זה ייגמר בדמעות: לשבח את הקב”ה זה סיפור אחד, ולבכות לפניו כמו ילד שבוכה לפני אבא זה סיפור אחר, ועדיף עם כמה שיותר דמעות.
רבי נחמן מברסלב אומר, שזו זכייה גדולה מאוד לאדם כאשר הוא שופך את ליבו לפני בורא עולם. כל יהודי מתפלל לבורא עולם ומשבח אותו, אבל לשפוך את הלב זה כבר סיפור אחר לגמרי, זה סיפור של קשר מיוחד, ממש כמו של בן ואבא.
“טוב מאוד מי שיכול לשפוך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ובתחנונים, כבן המתחטא לפני אביו. כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים, כמו שכתוב: “בנים אתם לה’ אלוקיכם” (דברים יד, א). על כן טוב מאוד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו, בתנועות של חן ורחמים… ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך, עם כל זה, הלא השם יתברך קראנו בנים כנ”ל (כי בין כך ובין קרויים לך בנים) ואם עתה הוא מגרש אותי חס ושלום מבחינת בן, הטוב בעיניו יעשה. עלי לעשות את שלי, לעשות עצמי כן כנ”ל. ומה טוב כשיכול לעורר ליבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד דמעות כבן לפני אביו…” (שיחות הר”ן ז).
אולי גם זה יעניין אתכם:
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: בן שסטה מהדרך ועשה רע, מגיע לפני אביו בבכי ובחרטה ומבטיח לו שמעכשיו ואילך הוא לא יתנהג כך יותר וישפר את דרכו מעתה. טבעי לאב שיש לו רחמים ואהבה לבנו, כרחם אב על בנים. זה לא משנה מה הילד עשה, כאשר הוא מבקש סליחה אביו מתמלא חסד ואהבה, לכן גם יסלח לו.
כך צריך לבוא לפני בורא, כמו ילד לפני אבא.
אבל מה קורה אם אדם מרגיש בלב שלו שהוא עשה כל כך רע, הרבה רע, שהוא כפר בטוב שהקב”ה השפיע לו? שהפנה עורף למצוות ולא קיים את חובותיו כלל? האם בן נוהג כך?
‘איך אני יכול לבוא ולומר שאני בן לפני השם? האם בן נוהג כך? החטאים שלי כל כך גדולים עד שעברו כל מדד אפשרי למעשים של בן’…
“טוב מאוד מי שיכול לשפוך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ובתחנונים, כבן המתחטא לפני אביו. כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים…”
רבי נחמן אומר, שמי שמרגיש כך יכול לנחם את עצמו ולהתחזק בידיעה שזה לא משנה מה עשינו, הקב”ה קורא לנו בניו: “בנים אתם לה’ אלוקיכם”. הוא אמר: אתם ילדיי, בין לטוב ובין למוטב. אנחנו עדיין ילדיו של הקב”ה אם נבוא לפניו. נכון, אנחנו מלוכלכים בגלל המעשים שהכתימו את הנפש שלנו, חלילה, אבל אנחנו עדיין הילדים שלו. אנחנו באים לפניו ואנחנו יודעים שהוא, כאב הרחמן, יקבל אותנו חזרה.
לכן אומר רבי נחמן, כמה נפלא לבוא לפני בורא עולם ולבכות, להזיל דמעות, האם אפשר לדמיין איך לב של אבא, שמלא חסד, מתרחב כשרואה את הבן שלו בוכה לפניו?
אנחנו באים לפניו ואנחנו יודעים שהוא, כאב הרחמן, יקבל אותנו חזרה…
‘אבא, קבל אותי בבקשה בחזרה!’… איזה אבא יישאר אדיש ולא יתמלא שמחה כשהילד שלו יאמר לו דיבור כזה?!
הגמרא מספרת שלפעמים, מאז חורבן בית המקדש, שערי התפילה ננעלים כי העורקים בשמים הוקשחו, ואין דרכים שבהן התפילות יכולות לחדור לשמים. החורבן גרם להפרדה בין הקב”ה לעם ישראל, אבל ההפרדה היא רק בזה ששערי התפילה ננעלו.
לעומתם, שערי הדמעות אינם ננעלים לעולם! מי שמזיל דמעות לפני הקב”ה יכול להיות בטוח שהמילים שלו חודרות לפינות העליונות ביותר בשמים ומגיעות עד לכיסא הכבוד. אם הוא בוכה לפני הקב”ה אז הוא ילד שבוכה לפני אביו, ואביו הוא אבא רחמן אמיתי והתפילה שלו תתקבל בוודאות!
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך הספר שיח הנשמה – משיעוריו של הרב צבי אריה רוזנפלד ז”ל).
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
