למה הימים שלנו נראים כה מעוננים ועכורים? הרי ציירנו אותם עם שמש, ציפורים והרבה פרפרים צבעוניים…
נקודת המפנה של החורף, היום הקצר ביותר בשנה, יוצאת בדרך כלל בימים אלו. ולמרות שהקיץ לא ממש מעבר לסיבוב, כבר עברנו או שאנו כמעט עוברים את הימים בהם שורה החושך הגדול ביותר. זה לא במקרה שנקודת המפנה הזאת נופלת תמיד בימי חנוכה. בסופו של חודש כסלו, כאשר הלבנה בתכלית מיעוטה והלילות הכי ארוכים אנו מעזים להדליק את החנוכייה ולפרסם לעיני כל שאורו של בורא העולם עודנו עמנו ,אפילו בזמנים החשוכים ביותר. ואחרי שהחג עובר אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: מהו המסר שיש בימים מאירים אלו, שבעזרתו נוכל לעבור את מה שנשאר מימי החשכה הקרים שלפנינו?
כולנו אוהבים ימים חמימים שטופי שמש, שמים של תכלת עם רוח קלה ונעימה. היה יכול להיות נחמד אם גם בזמנים של שאיפה לצמיחה רוחנית היו מלווים אותנו ימים כאלה. מדוע גם מזג האוויר וגם ה”תחזית” הרוחנית נראים כה קרים וקשים בזמן זה של השנה?
אולי גם זה יעניין אתכם:
ציירו בדעתכם את היום המושלם. אתם מתעוררים בבוקר ומודים לקב”ה מקרב לב: “מודה אני וכו’ שהחזרת בי נשמתי בחמלה”. אתם מתחילים את היום בתפילה בכוונה ובלימוד תורה מלא בתוכן והשראה. במקום העבודה אתם פועלים ביעילות ובחריצות, תוך כדי מציאת משמעות וחיבור עמוק למה שאתם עושים. אתם זוכרים לתת זמן איכות למשפחה ואף לעזרה לזולת. גם לעבודת המידות יש לכם מקום של כבוד, וכמובן שאינכם כועסים ולא מקנאים ולא מתגאים.
מתי הייתה הפעם האחרונה שבאמת היה לכם יום כזה? מדוע הימים שלנו נראים כה מעוננים ועכורים? כולנו רוצים לחיות באופן שציירנו בדעתנו, אבל “קורים דברים” ואנחנו מאבדים את הריכוז ואת הכיוון ונוחתים אל תוך “המציאות”.
אחד השיעורים הבסיסיים של רבי נחמן מברסלב הוא – המושג “ירידה תכלית העלייה”. כלומר, שגם אם נראה לנו שאנו נופלים ברוחניות, באמת, זו רק הכנה לעלייה רוחנית שבוודאי תבוא.
מי מאיתנו לא אוהב ימים חמימים שטופי שמש? אין אחד כזה! אבל נכון שזה היה נחמד עוד יותר אם בזמנים של שאיפה לצמיחה רוחנית הימים האלה היו מלווים אותנו?…
בפרשת השבוע יעקב מתייסר שנים רבות משום שלפי מיטב ידיעתו בנו יקירו יוסף מת. יום אחד הוא מקבל הודעה שמגלה לו שהוא טעה כל הזמן הזה. יוסף חי, בריא ושלם והוא מושל במצרים! יעקב שמח שמחה עצומה ורוצה כבר לראות את בנו.
אבל הוא גם מפחד. יוסף חי במצרים ויעקב גר בארץ ישראל. המילה “מצרים” מרמזת על מרירות הגלות שמצרה לישראל. מצרים היא מקום של חושך, עננים וקור. מאז ששמע יעקב את החדשות הטובות חזרה אליו השמחה ורוח הנבואה, שהסתלקה ממנו כל זמן שהיה בעצבות, חזרה אליו באחת. איך דווקא עכשיו הוא יכול “לרדת” למצרים? אבל בורא עולם מתגלה אליו ומבטיח לו “אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה” (בראשית מו, ד).
דברים קורים לנו בחיים ואנחנו נוחתים בבת אחת אל תוך המציאות – אל תחששו זה חלק מהבנייה והצמיחה האישית שלנו…
בורא עולם תמיד אתנו, אפילו כשאנו מרגישים רחוקים. בכל מקום שיהודי הולך הקב”ה תמיד נמצא עמו שם. לנו זה אולי נראה כמו ימים מעוננים וקרים, אבל זה רק בגלל שאנחנו לא מבחינים בשמש שמתחבאת מאחורי העננים. רק הקב”ה יודע מה הכי טוב בשבילנו, ומה שאנו תופסים כמר וכואב הוא בעצם הרפואה והחוסן שלנו.
ולא רק, בורא עולם בכלל לא מסתיר פניו מאתנו רגע אחד יותר ממה שצריך. ממש כמו שהלבנה, ברגעים הכי חשוכים שלה, ברגע בו היא מגיעה לתכלית המיעוט אז היא למעשה גם מתחדשת עד שהיא מאירה בשלמות את שמי הלילה, כך הקב”ה מתנהג אתנו. אנחנו חושבים שזה כבר מאוחר מדי, שהמצב כבר קשה מאוד, שעשינו יותר מדי טעויות ובזבזנו המון זמן. אל תתייאשו! תחזיקו מעמד עוד רגע אחד ותגלו שהקב”ה היה אתכם כל הזמן הזה, ושכל הקשיים רק סללו לכם את הדרך לצמיחה רוחנית נפלאה ומשמעות פנימית.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
