“כי תשא את ראש בני ישראל וכו’ ונתנו איש כפר נפשו” וכו’ (שמות ל’ יב’)
פרשת השבוע פרשת כי תשא, הפרשה מחולקת למספר נושאים מגוונים אותם נפרט ועליהם נטעים טעימה קלה מדברי רבי נתן,
הפרשה מתחילה בנתינת מחצית השקל למשכן ולאחר מכן לבית המקדש, זה עבור הקורבנות שהוקרבו עבור מחילת העוונות של עם ישראל.
גם כיום הצדקה נצרכת ולכן עלינו להקפיד על נתינת צדקה לבתי הכנסת ותלמודי התורה וכו’.
הפרשה ממשיכה בקידוש ידים ורגליים בכיור שעל הכוהנים לרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני עבודתם בבית המקדש.
זה על מנת לתת לנו שימת לב על כך שעבודת ה’ לא צריכה להיעשות באקראי, אלא מתוך כוונה לקיימה בנקיות ובמסירות.
שני הקטעים הבאים בפרשה עוסקים בפרשת הקטורת ובקידוש הכלים במקדש,
ובשמן המיוחד ששימש למשיחת מלכים.
התורה מפרטת בפרוטרוט את סממני הקטורת המשמשים לקרבן הקטורת היומי.
קטורת בארמית הינה מלשון “לקשור” לרמז על קרבן קטורת שנועד לקשור את “העולם הזה” הגשמי והחומרי שאנחנו חיים עליו עם העולמות הרוחניים העליונים!
דבר פשוט שיכול לקחת פריט חומרי נמוך ביותר ולהעלות אותו למעלה לרמות הגבוהות ביותר.
רבי נחמן מסביר (ליקוטי מוהר”ן א, כד’) שהקטורת מייצגת שמחה,
כאשר אנו דבקים בה’ בשמחה בעשיית המצוות, אנחנו קושרים את העולמות יחד ומרימים את החומריות לה’!
בהמשך הפרשה הפסוקים מדברים על מי שעליו מוטלת האחריות במשכן ועל חשיבות שמירת השבת וזהירות מחילולה,
גם אם המשמעות היא עיכוב בהקמת המקדש!
זוהי המשמעות הגדולה של כוחה של השבת הגוברת על מצוות המקדש.
הסיבה לכך היא שהשבת, כשלעצמה, יש לה את היכולת להשפיע על מחילת עוונות וחטאים.
לאחר פסוקים אלו מובא סיפור עשיית עגל הזהב ובקשתו של משה רבינו בשם העם כולו למחול על חטאיהם.
הדיון על חטא זה ומאמציו של משה מוקשים ביותר.
כיצד ייתכן, רק ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני, שבו ראו היהודים את ה’ פנים אל פנים (כביכול), הם נכשלו בעבודת אלילים?
עונה על כך ר’ נתן שזהו כוח הבחירה החופשית. לכל אדם יש מאבק מתמשך עם הדמיון שיכול לגרום לו, ואפילו לאחר התגלות רוחנית מדהימה, לבחור בדרך אחרת, מטעה ומסוכנת.
יהי רצון שהקב”ה יציל אותנו מזה. אמן.
