בפרשת השבוע פרשת יתרו מופיעים עשרת הדיברות. אבל כהכנה אליהם ישנם כמה שלבים הקודמים לעשרת הדיברות ומתן תורה.
שלב ראשון, אנו מוצאים את מסעו של יתרו כשהוא מצטרף למשה רבינו ולבני ישראל במדבר.
כשהגיע יתרו ושמע על כל הניסים שעשה הקב”ה ליהודים הוא קרא:
“עכשיו אני יודע שהקב”ה גדול מכולם!”
הזוהר כותב: כאשר יתרו הצהיר הצהרה זו, כבודו של הקב”ה התגלה מעלה ומטה!
ולמה? כי יתרו היה עובד אלילים שעבד את כל סוגי עבודות האלילים.
האדם בדרגה הכי נמוכה שאפשר.
אך כאשר גילה את השם יתברך, ומצא את ה’ בדרגות הנמוכות ביותר כך גדל כבודו של הקב”ה.
כך גם אצלנו,
כשאדם מרגיש את עצמו כל כך רחוק מה’, ודווקא הוא זה שמכיר את השם יתברך ומתקרב לעבודת ה’,
דווקא אדם כזה מהלל את ה’ יותר מאחר.
כשאדם מרגיש את עצמו כל כך רחוק מה’, ודווקא הוא זה שמכיר את השם יתברך ומתקרב לעבודת ה’, דווקא אדם כזה מהלל את ה’ יותר מאחר.
שלב שני, אנו מוצאים את עצתו של יתרו למשה רבינו על הקמת מערכת בתי משפט עם ערכאות גבוהות יותר ונמוכות יותר.
זה מציג בפנינו מערכת בתי משפט שיכולה לעבוד,
יש לה בית משפט כללי עם תביעות נמוכות יותר ומתקדמת למעמד של בית משפט עליון.
עבורנו, זו ההבנה שיש דרגים שונים של שופטים ומנהיגים שאנחנו צריכים למנות ולהקשיב,
מתוך ידיעה שלא כל מי שמוביל כשיר להנהיג או לשפוט.
עלינו לחפש את הראויים והמוכשרים כדי להנהיג את כלל ישראל בדרך הנכונה.
ובשלב השלישי דרישתו של ה’ להקים מחיצה שתאסור על בני ישראל לעלות להר סיני בזמן מתן תורה.
וזה בגלל שישנם אנשים שרוצים “לחטוף הכול”, ולמרות האזהרות לא להיות קיצוניים,
הם בכל זאת ילכו לקיצוניות וידחפו מעבר למחסומים ולמגבלות של זמן, מאמץ או כסף לעבודת השם, וזה גרוע ביותר!
המחסום נועד ללמד אותנו שעלינו לשאוף תמיד להתקרב לה’,
אך בזהירות לא לחרוג ממגבלותינו.
רבי נתן מכנה זאת בשם “ריבוי אור”
והוא מבאר שמאוד קשה לאדם לזהות את המצב הזה
והדרך היחידה היא על ידי צעקה לה’ שיעשה אך ורק את תפקידו ומה שיכול ולא מעבר לכך.
לאחר שלבים אלו נוכל לעלות בסולם הרוחני ולקבל את התורה ואת עשרת הדיברות, ובאמת להתקרב לקב”ה.
