בפרשת השבוע פרשת צו, מפורטים בו פרטים על עבודות שונות במשכן, כגון הסרת האפר מהמזבח, קרבנות מסוימים כמו קרבן המנחה של הכהן הגדול וקורבנות אשם. מבואר גם חלק מדיני טהרה וטומאה מסוימים. הפרשה מסיימת עם משה רבינו ששירת בשבעת ימי חנוכת המשכן.
בפתיחתה הפרשה אומרת, “צו את אהרן…” המדרש מלמד, “צו הוא רק לעידודם של אלה שכבר מעודדים עצמם [להיות מרוכזים ולהשלים את משימתם].”
אולי גם זה יעניין אתכם:
האזינו – שיעור מאת הרב חיים קרמר
הפסח שיוציא אותך לחירות – פרשת השבוע צו
מעלת ההקרבה – פרשת השבוע ויקרא
לאדם עצל, אין שיעור לעידוד שתפעל אצלו, ראשית עלינו לרצות לפעול משהו בחיים. ואחרי שאנחנו רוצים, אנו צריכים לקום ולעשות. ולנסות להשיג את המטרות שלנו.
קל לנו לומר “אני אעשה כך או כך.” אבל זה דבר אחר לגמרי לסיים אותו, רבי נחמן מלמד שהדבר העיקרי הוא רצון האדם. וכלשונו,
“עַל כֵּן עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ תָּמִיד, לְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת – עֲשֵׂה, אַף־עַל־פִּי שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו מְאֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מְנִיחִין אוֹתוֹ כְּלָל וּמַרְחִיקִין אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד וְאֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’. אַף־עַל־פִּי־כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל, וַה’ הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה”
ישנם אישי ציבור וכדומה, שמשרתים בתפקידים גדולים (נשיאים, ראשי ממשלה, מלכים וכו’). תפקיד חשוב. אך כמה גדולים הם אותם אנשים? (רואים את זה היום בבירור שוב ושוב, חוץ מלהרגיע את מצפונם ושיגידו שהם בסדר לא מעניין אותם כלום) ויחד עם זאת אלו המשרתים אותם נבהלים מהכוח שהם מחזיקים.
אך ה’? הוא אין סופי! הוא אכן גדול! איך יכולים בני אדם פשוטים לומר שהם משרתים את ה’? גם המלאכים לא יכולים באמת להשיג את הרמה האדירה ההיא! מי יכול לומר שאני משרת את ה’? התשובה היא, “אני רוצה לשרת את ה’.” רצוני הוא להיות נאמן לו.
זהו כאשר פקודת ה’צו’ נכנסת לתוקף. להתנכר לנטייתי הטבעית לעצלות, ואשים מאמץ בדבקות שלי. אני אנסה להתפלל בכוונה, אני אנסה ללמוד, אני ארדוף אחר מעשים טובים, למרות הקושי שבדבר.
אז אני יהיה אדם החלטי שרוצה להשיג ולשרת את ה’, גם אם אני כל כך קטן או לא חשוב, כי הוא כל כך גדול, ורק הרצון להתקרב אליו הוא מרים אותנו לדרגה הגבוהה.
