מה אתם יודעים על מבחן השעורים? ואיך הוא קשור לחוזק והנחישות שלנו לאורך כל התהליך?
לכל אורך הספר ליקוטי הלכות מתייחס רבי נתן לשעורה כאל “מאכל בהמה”. למעשה, רק שני סוגי קרבנות או ליתר דיוק מנחות שהובאו לבית המקדש היו עשויים משעורים – מנחת העומר, שאת הציווי שלה אנו לומדים בפרשת השבוע (פרשת אמור, ויקרא כג, יד), ומנחת סוטה. מה המשותף בין שני קרבנות אלו? ומדוע שניהם באים מדבר שנחשב למאכל בהמה?
כאשר מתעוררת רוח של קנאה בבעל כלפי אשתו, והוא מזהיר אותה שלא להתייחד עם אדם מסוים ולמרות זאת היא מתייחדת עם אותו אדם, היא צריכה לבוא לפני הכהן לשם “בדיקה”. הבדיקה מורכבת מהבאת מנחת סוטה, שהוא סוג של מאפה העשוי מקמח שעורים, וכמו כן האישה החשודה צריכה לשתות “מים מרים”. בעזרת שתיית המים הללו מוכחת חפותה או ההיפך – אשמתה (ראו כל העניין בספר במדבר פרק ה, פסוקים יא – לא).
אולי גם זה יעניין אתכם:
נשים לב לכך, שגם אם האישה לא עשתה שום מעשה בזמן שהתייחדה עם אותו אדם, ואכן המים המרים ששתתה הוכיחו זאת, עדיין היא נקראת “סוטה” רק בזאת שהתייחדה עמו, שהרי הפסוק מתחיל: “איש איש כי תשׂטה אשתו…” (שם ה, יב) – כלומר, עצם ההתייחדות נחשבת למעשה של סוטה. עוד נשים לב לכך שהמילה “תשטה” כתובה בשין שמאלית. למה לא נכתב ב”סמך”? משום שזה רומז לשורש המילה “שטות”. רש”י מביא את מאמר חז”ל בעניין – שאין המנאפים נואפים עד שתיכנס בהם רוח שטות. אדם שנשאר בדעתו לא יתפתה מהרה לכזאת שטות ועבירה.
על ידי שאנו מביאים את קרבן העומר העשוי משעורים, כלומר ממאכל בהמה אנו מזדהים עם הסוטה ואומרים: ‘אכן, גם אנו התייחדנו אם הפיתויים והתאוות של שטות…
בעצם ההתייחדות שלה עם איש זר, עשתה הסוטה מעשה שבא משטות גמורה, לכן היא צריכה להביא את קורבנה ממאכל בהמה. הבהמות פועלות רק על פי יצרם בלא שום שיקול שכלי, כך התנהגה גם הסוטה.
הזוהר מסביר שממש כמו שהסוטה נבדקת על ידי קורבן שעורים, כך עם ישראל נבדקים על ידי קורבן העומר הבא משעורים, כדי לבחון האם הם יכולים להיחשב כ”אשת חיל”, ובלשון הזוהר – בדיקו דאשת חיל (זוהר, רעיא מהימנא, אמור).
על ידי שאנו מביאים את קרבן העומר העשוי משעורים, כלומר ממאכל בהמה אנו מזדהים עם הסוטה ואומרים: ‘אכן, גם אנו התייחדנו אם הפיתויים והתאוות של שטות. גם אנו שקענו במקומות מגונים ביותר. אנו גם מרגישים את הריקנות שהבהמיות הביאה אותנו אליה. אבל נוכיח שאחרי הכל אנו נאמנים, אנחנו אכן “אשת חיל”‘… ואז אנחנו מניפים את מנחת העומר לכל רוחות העולם ומבטאים בזה את ביטחוננו בכך שהשם יתברך עודנו עמנו ואצלנו ממש, מלמעלה ומהצדדים ואפילו מתחת!
התהליך כרוך בירידות ועליות ובו תיבדק הנאמנות שלנו: האם נשארנו חזקים ונחושים בדעתנו…
אנו נמצאים כעת בימים בהם אנו מנסים לטהר את עצמנו מהזוהמה והשעבוד המר של מצרים, ביחד עם זוהמת הגלויות האישיות שלנו. כן, אנחנו רוצים להיעשות לעם מרומם ומואר על ידי קבלת התורה בסיני, אבל אנחנו צריכים לדעת שזהו תהליך ארוך.
במהלך התהליך הארוך הזה אנחנו נעבור כל מיני נסיגות לאחור, נפילות וירידות. אבל בזאת תיבדק נאמנותנו: האם נשאר חזקים ונחושים בדעתנו? האם עדיין נבקש את הקב”ה גם אחרי שהתנהגנו בצורה לא הולמת? זו גם הסיבה לכך מדוע אנו סופרים כל יום “לעומר” – אנחנו מקשרים כל יום ויום לקורבן העומר אותו הנפנו לכל רוחות עולם כדי להראות שהבורא תמיד אתנו עמנו ואצלנו ממש, בכל מקום ובכל מצב, ואין סיבה לייאוש כלל!
בואו נוכיח זאת לבורא עולם ולעצמנו, כמו שאמר החכם באדם, שלמה המלך: “אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה” (משלי לא, י).
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות פסח ט).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
