לדון לכף זכות זו לא סתם מידה אלא מידתו של אהרן כהן גדול שהיה רואה רק את הטוב למרות הנגעים…
בפרשת תזריע, העוסקת בדיני נגעים, אנו רואים שוב ושוב את המילים “וראה הכהן”. לכהן התפקיד המרכזי לראות את סוגי הנגעים ולפקח עליהם אם הם מתפתחים לידי נגע של ממש או לא, והאדם לא יכול לעשות זאת בעצמו – לראות אם התפתח הנגע או, לא למרות שזה לכאורה דבר טכני פשוט שאפשר לבדוק כמו שהתורה מפרשת: “והנה פשתה המספחת בעור וכו’ צרעת היא” וכיוצא בזה הרבה בפשרה, ואנו למדים מכאן שזה תלוי רק בראות עיני הכהן אם לטמא ואם לטהר.
לפי התורה “אזמרה” יתבאר הדבר יפה על פי היסוד המובא שם – שצריכים להטות כלפי חסד ולדון את כל האדם לכף זכות ולחפש ולמצוא בו איזו נקודה טובה בה אינו רשע. לכן, כאשר ניגשים לדון בני אדם ולראות את הנגעים המרמזים על פשעיו, צריכים את הדרך של “ועוד מעט ואין רשע” שמלמד הצדיק, להטות לחסד, שהיא מידתו של הכהן שהיא מידת החסד כידוע, וצריכים לקיים “וראה הכהן” כמובא בדברי רבי נחמן מברסלב – שאפילו כשרואה מישהו שהוא רשע גמור, יחפש וימצא בו איזו נקודה טובה, כלומר שיחפש לראות בו את הטוב, בבחינת “ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו”. וזה “וראה הכהן” – שהראיה צריכה להיות בבחינה של כהן – חסד, ואין לאדם לשפוט את נגעיו ואת נגעי חבריו על פי שכלו העצמאי, אלא אך ורק על פי שכלו של הצדיק – וראה הכהן – רק ראיה של הכהן, הדרך של הצדיק הדן לכף זכות היא המותרת.
בנוסף, יתבאר כל עניין המצורע – שכידוע בא נגע זה על עוון לשון הרע, ולשון הרע בא מכך שלא דנים את הזולת לכף זכות ולכן מדברים עליו רע, כי אילו היה האדם דן את חברו לכף זכות לא היה מדבר עליו לשון הרע אלא אדרבה, מדבר על נקודותיו הטובות. לכן מידה כנגד מידה נענש המצורע באופן דומה, שכביכול צריך להיות נתון להסתכלותו של הכהן שיבדוק וידקדק היטב אם לא פשתה הצרעת, שזה כביכול כשמתעסקים בנגעים של האדם מסתכלים על הצרעת שהיא מה שלא טוב בו על מנת לראות האם התגבר הלא טוב הזה, עד כדי כך שהצריך את נידויו וסילוקו מן המחנה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
עד הרגע האחרון – פרשת השבוע תזריע מצורע
אמנם, כפי שהתבאר, מי שמסתכל על המצורע הוא דווקא הכהן המרמז על הצדיק כמובא רבות בדברי רבינו. זאת, משום שהצדיק גם כאשר הוא מסתכל על מי שנגוע בכל מיני נגעי הצרעת והספחת וכו’, אף על פי שרואה את עוונותיו של האדם, אולם אחרי הכל הוא מטה כלפי חסד. וגם צד העונש שנמשך כביכול על ידי זה – שהוא ההסגר מחוץ למחנה, הכל לטובה כדי לעוררו בתשובה ולכפרת עוונות, כי אצל ישראל עם קדוש כשחס ושלום נענש אחד זה רק בגלל שיש בו טוב, כי אילו היה באמת רשע גמור לא היה נענש אלא היה מקבל שכרו באופן מושלם בעולם הזה. רק מי שהוא רשע גמור וכבר כביכול התייאשו ממנו, רק אז מניחים אותו לנפשו ונותנים לו שכר מעט זכויותיו בעולם הזה כדי לטרדו מעולם הבא. אבל כל זמן שיש בו עדיין איזו נקודה טובה, אז כבר עוסקים עמו הצדיקים לעוררו לתשובה ומזה נמשך גם מה שסובל מייסורים ח”ו.
כאשר ניגשים לדון בני אדם ולראות את הנגעים המרמזים על פשעיו, צריכים את הדרך של “ועוד מעט ואין רשע” שמלמד הצדיק, להטות לחסד, שהיא מידתו של הכהן שהיא מידת החסד כידוע…
וכאשר מתחילים לעסוק עם האדם כדי לעוררו לתשובה, אז בהכרח מתחיל לראות את נגעיו. כי מובא שם בתורה “אזמרה” בתחילה – שצריכים לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור, ומיד אחר כך מובא שכאשר אדם מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שאין בו שום טוב והוא מלא חטאים, וגם כשמוצא בעצמו איזה טוב הוא גם מלא פצעים – פצעים, היינו נגעים. כי בתחילה, כשהיה רשע גמור ועדיין לא עסק עמו הצדיק לדון אותו לכף זכות ולמצוא בו את מעט הטוב שבו, אז הרגיש טוב וחשב שהכל בסדר אצלו – כמצוי מאוד אצל רשעים שהם בטוחים שהם צדיקים כי רואים שהכל הולך להם כסדר ולכאורה הקב”ה עמם, כמובא בגמרא (שבת דף ל”א) “לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שליבם בריא להן כאולם”, פירש רש”י: כאולם – שפתחו פתוח ורחב. כלומר, שהם מרגישים מצוין וליבם רחב עליהם. אבל אחר כך, כשמתחיל הצדיק, דהיינו הכהן להסתכל עליהם ומוצא בהם נקודה טובה, אז דווקא מתחיל תיקונם מכיוון שמתחילים לראות את הנגעים והפצעים שלהם, וזה כאמור רק לטובתם על מנת שיחזרו בתשובה.
ואז תקנתם היא כמובא לעיל, בבחינה של “וראה הכהן” – שיטו כלפי חסד וישתדלו ויחפשו אחר נקודותיהם הטובות דווקא, ואז יטהרו מהנגעים והפגמים שלהם. וכל זה מרומז בתהליך שהתורה מתארת – שבהתחלת התהליך הוא בהעלם והוא מה שהצדיק דן את הרשעים לכף זכות, מבלי שהרשעים ידעו מזה כלל ויתכן שאינם מכירים את הצדיק כלל, אבל על ידי שדן אותם לכף זכות ומעורר בהם הטוב שבהם על ידי זה דווקא מתגלה למעשה הצרעת, היינו שרק אז מתעורר הרשע ומתחיל להסתכל על עצמו והנה יש בו נגעים ופגמים הרבה, אבל אז הוא מובא אל הכהן, כלומר שמתקרב אל הצדיק שרואה אותו בעינו הטובה ודן אותו לכף זכות ונותן לו תיקון לטהרתו.
השינוי מתחיל דווקא בדד מחוץ למחנה – בהתבודדות שהיא מעלה עליונה מן הכל, כפי שאומר רבי נחמן…
ועיקר התיקון הוא “בדד ישב מחוץ למחנה מושבו” – כי באמת, עיקר העבודה של האדם לדון את עצמו לכף זכות נעשה בעת ההתבודדות, כמובא בתורה נ”ד הקשורה לתורה זו, ששם מובא שעיקר החיפוש אחר הרוח הטובה שהן הנקודות טובות של האדם שעל ידי זה נעשים ניגונים, זה נעשה בהתבודדות, שאז “עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי”, עיינו שם. גם מובא במכתב מפרשת “ראה” תר”ד (מכתב תס”ו) הוראה שמורה רבי נתן מברסלב את בנו ר’ דוד צבי – לעשות התבודדות על פי התורה אזמרה ולהשיח את ליבו לפניו ולומר: ‘ריבונו של עולם, כמו שאני, כמו שאני, כמו שאתה יודע ואני יודע את מעשיי, עשית עמי חסד עולם ובראת אותי מזרע ישראל ושלא עשני גוי, והקיזו את דמי בהיותי בן שמונה ימים, ובחדר למדתי אלף-בית וסידור וחומש וגמרא וכו’, וכמה מכות וייסורים היו לי מהמלמדים, וכמה פעמים ציערתי את עצמי, ומה לעשות רצוני לעשות רצונך אבל שאור שבעיסה מעכב וכו’…’ עיינו שם כל המכתב הנפלא כולו, כי הוא הוראה נדירה ממורנו הרב נתן ז”ל איך ללכת עם התורה “אזמרה”.
וכך מנהיג הכהן – שהוא הצדיק, את המצורע – שהוא הנפש החוטאת, ומביאו לתיקונו וטהרתו, מתחילת התיקון על ידי שדן את הרשע לכף זכות ועל ידי זה מתעורר הרשע לראות את נגעיו, ואז הוא מובא אל הכהן שילמד אותו לדון את עצמו לכף זכות, וביחד עם זה הצדיק דן ומקרב אותו ונותן לו את עיקר התיקון שהוא ההתבודדות. ועיקר ההתבודדות והתשובה היא דווקא ההתבודדות הזו, כמובא בתורה נ”ד הנ”ל: “כי עיקר התשובה היא הכניע הרוח הרעה ולברר הרוח הטובה” עיינו שם.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
