איך יודעים מי הוא מנהיג אמיתי? זה שמרחם על בני אדם ומאיר בהם את הדעת כדי להיקרא “אדם”…
בפרשת השבוע מסייעת לנו להבין, שחטא העגל הוא הרצון להנהגה חלופית להנהגת משה, כמו שכתוב “קום עשה לנו א-להים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו”. וכידוע, פגם העגל הגיע בעטיים של הערב רב. ננסה לבאר מעט סוגיה זו של החלפת המנהיג האמיתי על פי המובא בתורה “כי מרחמם ינהגם” (ליקוטי מוהר”ן ז תנינא).
מובא שם (באות ב) שמנהיג האמיתי הוא רק משה רבינו. ומה היא תכונת הנהגתו? שמרחם על בני האדם ומאיר בהם הדעת ומביא אותם למדרגתם האמיתית להיות נקראים באמת בשם “אדם”, עיינו שם. ומובן למעיין בפנים, שדרגת המנהיג נקראת “דרי מעלה”, כלומר שהאדם הוא בבחינת דרי מעלה כלפי אלו שצריך להנהיגם, כדוגמת אב על בניו (עיינו באות ד) האיש על אשתו (עיינו אות י) ועוד כהנה רבות.
מהי התכונה הנצרכת לדרי מעלה על מנת שיהיו מנהיגים אמיתיים כלפי הדרי מטה? ובכן, מבואר שם (באות ו-ז) שעיקר השגת משה שעל ידה הוא מנהיג ומאיר את הדעת, היא בחינת “מה”, דהיינו שכפי מעלתו של משה כך השגת פחיתותו, שעל זה נאמר “מה חמית מה פשפשת”, שכאשר מי שהוא בבחינת דרי מעלה מרגיש את פחיתותו כלפי האין סוף יתברך אזי בזה יכול להתחבר עם הדרי מטה חסרי הדעה, שכן גם הוא מרגיש חסר דעה מרוב השגתו את גדולתו יתברך. ולא עוד, אלא שמוכן להתמסר אליהם מכיוון שאין מחשיב את עצמו, שזהו המובא בפנים (באות ב) שמשה לא חש על עצמו כלל ומסר נפשו על ישראל אחר מעשה העגל, עיינו שם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אדר ושבת זכור – אל תשכחו לעולם!
והנה, נשמות הערב רב שלא היו גרי אמת ולכן לא נכללו כדבעי בקדושת ישראל, לכן לא יכלו להשיג את הנהגת משה, ממילא על פי הבנתם להיות בדרי מעלה פירושו להיות מנותקים מהדרי מטה! ולכן אמרו בחשבם שמשה מת “לא ידענו מה היה לו” – “מה” דייקא, כלומר שלא השיגו את בחינת “מה” של המנהיג (לא ידענו “מה”), וחשבו שהנהגה פירושה גאות וניתוק מהתחתונים. ובאמת הוא שלא כדעתם כלל אלא ההיפך הגמור, וגם אילו משה היה מסתלק אז, הרי לא זו בלבד שגם בהסתלקותו היה נכלל בדרי מטה אלא, אדרבא, בזמן הסתלקות אז עיקר שלימות השגת ה”מה” שלו (כמובא בפנים באות ד). אך בהסתרת קדושת משה מהם (שהוא בעצמו קדושת ישראל) על כן חשבו שאם הסתלק אינו יותר בעולם וביקשו הנהגה אחרת, ארצית.
בהתקשרות למנהיג האמיתי אפשר להפוך למנהיג אמיתי!…
התוצאה של בקשת הנהגה ארצית היא איבוד ההנהגה האמתית, הן מצד המנהיג שלמעלה מהם והן מצד הנהגתו האישית של כל אדם, שהופך להיות חסר כל יכולת הנהגה אישית ולזה קורא הרבי בתורה “שלימזל”. והביאור לכך הוא, שכפי שלמדנו – רק מי שהוא בבחינת “דרי מעלה” יכול להנהיג את אלו שתחתיו, אבל כאשר רוצים שמי שהוא בחינת “דרי מטה” ינהיג, כמו שרצו הם שהעגל ילך לפניהם, אזי בעצם אותו דבר ארצי שלקחו להם למנהיג הוא מונהג ולא מנהיג, שהרי הוא בבחינת דרי מטה, שדרי מטה הם מונהגים ולא מנהיגים, וזהו שאמרו “עשה לנו א-להים אשר ילכו לפנינו”, פירש רש”י: איוו להם אלוהות הרבה, דהיינו שרצו שהם ינהיגו את הא-להים כפי רצונו ותאוותו של כל אחד.
נמצא, שחטא העגל הוא איבוד כוח ההנהגה האמיתית, ודבר זה מיד משתלשל לאדם עצמו, שגם בבחינה שלו שצריך שיהיה לו מלכות (כמובא שם באות י) הוא מאבד את המלכות וההנהגה והופך למונהג שנקרא “שלימזל” (כמובא שם). לעומת זאת, בהתקשרות למנהיג האמיתי שהשיג בחינת “מה” משתלשל באדם עצמו בחינת “מה” ענווה, ויכול להיות איש חיל ומנהיג אמיתי ולרחם ולהאיר הדעת לאלו שתחתיו.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
