נכון שפעמים רבות אנחנו חווים הסתרה, אבל ה’ הוא האלוקים! ואיך משיגים את זה? עם לב מלא שערים!
“וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה’… וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די, ושמי ה’ לא נודעתי להם… ואני אקשה את לב פרעה… ויחזק לב פרעה ולא שמה אליהם (משה ואהרן) (שמות ו ב-ג, ז – ג, יג).
לנו, עם ישראל, יש אלוקים אחד ויחיד! ולמרות שהבורא הוא אחד יש לו שבעה שמות! (“שמו אחד” – כפי שנאמר בזכריה (יד, ט) לא אומר שיש לו שם אחד בלבד).
שני השמות הנפוצים ביותר שלו הם: אלוקים – שם שאנו משתמשים בו כאשר אנו חווים קושי או ניסיון, ושם הוויה, ה’ – בו אנו משתמשים כאשר אנו חווים הצלחה, שגשוג וטוב בחיים.
פסוקי הפתיחה של פרשת וארא מכילים ארבעה משמותיו של הבורא. למה צריך כל כך הרבה שמות? ומה זה קשור ללב של פרעה, או ללב שלנו?
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכל לטובה – האמונה פשוטה שקשה לנו איתה
בסוף פרשת שמות משה רבינו מתלונן בפני בורא עולם מכיוון שהרגיש שנכשל בשליחות שלו. “לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!” (שמות ה, כב-כג).
זאת הייתה טעות שצריך ללמוד ממנה.
לפעמים עולות בנו שאלות על איך שהקב”ה מנהל את העולם. לפעמים השאלות יכולות להיות לגבי אירוע היסטורי: “איך הוא יכול היה לתת לשואה לקרות?”, ולפעמים השאלות יותר אישיות: “למה אני?”
אלוקים – שם שאנו משתמשים בו כאשר אנו חווים קושי או ניסיון, ושם הוויה, ה’ – בו אנו משתמשים כאשר אנו חווים הצלחה, שגשוג וטוב בחיים!
הסיבה שאנחנו שואלים שאלות כאלה היא בגלל שאנחנו קולטים יותר מדי אמת, אבל לא את כל האמת. למשל, עם ישראל באמת לא היו צריכים לסבול כל כך בגלל פרעה. במקום לגרום להם לא לסבול עוד ולהקשות עליהם יותר, פרעה היה פשוט צריך לקבל את המסר של משה מהקב”ה ולשחרר אותם.
הטיעונים יכולים להיות נכונים, אבל לא המסקנה! לא שהקב”ה חלילה טעה. זאת טעות שרבים וטובים נכשלים בה. נכון שפעמים רבות אנחנו חווים הסתרה, אבל ה’ הוא האלוקים! הוא אחד בכל מצב ומזכיר לנו: אירועים קשים וכואבים – כן, שני שמות – כן, אבל הוא רק אחד!
“וְזֶה שֶׁהוֹדִיעוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶׁשָּׁגָה בְּפַּרְשָׁה זֹאת שֶׁל ‘וָאֵרָא’, שֶׁנִּמְשָׁךְ לָעִנְיָן הַקֹּדֶם עַל שֶׁאָמַר ‘לָמָּה הֲרֵעֹתָה’, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י. וְזֶהוּ ‘וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה”. כִּי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְשָׁךְ מֵהַסְתָּרַת הָאֱמֶת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין דַּרְכֵי ה’ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק וְרָע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ’ וְכוּ’ (בְּרָכוֹת ז.). וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְכַנַּ”ל. וְזֶהוּ ‘וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים’ – בְּחִינַת דִּין וְכוּ’, ‘וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה” – בְּחִינַת רַחֲמִים. הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעוֹ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים וְהַכֹּל אֶחָד, כִּי מִדַּת הָרַחֲמִים וּמִדַּת הַדִּין הַכֹּל אֶחָד בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת, כִּי עֶצֶם אֲמִתַּת דְּרָכָיו וּמִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל.
הרבה שאלות, אבל לא כל האמת…
המאמץ לגרום לבני האדם לדעת שיש אלוקים אחד התחיל על ידי האבות הקדושים. רבי נתן מברסלב מסביר שהאמת המלאה של הרעיון הזה – והניסיון הנלווה אליו – היה צריך להתפתח במהלך ההיסטוריה, “מדור לדור”. בתקופת האבות הקדושים האנושות הייתה מוכנה לקבל את א-ל ש-די. כלומר, המלאות והעושר של אלוקים הוא ה’ (שם הוויה) שהאנושות יכולה להכיל בעולם הזה תתקיים רק בזמן המשיח.
“וְזֶהוּ ‘וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה’ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם’. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֲמִתַּת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הָיָה עַל-יְדֵי הָאָבוֹת: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת הָאֱמֶת בְּפַעַם אֶחָד, כִּי הָאֱמֶת צָרִיךְ לְהִתְבָּרֵר בְּזֶה הָעוֹלָם הַבְּחִירָה דַּיְקָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אָז יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת בְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן מִצַּד הַמְקַבְּלִים יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בְּעִנְיַן הַשָּׂגַת אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל חַד כְּפִי יְגִיעָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ” (מִשְׁלֵי לא, כג), לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ, הַיְנוּ כְּפִי יְגִיעָתוֹ לְהַשִּׂיג אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לְשִׁעוּרִין דְּלִבֵּיהּ” (ליקוטי הלכות, ריבית ה, לא).
באופן דומה, בחיים האישיים שלנו אנחנו לא יכולים לזנק מיד לפרספקטיבה של “אלוקים הוא השם”. כדי לחוות את אלוקים עלינו להשקיע זמן ומאמץ רציניים ולפתוח את ליבנו אליו. לזה מתכוון הזוהר הקדוש כשהוא אומר על הפסוק “נודע בשערים בעלה” (משלי לא, כג) – אדם חווה את ה’ רק ביחס לשערים שהוא עושה בלב שלו (זוהר חלק א, רג ע”ב). אנחנו צריכים להקדיש כל יום זמן ולהתבונן על מה שקורה בחיים שלנו, כדי ליצור ולהרחיב את השערים הללו.
רבי שמשון רפאל הירש מציין (בשמות ז, ג) ששלוש מילים מתארות מצבים שונים של לב פרעה. לפעמים זה היה קשה – כלומר אטום לתחושה ולא התרשם מהאירועים. ופעמים זה היה כבד – כלומר ניתן להשפעה, אבל צריך מוטיבציה נוספת ומאמץ כדי לשנות. ובסופו של דבר, זה היה חזק – מתנגד במודע לכניעה.
כשהצדיק מביא את המסר של בורא עולם כדי לשחרר את הפוטנציאל היהודי שלך הטמון בך, תתפלל שהלב שלך יהיה פתוח וכמה שיותר רחוק מפרעה, אמן!
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!
