתרגילי השיפוט העצמי במשך השבוע מוחש עתה כלהבת רחמים וענווה שהצתנו בלב שלנו. הלהבה ממיסה את השאריות האחרונות של ההתמקדות בעצמנו, ומכינה אותנו על ידי זה למסע ההרפתקאות של השבת.
המדיטציה היומית, בכל ימות השבוע, תוביל את ‘אני’ להרפות את השליטה והאחיזה בנו…
עיניים של שבת
כאשר מתבוננים בחיים בעיניים של ימי החול, נראה זולתנו פחות-ערך, בעוד את עצמנו אנו רואים כבעלי ערך יותר מכפי הערך הממשי שלנו.
אולם, כאשר מביטים בחיים בעיניים של שבת, מזהים את צלם האלוקים – הן בעצמנו ובן בזולתנו. מכירים גם בערכם האמיתי של הישגי הזולת ובערכנו שלנו האמיתי.
המסורת היהודית מלמדת: החלק באדם שיזכה לעולם הבא הוא הענווה שלו – אותו חלק שבו אינו שיכור מרוב חשיבות עצמית.
קיומנו היומיומי תובע שנוכיח את עצמנו ונהיה “משהו”. שאפתנות זו חוסמת בפנינו את הדרך לחוות עוד בחיינו את התענוגות שבאותו עולם נצחי ואינסופי. אך מי שמשקיף על החיים דרך עיניים של שבת יכול להכיר את מהותו האמיתית ולבנות את חייו על יסוד הענווה. לכן, עונג השבת מאפשר לנו לטעום מהעולם הבא עוד בעולם הזה! (על פי ליקוטי מוהר”ן חלק ב סז, עב).
(הדברים מבוססים על הנאמר מתוך הספר הרקיע השביעי).
היום השביעי מעניק לנו את הכוחות והגילויים הכי קסומים ונפלאים של סודות השבת. בואו להתעלות לגלות עוד דברים קסומים על היום הכי מיוחד בשבוע בקישור הזה!
