קרע קוסמי, “שבירת הכלים”, חולל שלב שני בתולדות הבריאה, שעדיין נמשך, הנקרא “איסוף ניצוצות”. מהן הניצוצות הללו ואיך מעלים אותם?
ממש בראשית הזמנים, שלח הקב”ה את אורו למלא את עשרת הכלים הרוחניים, הספירות, אותן ברא כדי להפיץ ביקום את רצונו. אך האור היה רב מכפי יכולת הכלים להכילו ולכן הם נשברו, תוך שהם מפזרים את הניצוצות שבהם, ניצוצות הקדושה, בעולם כולו.
קרע קוסמי זה, הנודע בתורת הקבלה כ”שבירת הכלים”, חולל שלב שני בתולדות הבריאה, שלב שעודנו נמשך. שלב זה נקרא “איסוף ניצוצות”, ובמהלכו מטרת האנושות היא לאסוף את הניצוצות שנפלו ולשקם אותם – להשיבם לרמת קדושתם המקורית.
זוהי משימת התיקון – תיקון העולם – לבנות מחדש את הבריאה שסדריה התערערו.
המקובלים מסבירים שכל מאמץ אנושי – מקיום המצוות והטקסים הקדושים שבתורה ועד למעשי היומיום הפשוטים – משפיע במישרין על מצבם של הניצוצות שהתפזרו. כל פעולה, כאשר היא נעשית באופן התואם את הרצון האלוקי, אוספת ניצוצות ומגביהה אותם, כאשר היא נעשית באופן שאינו תואם את רצון הבורא, הניצוצות מתפזרים עוד יותר ו”גלותם” מתגברת. בסופו של דבר, כאשר ייגאלו מספיק ניצוצות, ייתקנו הכלים השבורים וימות המשיח יחלו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לשבירת הכלים הקוסמית ולפיזור הניצוצות ישנה מקבילה בתחום האנושי: האכילה מעץ הדעת טוב ורע, זמן קצר לאחר הבריאה. בדיוק כשם ששבירת הכלים גרמה לכך שניצוצות הקדושה יתערבו בחושך ויוסתר על ידו, כך גרמה העבירה הראשונה על רצון הבורא על ידי בני האדם הראשונים לכך שהטוב שבבריאה יתערב ברע ויוסתר על ידו. וכמו בקוסמוס כולו, גם כאן – אופן פעולת האדם הוא המעצב את העולם האנושי, אם על ידי תיקונו או על ידי המשך הסתרת הגבול בין טוב לרע.
כאשר האדם נברא ביום השישי הראשון לבריאה, הוטלה עליו משימה יחידה: להתפלל. זה כל מה שנדרש ממנו לתקן את הניצוצות שנפלו ולהשיב את העולם הכמעט מושלם לשלמותו הקודמת.
“אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (39)… כנגד עבודות המשכן” (שבת מט, ב).
“הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר… חייב” (שולחן ערוך, אורח חיים שיט, א-ב).
אולם, לאחר שחטא, התפילה לבדה לא יכולה עוד לפזר את העננה וחוסר הסדר שמאפיינים את הבריאה. האנושות הוגלתה מהגן, ולראשונה מאז נברא נאלץ האדם לעבוד ולהיאבק “בעיצבון… ובזיעת אפיך” לשם פרנסתו (בראשית ג יז, יט). מעתה והלאה, כל מלאכה, כל פעולה יוצרת, שבה עוסק האדם לשם פרנסתו מייצגת צורה נוספת של תיקון – דרך נוספת לברור בין טוב ובין רע.
מלאכת התיקון הזאת נהייתה עזבונו של אדם הראשון לכל הדורות שעתידים היו להיוולד ממנו. תפקידנו בחיים הוא לקבץ את הטוב, ולהרחיק אותו מן הרע המעורב בו – בכל היבט מחיינו. באשר לאדם הראשון, פירוש הדבר שהוא נאלץ לעמול ולהזיע כדי להוציא את לחמו מן הארץ, עבורנו המשמעות היא שההתפרנסות ממלאכה מתקיימת תחת מידה לא מבוטלת של לחץ ודאגה.
התפקיד שלנו הוא לקבץ את הטוב ולהעלות אותו…
אולם בשבת אסורה כל מלאכה. שבת היא עת שמחה ומנוחה, היא עצם השמחה, תבנית המנוחה. אם ניאבק במשך השבת כפי שאנו נאבקים כל השבוע כדי להתפרנס – לברור ולהבחין בין טוב לרע – מעשינו יחללו את קדושתו ושלמותו של היום.
אכן, ההינתקות ממעשי החול וההימנעות מכל מלאכה בשבת הן הפועלות מידה מסוימת של תיקון נעלה, המרומם את הטוב ומשפיל את הרע, משיב אל תחום הקדושה את הניצוצות שנפלו, ומקרב את ימות המשיח ואת אחרית הימים.
ששת ימי המעשה
השבת היא זמן מקודש, ואילו המשכן – מקום מקודש. המשכן נוצר על ידי מלאכה, פעילות יוצרת, פעולות של “עשייה”, ואילו השבת נבראה במנוחה, הימנעות ממלאכה על ידי פעולות של “אי עשייה”.
במהלך ששת ימי השבוע עלינו לעסוק במלאכתנו באותה קדושה הנצרכת לבניית המשכן, ובכך אנו מקדשים את מרחבי חיינו.
אולם, בשבת המלאכה אינה נחוצה, היא אפילו פועלת כנגד מטרותיה הטובות, שהרי עצם ההימנעות ממלאכה בשבת היא המשפיעה על תיקון העולם. עלינו להימנע מעשיית מלאכה ביום השבת, בדיוק כפי שבורא עולם חדל ממלאכתו בשבת הראשונה של הבריאה: כך מקדשים את הזמן בחיינו.
ואז תהיה קדושת עולמנו הפרטי מקבילה לקדושת העולם שיצר הבורא בעת הבריאה (על פי ליקוטי הלכות, נשיאת כפיים ה, כט).
(הדברים מבוססים על הנאמר מתוך הספר הרקיע השביעי. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
היום השביעי מעניק לנו את הכוחות והגילויים הכי קסומים ונפלאים של סודות השבת. בואו להתעלות לגלות עוד דברים קסומים על היום הכי מיוחד בשבוע בקישור הזה!
