כשהמדע והאמונה נפגשים בכיתה ומנסים להסביר את המציאות: האמונה מספקת תשובות והמדע שואל שאלות. הוויכוח הגדול של הפרופסור והסטודנט המפורסם!
פרופסור אתאיסט לפילוסופיה הרצה לסטודנטים שלו על הבעיה של למדע עם הבורא הכל יכול.
הוא פנה לאחד הסטודנטים החדשים שהצטרפו לא מזמן וביקש ממנו לעמוד.
“אתה מאמין בקב”ה?” שאל הפרופסור.
“בהחלט, אדוני” השיב הסטודנט בביטחון.
“האם הקב”ה טוב?” שאל הפרופסור.
“בוודאי” השיב הסטודנט.
“האם הקב”ה הוא כל יכול?” הקשה הפרופסור.
“כן” השיב הסטודנט שוב ביטחון מוחלט.
“אחי מת ממחלת הסרטן למרות שהוא התפלל לקב”ה שירפא אותו” אמר הפרופסור. “רובנו היינו מנסים לעזור לאנשים אחרים חולים, אבל הקב”ה לא. איך זה מראה שהוא טוב?” שאל.
הסטודנט שתק.
“אתה לא יכול לענות, נכון?” הפרופסור הרים את קולו. “בוא נתחיל שוב. האם הקב”ה טוב?”
“כן” השיב הסטודנט.
“האם השטן טוב” שאל הפרופסור כשהוא מביט במבט בוחן כיצד יגיב הסטודנט.
“לא” ענה הסטודנט נחרצות.
“מאיפה מגיע השטן?” שאל הפרופסור.
“מ… אמממ… מהקב”ה” השיב הסטודנט בגמגום מסוים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
“נכון” השיב הפרופסור. “אבל אמור לי, סטודנט יקר שלי, האם יש רוע בעולם?”
“כן” השיב הסטודנט.
“הרוע נמצא בכל מקום, לא כך?” הקשה הפרופסור. “הקב”ה ברא את הכל, נכון?”
“כן” השיב שוב הסטודנט.
“אז מי ברא את הרוע?” שאל הפרופסור.
הסטודנט לא השיב.
“האם יש מחלות?” שאל הפרופסור כשהוא מישיר מבט לעיניו של הסטודנט. “האם יש חוסר מוסריות? שנאה? כיעור? כל הדברים האלה קיימים בעולם, נכון?”
“כן, אדוני” השיב הסטודנט.
“אז מי ברא אותם?” שאל בקול הפרופסור.
הסטודנט לא השיב.
“שים לב! המדע אומר שיש לך ולי ולכולם חמישה חושים בהם אתה ואני וכולם משתמשים על מנת לזהות ולשרת את העולם סביבנו. אז אמור לי סטודנט יקר שלי, האם עם חוש הראיה שלך ראית את הקב”ה?”
“לא” השיב הסטודנט.
“האם שמעת אותו?” הקשה הפרופסור.
“לא אדוני” אמר הסטודנט.
“האם אי פעם הרגשת אותו? טעמת אותו? הרחת אותו? האם הייתה לך תפיסה חושית כלשהי של הקב”ה?” שאל הפרופסור.
“לא אדוני, לצערי לא” השיב הסטודנט.
“ואתה אומר שאתה עדיין מאמין בו?” שאל הפרופסור.
“כן, בהחלט” השיב הסטודנט.
“בהתאם לנוהלי בדיקה אמפיריים וניתנים למדידה, המדע אומר שהקב”ה לא קיים. מה יש לך לומר על זה?” שאל הפרופסור עם חצי חיוך על פניו.
“יש לי רק את האמונה שלי” השיב הסטודנט בענווה.
“כן האמונה, האמונה… זו שיש למדע בעיה גדולה איתה” השיב הפרופסור בהסכמה.
“פרופסור” פנה הסטודנט אליו בשאלה, “האם יש דבר כזה חום?”
“כן, בהחלט” השבי הפרופסור בביטחון.
“לא אדוני”, אמר הסטודנט, “אין דבר כזה”.
השקט שהיה בכיתה הפך לשקט רועם וכולם מסתכלים אחד על השני, על הסטודנט ואחר כך על הפרופסור, לדעת מה יאמר.
“אדוני” פנה שוב הסטודנט לפרופסור, “יש הרבה סוגים של חום, סופר חום, מגה חום, חום לבן או קצת חום, אבל אין דבר כזה שנקרא ‘קור’. אנחנו יכולים לחמם 458 מתחת לאפס, מה שיהיה חסר חום, אבל אי אפשר לרדת מתחת לכך. ‘קור’ הוא רק מילה בעזרתה אנחנו מתארים את העדרו של החום. למעשה, אי אפשר למוד קור. שהרי חום הוא אנרגיה וקור הוא לא ההיפך מהחום, אלא רק העדרו”.
אמונה ומדע – הילכו שניהם יחדיו?…
שוב, דממה מוחלטת בכיתה.
“מה עם חושך, פרופסור?” המשיך לשאול הסטודנט, “יש דבר כזה שנקרא חושך?”
“כן!” השיב הפרופסור נחרצות. “כי אם לא, מהו הלילה אם לא חושך?”
“שוב טעית, אדוני” אמר הסטודנט בנעימות והסביר, “החושך הוא העדרו של משהו. יכול להיות לך אור חלש, אור רגיל, אור בוהק, מהבהב, אבל אם אין לך אור באופן רצוף אין לך כלום, וזה נקרא ‘חושך’, לא כך? במציאות, החושך לא קיים. אם הוא היה קיים היית יכול לעשות אותו יותר חשוך, נכון?”
“אז מה הטענה שלך, סטודנט צעיר?” שאל הפרופסור.
“אדוני” השיב הסטודנט, “הטענה שלי היא שהנחת היסוד הפילוסופית שלך שגויה. ואם תרשה לומר, אז גם פגומה”.
“פגומה?!” תמה הפרופסור. “אתה יכול להסביר לי בבקשה?”
“אתה עובד מתוך הנחת יסוד של דואליות” השיב הסטודנט בנעימות. “אתה טוען למעשה שיש חיים ויש מוות, הקב”ה רע והקב”ה טוב. אתה רואה את מושג הקב”ה כמשהו סופי, משהו שאתה יכול למדוד. אדוני, המדע לא מסוגל להסביר אפילו מחשבה. הוא משתמש בחשמל ומגנטיות אבל הוא מעולם לא ראה ובטח שלא הבין אף אחד מהם. לראות את המוות כהופכי, כדבר הפוך, לחיים זה אומר שאתה מתעלם מהעובדה שהמוות לא יכול להתקיים כישות עצמאית. מוות הוא לא היפך החיים, אלא רק היעדרם”.
הסטודנט עצר לרגע, לקח נשימה והמשיך. “עכשיו אמור לי, פרופסור, האם אתה מלמד את הסטודנטים שלך שהם התפתחו מהקוף?”
“אם אתה מתייחס לתהליכי האבולוציה הטבעיים, אז כן, בהחלט” השיב הפרופסור.
“אם ראית אי פעם את האבולוציה במו-עיניך, פרופסור?” שאל הסטודנט.
הפרופסור מניע בראשו עם חיוך על פניו כשהוא מבין לאן הטיעון מוביל.
“מכיוון שאף אחד בעולם הזה לא ראה את תהליך האבולוציה בפעולה” אמר הסטודנט, “והוא גם לא יכול להוכיח כי הוא ממשיך להתקיים, האם אינך מלמד בעצם דעה, אדוני? האם אתה איש מדע או מטיף?” הטיח הסטודנט את השאלה.
עכשיו הכיתה כולה געשה כמו ים סוער. הייתכן???
“האם מישהו בכיתה” הרים הסטודנט את קולו כשהוא פונה אל הנוכחים, “ראה פעם את מוחו של הפרופסור?”
צחוק רועם פרץ מהפה של כולם.
“האם מישהו” המשיך הסטודנט” שמע את מוחו של הפרופסור? הרגיש אותו? נגע בו? הריח אותו?”
דממה.
“אף אחד…” אמר הסטודנט לאור הדממה שהייתה כהודאה. “אז בהתאם לנוהלי בדיקה אמפיריים וניתנים למדידה, המדע אומר שאין לך מוח, אדוני. ועם כל הכבוד, איך אתה רוצה שכל הנוכחים פה יבטחו בהרצאות שלך?” שאל הסטודנט.
השקט הפך כבר למעיק והפרופסור התבונן במבט חד בסטודנט החד כתער שעמד מולו. כלומר, שהוא ביקש ממנו לעמוד בתחילת ההרצאה.
“אני מניח שתצטרך להאמין להרצאות שלי” השיב הפרופסור בקול שקט.
“זהו זה, אדוני” אמר הסטודנט בקול בטוח. “הקשר בין האדם לקב”ה הוא – אמונה!…”
השמועות אומרות שהסטודנט החד הזה היה לא אחר מ… אלברט איינשטיין.
האמונה, כידוע, היא לא רק בהיבט הרוחני אלא אפילו בזה המוחשי, ואולי בעיקר בו, מכיוון שהיא נותנת לנו את הכוח להמשיך הלאה. ולא רק האמונה בבורא עולם, אלא גם אמונת חכמים – אמונה בצדיקים עבדי השם, כמו שנאמר: “ויאמינו בהשם ובמשה עבדו”, אלא גם בעצמנו, בעצמך, בכוחות האדירים שהקב”ה נתן לנו.
ומי שהאמין, הגיע רחוק.
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
