אחת ולתמיד: מהי העצה הטובה? מהו אותו רעיון מבריק שישנה לנו את החיים הכי טוב? מסתבר שהתשובה לכך נמצאת על העץ!
חכמת האמת של התורה נובעת מהתפישה שתרי”ג מצוות התורה הן בעצם תרי”ג עצות, אומר רבי נתן ומעניק לנו את המפתח ליום מאושר ומלא עצות כרימון! כי הן מייעצות לנו ומדריכות אותנו בבחירת המעשים שנעשה והמעשים שלא נעשה (זוהר חלק ב פב, ג).
רבי נתן מסביר, שעצה כיצד לחטוא לא נחשבת עצה, שהרי הנוהג על פיה נחשף לסבל והשפלה. בדומה לכך, אם מישהו מגלה ‘רעיון מבריק’ כיצד להרוויח כסף, אבל מתעלם מהעובדה שהרווח הזה עלול לדרדר אותו מהרוחניות – זו אינה עצה טובה, שהרי “יש רעה חולה… עושר שמור לבעליו לרעתו” כך אומר קהלת (ה, יב). אם מקדישים זמן להשגת תענוגות השעה אך מתעלמים מתענוגות הנצח, הרווח שמרוויחים יתברר כמזיק. לכן העצה העיקרית שהאדם זקוק לה כדי להצליח בעולם הזה היא עצה המוליכה לחיי נצח – עצה לקראת רוחניות. וכך כותב רבי נתן:
לו אכל אדם הראשון מעץ החיים, היה יודע איזו עצה תוביל אותו לייעודו הנשגב. הוא היה מכיר את דרך הרוחניות, דרך חיי הנצח האמיתיים. אבל אדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע. כתוצאה מכך, העצה העומדת היום לרשותו של אדם היא מבולבלת וגם מבלבלת. כל יום מחייב אותנו לקבל החלטות חדשות, כל בעיה מחייבת גישה אחרת. ולא רק, אנחנו גם אף פעם לא יודעים אם הבחירה שעשינו במקרה מסוים הייתה נכונה או לא. יש רעיונות שנראים לנו טוב בזמן שאנו בוחרים בהם, אולם בטווח הרחוק היתרונות שלהם אוזלים. בחירות אחרות יהיו טובות, אם יעמוד לרשותנו הזמן הדרוש ליישומן, אבל העניין הוא שהזמן תמיד חסד והיתרונות הטמונים באותן בחירות עלולים שלא להתממש כלל…
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא רק שחור, יש גם חיובי והמון!
נסיבות מתסכלות אלה נוצרו מכיוון שאדם הראשון אכל מעץ הדעת. הוא גורש בעקבות זאת מגן עדן, והחרב המתהפכת הוצבה בכניסה לגן כדי שמכאן ולהבא תותר הכניסה רק לראויים לכך. החרב המתהפכת רומזת לעומס העצות המביכות השוטף אותנו. “חרב” זו, המכונה גם ‘היכלי התמורות’, היא הגורמת למחשבות המתחלפות ולספקות המתמידים בראש, החותרים תחת המאמצים שלנו להתמקד בחיי הנצח. לכן, אנחנו מגלים שאפילו אלה המתרכזים ברצינות בחיי הרוח שלהם – למרות שיצאו אולי כבר למסע בדרך הנכונה – גם הם חווים בלבול רב, כשריבוי אפשרויות בחירה מצוי לפניהם אפילו במסגרת העצות מן התורה.
לכן הבחירה היחידה הניצבת תמיד לפני האדם היא בקשת האמת. רק מה שכולו אמת צרופה יסייע לאדם בגילוי הדרך המתאימה לו. הדבר אפשרי רק כשבקשת האמת עשית בד בבד עם חיפוש אחר צדיקי האמת, כי התורה ניתנה בשני חלקים – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב כוללת את תרי”ג המצוות, אולם התורה שבעל הפה, הנמסרת מדור לדור באמצעות צדיקי האמת, מסבירה כיצד עלינו לקיים את עיקרי העצות הללו (ליקוטי הלכות, סוכה ז, ב-ג).
לו אכל אדם הראשון מעץ החיים, היה יודע איזו עצה תוביל אותו לייעודו הנשגב. הוא היה מכיר את דרך הרוחניות, דרך חיי הנצח האמיתיים. אבל אדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע. כתוצאה מכך, העצה העומדת היום לרשותו של אדם היא מבולבלת וגם מבלבלת.
רבי נתן ממשיך לכתוב על חשיבות האמונה בצדיקים, מכיוון שאופיים הרוחני לא נפגם על ידי עץ הדעת טוב ורע (שכן הם נעלים מארבעת היסודות המקבילים ליסוד הפשוט), הם מסוגלים להוביל אותנו בדרך הנכונה להתפתחות רוחנית ולטוב נצחי. הצדיקים הנעלים מהגשמיות מאוחדים עם התורה, עם העצה הטובה. קבלת עצה טובה מצדיקים, למשל, שמיעת תורתם – מהווה תיקון לאכילת אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, ומאפשרת לדבוק בעץ החיים. זו חשיבות האמונה בצדיקים.
וממשיך רבי נתן ואומר: כאשר אדם הראשון גורש מגן עדן, הוטלה עליו גם קללה (בראשית ג, יט): “בזיעת אפיך תאכל לחם”. ההכרח במאמץ יתר לשם פרנסה נוצר על ידי האכילה מעץ הדעת. כך נוצרה ההפרזה, שהיא בין הגורמים הראשיים של הבלבול. אכילה, שינה או עבודה יתירה, למשל, גורמת למבוכה ולספקות ויוצרת קשיים בחיים. לכן הגישה הנכונה היא בקשת עצה טובה, כדי שיהיה אפשר לפעול בחיים לאל הפרזה ומאמץ יתר (שם, ו).
הבחירה היחידה הניצבת תמיד לפני האדם היא בקשת האמת…
עץ הדעת מקביל לעצה בכך שהמילים ‘עץ’ ו’עצה’ נגזרות מאותו שורש. באדם מן השורה העצה פגומה בהכרח וצריך עכשיו לבקש מהצדיקים, שמדרגתם הרוחנית קושרת אותם לעץ החיים. הצדיקים אינם נגועים בהשפעות עץ הדעת טוב ורע, והם מסוגלים להבחין בעצה הראויה. חטא האכילה מהעץ מקביל גם לאמונה פגומה. בקשת עצה מן הצדיקים מתקנת את אשר נטלנו מעץ הדעת טוב ורע ומורה לנו את הדרך לעצה הטובה להתפתחותנו, הן הגשמית והן הרוחנית.
ומסיים רבי נתן את דבריו ואומר:
על האדם הראשון נגזרה מיתה, ודרכו היא נגזרה על האנושות כולה, בשל חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע. האדם לא יכול עוד להשיג את השלמות, לבחור תמיד בעצה הנכונה ולמצוא את הדרך שתוביל אותו לגן עדן ותאפשר לו להיכנס לשם. כלומר, לקנות רוחניות מוחלטת במהלך חייו. עליו להיפטר תחילה מן העולם הזה, ורק לאחר פטירתו הוא יכול לצאת לדרך לגן עדן, עץ החיים. אולם, ככל שיחזק את אמונתו בצדיקים כך תהיה העצה שהוא מקבל מהם נעלה יותר, והוא יוכל לנהוג על פיה עוד בחייו. בדרך זו יהיה ראוי לעצה טובה שתסייע בידו לתקן את חלקו בחטא אדם הראשון, וכך ימצא את עצמו קרוב הרבה יותר לגילוי דרכו אל עץ החיים.
הגוף והנשמה מקבילים לחושך ולאור. הם מקבילים גם לרע ולטוב, שהרי ידיעת הרע שבאה מן העץ פגמה בגוף האדם והדפה אותו אל תוככי הגשמיות. לולא חטא האדם, היה הרע מופיע תמיד כנחות לעומת הטוב, ולאדם הייתה ידיעה ברורה כיצד להשיג את ייעודו – גן העדן. אולם, במצבנו הנוכחי, הנשמה נאלצת להיפרד (במיתה) מן הגוף לפני שתוכל להשיג את שלמותה. על הגוף לשוב לארץ, ליסודות מהם נוצר.
אבל, אומר רבי נתן, פרידה זו היא בעצם “תהליך טיהור”. במותו, מתבטל הגוף, אותו חלק מאיתנו הקרוב ביותר לכניעה לרע, במיתתנו אנחנו פושטים את הגשמיות שלנו. אפילו כשהאדם באמת צדיק, עליו לפשוט את הגשמיות שלו, ולו רק משום שגזירה בעקבות חטא האדם מחייבת את האנושות כול. האדם לא יכול להיכנס לגן עדן בחייו בעולם הזה. רק לאחר תחיית המתים, עם תחיית הגוף, תתחבר הנשמה מחדש עם הגוף בטהרה מוחלטת (שם, ט).
הנשמה, מכיוון שנאבקה להתגבר על קשיי הגשמיות ותיקנה את עצמה בעודה בעולם הגשמי, מוכנה לגמול העליון במות הגוף. וכאשר תתרחש תחיית המתים, יהיה הגוף, שלפני כן דיכא את הנשמה, משרתה הנאמן. הגוף ישתעבד כביכול מרצון ויכיר במלכות הנשמה.
אבל, כמו בסיפור המעשייה שסיפר רבי נחמן “מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו”, לנשמה יש סיבה טובה יותר להרגיש שהיא באה על סיפוקה: דווקא בשל הסבל והזיכוך שעברה, היא מוצאת שכר גדול בהרבה ממה שהעלתה קודם לכן בדמיונה.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
