ליום אחד בשבוע, היום השביעי, יש את הכוח לשנות לנו את כל השבוע ולטובה! בורא עולם נתן לנו מבית גנזו את היום הזה במתנה – השבת!…
שבת, זה לא סתם יום מנוחה אלא המתנה המיוחדת שנתן לנו הקב”ה. “אמר ליה הקב”ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה (לתת אותה) לישראל, לך והודיעם!” (שבת י, ב).
כדי לחוות את השבת, דרושה הכנה. הקב”ה הודיע לנו מראש על מתנה יקרה זו כדי שנוכל להתכונן לקבל אותה. נכון, אי אפשר לזנק מיד מעמדת המתנה לתנועת התרוממות של קדושה, בוודאי כאשר מדובר בקדושה המיוחדת של השבת. ההכנות שלנו לקראת השבת – היום השביעי – מספקות את התנופה הדרושה לנו.
ההכנות לשבת כוללות פרטים רבים. ראשית, בציפייה שלנו לשבת הקרבה, ממש מרגע צאת השבת החולפת. זהו פירושה של הוראת התורה (שמות כ, ח): “זכור את יום השבת”. מהיום הראשון עלינו לזכור אותה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שמאי, היה חכם שחי במאה הראשונה לספירת האומות, נהג בדיוק כך. כל זמן שאכל משהו, הוא זכר את השבת. בימי החול, כאשר קנה מאכל טעים, היה שומר אותו לשבת. אם קרה שמצא מאכל טעים יותר, היה אוכל את הראשון ושומר את הטעים יותר לשבת.
ישכים בבוקר ביום שישי להכין צרכי שבת, ואפילו יש לו כמה אנשים שמסייעים לו ישתדל להכין בעצמו משהו לכבוד השבת כדי לכבד אותה, כי רב חסדא היה חותך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ורבי זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מסדר את הבית ומכניס כלים הנצרכים לכבוד שבת ומפנה את כלי החול, ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר ‘לא אפגום כבודי’ וכו’, כי זה הוא כבודו שמכבד את השבת! (על פי שולחן ערוך, אורח חיים רנ, א).
את רוב ההכנות שלנו לשבת אנו משאירים ליום שישי. המצוות שאנו מקיימים כדי להתכונן לשבת, הן בדיני הלכה והן במנהגים, מחולקות לשתי קבוצות מקבילות: ניקיון חיצוני וניקיון פנימי.
באופן כללי, מתייחס הניקיון החיצוני להכנת הבית והגוף שלנו. הוא כולל את קניית המאכלים שיוגשו בסעודות השבת, הכנתם וטעימתם, עריכת שולחן השבת ולבישת הבגדים היפים שלנו לכבוד שבת, היום הקדוש.
הניקיון הפנימי מתייחס אל הכנת המחשבות והלב שלנו, תוך כדי שאנו משירים מעלינו את התחושות והמידות השליליות שדבקו בנו כתוצאה מהמעורבות שלנו בחיי החול.
הכנות אלה כוללות קריאת פרשת השבוע, טבילה במקווה ועשיית התבודדות כדי לערוך חשבון נפש, לבחון את כל המעשים, הדיבורים והמחשבות שלנו בשבוע החולף.
ואז, כשמגיע זמן שקיעת החמה, אנו מתנתקים מכל מחויבויות ימי השבוע ולא עוסקים בכל “מלאכה” – פעילות יצירתית – שהתורה אוסרת בשבת. אמירת התפילות והמזמורים המיוחדים של שעות אחר הצהריים של יום שישי משרה בנו את הכוח להתנתק מימי החול.
שבת, היום המיוחד שבורא עולם כינה אותו מתנה, הוא טעימה מעין עולם הבא. הכל מוכן, רק ליהנות ולהתענג ממנה!…
ואז, אנו נשאבים לזה, מתחילים להתרגל ל”ראש” של שבת ומשאירים מאחורינו את דאגות השבוע והתלאות שהביא איתו.
ההכנה לשבת מייצגת, במובן הכללי היותר, את תכלית האדם בעולם.
ימי החול של השבוע מתייחסים אל השבת כמו שהעולם הזה מתייחס אל העולם הבא – כמו ימי החול, גם עצם הקיום שלנו בעולם אינו אלא שלבי הכנה לקראת משהו גדול ממנו בהרבה. התלמוד מציג את העיקרון הזה כשאומר: “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת” (עבודה זרה ג, א).
כך הוא הדבר במישור הרוחני, לא פחות מאשר בזה הגשמי. לא נוכל לצפות ליהנות מהתענוגות הרוחניים הנפלאים של השבת – הרוגע הפנימי, המודעות העמוקה, תחושת הקשר והאחדות – אם לא התכוננו לקראתם במהלך השבוע.
כל העיסוקים הרוחניים שלנו בעולם הזה הם הכנות שיאפשרו לנו לקבל את המתנה היקרה שהקב”ה נתן לנו – מתנת השבת.
לכו להתכונן לקבל את המתנה שתשנה לכם את כל השבוע. היא כבר ממש בפתח!
