הכל הולך אחרי ההתחלה והדבר נכון כבר מספר בראשית עמוס הכלים לחיים שלנו, שאותו אנחנו מתחילים לקרוא בשבת!
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ (בראשית א, א)
התורה מלמדת אותנו אמונה פשוטה
משה עשה לנו חסד גדול בכך שפתח את התורה במילים הפשוטות “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”, ועל ידי זה נתן לנו מודל של אמונה שאינה כרוכה בתחכום או פילוסופיה, אלא אמונה פשוטה (שיחות הר”ן ריט).
אולי גם זה יעניין אתכם:
למצוא את הטוב בעבר כואב – האזינו
יראה מובילה לענווה
“יראת השם ראשית חכמה” (תהילים קיא, י)
את האותיות של המילה בראשית אפשר לקרוא – ירא בשת (יראה בושה), ירא שבת (יראה שבת). שבת מתייחסת לתשובה, שכן היא מכילה את אותן אותיות – תשב (תשוב).
במילה בראשית מציינת התורה את חשיבות החתירה ליראת השם. עם היראה הזו אדם יכול להגיע לרמות גדולות של ענווה בפני השם, כך שגם אם חלילה ייפול יוכל לחזור אליו תמיד (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, עב, שם חלק א, לח).
יתירה מזו, יראי בושת (יראת כבוד) מצביעה על כך שהענווה של האדם, שנובעת מההבנה שלו את גדולתו של הבורא – מעוררת בו השראה ליראת אלוקים (שם א, כב, י).
אדם יכול להגיע לרמות גדולות של ענווה בפני השם, כך שגם אם חלילה ייפול יוכל לחזור אליו תמיד!
חייבים לחפש את הצדיק
את האותיות של המילה בראשית אנחנו יכולים לקרוא גם כ: ראש בית. ה”ראש” מתייחס לצדיק, וה”בית” לעולם. הצעד הראשון של האדם בהתקרבות לבורא עולם צריך להיות בחיפוש אחרי הצדיק (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, לז).
“וַיִּקְרָא אֱלֹוקים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד” (בראשית א, ה)
אור ולילה, ירידות ועליות
כל יום בחייו של האדם מכיל לילה ויום, גם עליות וגם ירידות. המשימה העיקרית שלנו בחיים היא לשלב בין השניים, להבין שגם בחושך יש אור, ולמרות שיש לנו אור ורגעים טובים יכולים להיות גם רגעים קשים. עם הבנה זו אנו משיגים אמונה אמיתית ומגיעים להכרה בבורא עולם (ליקוטי הלכות חלק ב).
כל יום בחייו של האדם מכיל לילה ויום, גם עליות וגם ירידות…
“וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ” (בראשית א, כו)
נבראנו כדי לעסוק בצדקה
במגילת רות, כשנעמי שאלה את רות מהיכן קיבלה את החיטה שהביאה הביתה, השיבה רות: “וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ, וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז” (רות ב, יט). הזוהר הקדוש מלמד כי פסוק זה מדבר על צדקה אשר נרמזת במילה עשיתי. השורש של המילה זהה לשורש המילה “עשתה” – מהפסוק הנ”ל, ובכך מזכיר את הבריאה של האדם (זוהר חלק א, יג ב)
הקב”ה ברא את האדם להיות איש חסד ונעים הליכות (ליקוטי מוהר”ן חלק א, כז ג, שם חלק ב, ב ד). ה”דמות” – התואמת למהותו הרוחנית של האדם – נותן צדקה את אורו ל”דמות” – המקבילה לגופו של האדם.
מושג הצדקה חל גם על חיי נישואין. כל אחד מבני הזוג יכול להיות מיטיב או מוטב. לכן, בעל ואישה חייבים תמיד להתחשב זה בזו. כאשר הם נמצאים בקשר של חסד הדדי הם נחשבים שלמים, “בן אדם” שלם (ליקוטי מוהר”ן חלק א, יג ה).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
