זה מסע של באש ובמים, מלחמת משיכות בין ימות החול הרועשים ליום השביעי הטהור והנקי, מסע של שני חלקים שונים בתוך ישות אחת – בן אדם…
הנשמה והגוף שותפים בחיים שלנו מכיוון שהשניים הללו מחוברים יחדיו בתוך הישות הדינאמית הקרויה “בן אדם”. שניהם חולקים מסע משותף שבסופו הם נפרדים זמנית, ומתחברים מחדש לאחר מכן לנצח נצחים.
הגוף מהווה את לבושה החיצוני של הנשמה, האמצעי דרכו מתקשרת הנשמה עם העולם הגשמי. נטייתו הברורה של הגוף היא לצד הגשמי של החיים, וכמובן מאליו הוא גם מושך אחריו את הנשמה. למרות מעלתה של הנשמה, עלולים קשריה עם הגוף להוביל להסתבכות בעולם הגשמי.
הנשמה, המהות הפנימית של בני האדם, הנה האמצעי דרכו מתחבר הגוף אל עולם הרוח. הנשמה שואפת תמיד להתקרב למקור חייה הרוחני, שכר שהיא מוכרחה לזכות בו אם תעבור בהצלחה בדרכים אל האלוקים שבעולם הזה. לשם כך, הנשמה זקוקה לשותף – לגוף. ולמרות שטבעו הגשמי של האדם הוא הקובע בעולם זה, ניתן להשכין בגוף רוח ולהכשירו על ידי זה למלא את שאיפותיה של הנשמה.
מלחמת המשיכות המוכרת בין המציאות הגשמית ובין המציאות הרוחנית מתנהלת במשך שבוע. אנו מזהים אותה במסרים הסותרים שאנו מקבלים מתוך עצמנו ובמגוון הדמויות העולה על במת האישיות שלנו. בימי ראשון אנו קדושים, בימי שני – אנו ארציים, בימי שלישי – באמצע, בימי רביעי – אנו מוכרחים להשיג את אחרון הצעצועים שתכליתם הסחת דעתנו. בימי חמישי – אנו שמחים בחלקנו המבורך. אם לא נעמול קשה לדבוק בשאיפות נשמתו, יגברו רצונותינו הגשמים. בימי שישי – מתכוננים לקראת…
שבת – ההפוגה במאבק המתמשך הזה!
אולי גם זה יעניין אתכם:
עם התקרבותה של השבת נשמתו של כל פרט בעולם “משודרגת” ועולה שלב – לפעמים שלבים רבים – בסולם הקדושה המוביל אל הקב”ה. אולם, תנאי בל יעבור ניצב בדרכם של הנכנסים למסלול הרוחני הזה: הגוף חייב להיות מוכן להצטרף אל הנשמה במסעה. על הגוף להיטהר מכל השפעות החול ופיתוייו הנאחזים בו במשך השבוע.
זו הסיבה העמוקה לכך שרוחצים במים חמים בערב שבת, אחרי הצהריים, וזו גם הסיבה לכך שיש גם הטובלים במקווה – רחצה מיוחדת של טהרה. המים שוטפים את ההשפעות המזיקות של הטבילה הממושכת בחיי החול, בדרישה לתחרותיות, להישגיות מוגברת ולגינוני הצלחה.
…מצווה לרחוץ כל גופו. ואם אי אפשר לו, ירחץ פניו ידיו ורגליו במים חמים בערב שבת (שולחן ערוך, אורח חיים רס, א). אחרי קריאת פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום נהג רבי יצחק לוריא, האריז”ל, לטבול במקווה (מנהגי האר”י, עניין ערב שבת י)….
היסודות שאנו מפעילים כדי לבצע את הטיהור הרוחני הזה הם – האש והמים.
יסוד האש מצוי במים החמים שאנו רוחצים בהם כחלק מההכנות שלנו לשבת. ביסוד האש כלול סוד ריפוי דומה בדומה. חום המים “שורף” את חום הזעם והחרדה שדבקו בנו במהלך השבוע.
יסוד המים מצוי במקווה שאנו טובלים בו. שם אנו מגלים את סוד הטהרה. בזמן הקצר שגופנו מתחת לפני המים במקווה, שוטפים מימיו את חוסר המנוחה ואת תחושות הניכור שדבקו בנו במהלך ימי השבוע.
בהכנות אלה חדלים הגשמי והרוחני שבתוכנו ממאבקם בן השבוע על השליטה בנו – הן הגוף והן הנשמה מוכנים לפעול ביחד כשותפי אמת, על מנת להשיג את הצמיחה הרוחנית אותה משרה עלינו השבת.
הגוף מוכרח להצטרף אל הנשמה במסעה, חלק מזה היא הרחיצה המיוחדת לפני שבת…
גוף ונשמה
הקדושה הנוספת היורדת אל העולם הזה בכניסת השבת מתהווה בשמי-שמים. כל אשר בבריאה מתעלה ביום השביעי למישור נשגב יותר ללא כל עזרה מלמטה.
אולם, בני אדם כמונו יכולים להשפיע על מידת ההתעלות הזאת במישור האישי. בעיקר, אנו מסוגלים להשפיע על מידת התקדמותנו שלנו אל עולמות רוחניים נשגבים יותר. הרמה שכל אחד מאיתנו – הגוף והנשמה במשותף – משיג ביום השבת נקבעת על ידי ההכנות שלנו, על ידי המידה שהחדרנו לחיינו את הקדושה במהלך השבוע.
אפילו אם אדם טבל את כולו – גופו ונשמתו – בעיניי החולין של החיים, בלי כל מחשבה על התחברות אפשרית עם העולם הרוחני, תוספת הקדושה של היום השביעי תגביר את יכולתו לצמיחה רוחנית. ובכל זאת, צמיחה זו אינה יכולה להתחרות על הצמיחה שתוכל לחוות ביום השבת אם תתאמץ כראוי לגדול רוחנית במהלך השבוע כולו. (על פי ליקוטי הלכות, עירובי תחומין ה, לט).
אחדו את הכוחות ותיהנו מהמסע האישי המיוחד שלכם!
