פרשת עקב מבשרת לנו על חמדת הארץ וברכתה בשבעת המינים בהם השתבחה. מה אומר כל פרי ואיזה שפע מרומז בהם? בואו לגלות!
בפרשת השבוע, אנו מתבשרים על חמדת הארץ וברכתה בשבעה מינים שהשתבחה בהן ארץ ישראל בפסוק: “אֶרֶץ חִיטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ” (דברים ח, ח). אפשר לרמוז ששבעת המינים הם כנגד שבעה מיני שפע המוזכרים בדברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן חלק ב, תורה ה אות י) בשבעה אקלימים שהם כלל כל ההשפעות הטובות, הנמשכים משבעה בחינות שיש בתיקון המוחין שנמשכים משבעת הרועים דקדושה, מבחינת שבע מידות עליונות. והן מתגלות בארץ ישראל שהיא בחינת אמונה – מלכות, כמובא שם באות י’ הנ”ל, שכשהשפע משתלשל הוא מגיע לשדה ומשם למלך בבחינת “מלך לשדה נעבד”, עיין שם. כי על ידי האמונה נמשכות ובאות כל ההשפעות הטובות.
וזה שכתוב: “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה’ אלוקיך לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹותֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹותֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְהֵסִיר ה’ מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שׂונְאֶיךָ” (שם ז י”ב – ט”ו) – הוזכרו כל מיני שפע וברכה ואף הסרת החולי המוזכר באות א’, הכל בזכות האמונה שהיא בחינת “והיה עקב תשמעון וכו'”.
ועיקר השפע מרומז בשבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו, שמהם מתברכים כל שבעה אקלימים, שכל אקלים מגדל שפע אחר כפי האקלים, ושבעה אקלימים הם כנגד שבעה רועים כמובא בדברי רבינו, דהיינו שלמות האמונה על ידי הרועים דקדושה שמשם כל ההשפעות הטובות לכל העולמות והכל על ידי ארץ ישראל, בחינת אמונה, כי כל השפע מארץ ישראל ומשם נשפע לשבעה חלקי העולם הנקראים אקלימים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
גלו את האוצרות שלכם – פרשת עקב
והנה, רבינו מביא את הפסוק “שבעה אלה עיני ה’ המה משוטטים בכל הארץ” (זכריה ד), שמרמזים על המלאכים הממונים על כל אקלים ואקלים. אמנם הכתוב אומר “עיני ה’ המה”, וצריך לומר שבא הפסוק לעורר אותנו שבאמת אלו המלאכים, מאחר שנעשים מתיקון המוחין הנעשה על ידי תיקון האמונה והעלאתה, על כן באמת הם עיני ה’, דהיינו השגחתו הנמשכת כפי האמונה.
עוד יש לומר, שמובן מדברי רבינו כאן שהקב”ה משגיח על האדם להשפיע לו השפע כפי תיקון המוחין, כפי העלאת האמונה שזכה לה, וממילא יתכן שישבו שני בני אדם לאכול מאותה כיכר לחם והאחד יאכל אוכל זך ומבורר והשני יאכל אוכל שיש בו אחיזת השדים.
והעניין של שהשפע נעשה כפי תיקון המוחין הוא, משום שהמשכת כל ההשפעות הם על ידי האיש תבונות שזוכה לצחצח את נשמתו על ידי הפרנסה, ולכן גם בהשתלשלות לאחר שנמשך השפע על ידי האיש תבונות, הוא משתלשל ויורד הוא כפי זכות המוחין לה זוכים, כמו שמבואר בדברי רבינו – שמתיקון המוחין נעשים המלאכים שדרכם יורד השפע.
ועיקר השפע מרומז בשבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו, שמהם מתברכים כל שבעה אקלימים, שכל אקלים מגדל שפע אחר כפי האקלים, ושבעה אקלימים הם כנגד שבעה רועים כמובא בדברי רבינו, דהיינו שלמות האמונה על ידי הרועים דקדושה שמשם כל ההשפעות הטובות לכל העולמות והכל על ידי ארץ ישראל, בחינת אמונה, כי כל השפע מארץ ישראל ומשם נשפע לשבעה חלקי העולם הנקראים אקלימים.
ומה שכתב רבינו – שצריכים להמשיך שמחה כדי לחזק את ידי המלאך כדי שלא יהיה אחיזת השדים במאכלים, הנה גם שמחה זו היא בחינה נוספת של תיקון המוחין, כי מאחר שהמלאך נעשה על ידי המוחין ממילא מובן שגם את השמחה ממשיכים למוחין, ומשם מתחזק המלאך ועל ידי זה השפע נמשך בלא אחיזת השדים. וממילא, יוצא שיש שני שלבים בתיקון המוחין – א. שמעלה מהחתים לחותם על ידי שמירת המחשבה. ב. שממשיך שמחה לדעתו.
והנה, כל ענייני התורה מרומזים בשבעה המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית, תמר.
חיטה – חיטה היא בחינת תיקון הדעת, כמאן דאמר עץ הדעת חיטה היה וכמו שאמרו חז”ל אין אדם יודע לקרוא אבא ואמא עד שטועם טעם דגן (ברכות מ) – “אבא ואמא” בחינת חכמה ובינה, גם ידיעת הדיבור בחינת חכמה, ועד אז הוא תינוק ללא דעת.
שעורה – ועיקר תיקון המוחין על ידי תיקון המשפט, ועל זה מרמזת השעורה שהיא מאכל בהמה, כי תיקון המשפט על ידי שמשליך את שכלו ועושה עצמו כבהמה ועובד את השם בתמימות בלי שום שכל עצמו, רק לעשות רצון אביו שבשמים. גם כל המשפטים הם בחינת דינים וצמצומים, בחינת שערות, בחינת שיעורין דאתוון דאורייתא.
גפן – ועל ידי זה זוכה לגפן, בחינת סתרי תורה בחינת “נכנס יין יצא סוד”, שעל ידי זה מעלים את המשפט מהתהום, בחינת “חמוקי ירכייך” שהם בסתר, “כמו חלאים” – שהם השיתין היורדים עד התהום, כמובא בסוף התורה, שעל ידי שמשליך את שכלו זוכה לבחינת סתרי תורה, ואז זוכים לתיקון המוחין.
נכנס יין יצא סוד – הגפן היא בחינת סתרי תורה…
תאנה – אמנם גם כשיש תיקון המוחין בשלמות עדיין צריכים לבחינת תאנה שהוא בחינת תיקון המאכלים, בחינת “נוצר תאנה יאכל פריה”, היינו אכילה בקדושה הנעשית על די “נוצר פריה” שהוא שמירת המאכלים מאחיזת השדים, שרק אז זוכים להיות שמורים מהטומאה הידועה המקלקלת את המוחין.
רימון – ואז, על ידי תיקון המוחין, נשלמת העלאת האמונה והשכינה בשלמות מנפילתה ואז הוא עיקר שלמות, בחינת הגרים שיהיו לעתיד לבוא כמו שאמרו חז”ל, שיעשו כולם אגודה אחת לעבדו שכם אחד, וזה הרימון שהוא בחינת גרים בחינת “ריקנים שבכם מלאים מצוות כרימון” – “ריקנים שבכם” אלו הגרים הבאים ריקים מכל וכל להסתפח לנחלת השם, אבל תיכף שמתגיירים תיכף נעשים מלאי מצוות כרימון, כי כן הוא שכל יהודי בכל יום וכל שעה עושה מצוות הרבה לאין שיעור, כמו שנאמר “רצה הקב”ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות”, וגם באמת כל ישראל הם בחינת גרים, כמו שמובא כאן בפרשה: “ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים”, ואף שהעיקר מדבר על היותם זרים במצרים, אמנם מרמז גם על מצבם הרוחני שכשהיו במצרים כמעט שלא היו שונים מהמצרים, כמו שקטרגו המלאכים “הללו עובדי עבודה זה והללו וכו'”, ורק ביציאת מצרים נהיו לעם וכביכול התגיירו אז, וכן רק אז מלו כדי לקיים מצוות הפסח.
זית – ועל ידי הגרים נעשה שמנונית שהוא בחינת זית בחינת המגיני ארץ שמעלים מהחתים לחותם, כי זית הוא בחינת שמנונית שמעלה אל המוח שידלוק, בחינת המנורה שיש בה שבעה קנים כנגד שבעה רועים דקדושה הדולקת בשמן זית זך.
תמר – מרמז על הגאולה, כמרומז בפסוק “אעלה בתמר” (שיר השירים) הנאמר על הקץ האחרון, שאז תעלה האמונה בשלמות מכל התמורות שנפלה אליהן הממירים את האמונה האמתית באמונות כזביות ועבודה זרה. גם מרמז על התגלות התורה של לעתיד לבוא בבחינת “דבש (תמר) וחלב תחת לשונך”, הנאמר על התורה.
ושבע השפעות אלו הן כאמור כנגד שבעת הרועים דקדושה, שהם כנגד שבע מידות קדושות כידוע: אברהם – חסד, יצחק – גבורה, יעקב – תפארת, משה – נצח, אהרן – הוד, יוסף – יסוד, דוד – מלכות. וממילא גם ההשפעות הן בבחינה זו:
חיטה – חסד, כי מחיטה עושים לחם שהוא עיקר מאכל האדם והוא עיקר הצדקה והחסד, בבחינת “הלא פרוס לרעב לחמך” (ישעיה נ”ח), והיא מידתו של אברהם שאמר למלאכים “ואקחה פת לחם”. והוא השפע הנמשך מתיקון המוחין במידה של חסד, כמובא בתיקוני זוהר “מִסִּטְרָא דִימִינָא מוֹחָא, חִוְורָא כְּכַסְפָּא, זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי” (ישעיה מא, תיקוני זוהר קכ”ט). ומה שהובא לעיל לעניין תיקון הדעת, כי זה עיקר החסד ללמד את אדם דעת.
שעורה – דין וצמצום, כמובא הרבה בדברי רבי נתן, שהשעורה מרמזת על שיעורים וצמצומים שהם בחינת דין. ומובן ההקשר לתורה שלנו בעניין תיקון המשפט שהוא במידת הדין.
תמר – תפארת, בחינת האילן הקדוש. והוא כנגד בית המקדש בית תפארתנו שעל ידו מתעלה ומתגלה האמונה הקדושה ומתבטלות כל העבודות זרות, שדרכן בזביחה והקטרה וכאן הוא הזביחה וההקטרה האמיתית, ומובא בחז”ל שהיה עשן המערכה מתמר כתמר, והוא עניין המוזכר לעיל של תיקון התמורה וההמרה של האמונות הכזביות.
גפן – נצח, בבחינת “ויז נצחם” שהוא הדם, והיין הוא כנגד הדם בבחינת “אל תרא יין כי יתאדם”, והוא עיקר הנצחיות של האדם שיחיה בהתגלות סודות התורה של לעתיד לבוא, שהוא עיקר שעשוע עולם הבא.
זית – הוד, בבחינת “כשמן הטוב היורד על זקן אהרן”. והנה, נצח והוד הם בחינת הכליות המבשלות את הזרע ולכן כלולים תמיד עם היסוד, וכמובא בתורה שלנו – שעיקר תיקון היסוד הוא על ידי שמעלה השמנונית אל המוח – זה סוד שמן זית, ועוד צריכים לתיקון היסוד את עניין תיקון המרכבה שהוא על ידי סודות התורה – זה סוד הגפן, והם מה שמוזכר בתורה בסופה “חמוקי ירכייך”, ואמרו חז”ל “מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר” והם המה העצות העמוקות המתגלות ממעמקים ממקום סתר.
גם הגפן והזית בשבעת המינים מתחרות כביכול על המקום הראשון אחרי החיטה והשעורה, שבסדר הפסוק הגפן סמוכה יותר, אבל זית סמוכה ל”ארץ” השני כידוע, והוא עניין המידות – נצח הוד – שהן בלתי נפרדות זו מזו והן משמשות ביחד ככלי ההליכה והעצה ואי אפשר להפריד ביניהן.
תאנה ורימון הם האחרונים בסדר שבעת המינים, לכן מברכים עליה באחרונה והם המידות האחרונות יסוד מלכות.
תאנה – יסוד, בחינת “נוצר תאנה יאכל פריה”, שהוא שמירת הברית התלוי בשמירת המאכלים בבחינת “נוצר תאנה”, וגם כי עניין שמירת הברית הוא בשמירה התמידית על המחשבה, שזה עניין “נוצר תאנה” – שאינו מסיח דעתו מהשמירה על עץ החיים, שהם המוחין שמהם כל ההשפעות.
ורימון – מלכות, שהוא עניין “מלאים מצוות כרימון”, שהם בחינת תרי”ג מצוות שעל ידם מתגלה מלכות השם, ועיקר תיקון המלכות על ידי שגם המון העם מקבלים עול מלכותו ומתגלה מלכות השם בארץ, היינו באלה שמונחים בארציות ובעיקר מה שנעשים גרים במובא לעיל, שאז מתגלה כי “מלכותו בכל משלה”, וכמו שמזכירים הרבה בתפילות ראש השנה “מלוך על כל העולם כולו בכבודך”, וכן מובא בפיוט המפורסם שכל כולו עוסק בעניין זה של העלאת האמונה, ביטול עבודה זרה וגילוי מלכות השם, ובזה נחתום מאמר זה בגעגועים לראש השנה הבא עלינו לטובה:
“וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶךָ. וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ. וְיַגִּידוּ בָאִיִּים צִדְקֶךָ. וְיִדְרְשׁוּךָ עַמִּים לֹא יְדָעוּךָ. וִיהַלְלוּךָ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה’. (וְיִזְבְּחוּ לְךָ אֶת זִבְחֵיהֶם.) וְיִזְנְחוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם. וְיַחְפְּרוּ עִם פְּסִילֵיהֶם. וְיַטּוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעָבְדֶךָ. וְיִירָאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ. וְיַכִּירוּ כֹּחַ מַלְכוּתֶךָ. וִילַמְּדוּ תוֹעִים בִּינָה. וִימַלְלוּ אֶת גְּבוּרָתֶךָ. וִינַשְּאוּךָ מִתְנַשֵּא לְכֹל לְרֹאשׁ. וִיסַלְּדוּ בְחִילָה פָּנֶיךָ. וִיעַטְּרוּךָ נֵזֶר תִּפְאָרָה. וְיִפְצְחוּ הָרִים רִנָּה. וְיִצְהֲלוּ אִיִּים בְּמָלְכֶךָ. וִיקַבְּלוּ עֹל מַלְכוּתְךָ עֲלֵיהֶם. וִירוֹמְמוּךָ בִּקְהַל עָם. וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ. וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה!”
במהרה בימינו אמן.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
