חיי נצח לא נמצאים בעולם הזה, הם במקום אחר, וכדי להגיע לשם אנחנו צריכים לעבור לשם. אז תתכוננו למות. איך עושים את זה נכון?
“וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְווַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה’. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה’ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת…”? (במדבר כ, ב-ד).
המוות שולט בנאמר בפסוקים לעיל באותה תקופה מדוברת בה היו בני ישראל במדבר. אפר הפרה האדומה. מותה של מרים. משאלתם של האנשים למות כשהם לא מוצאים מים. ההתקהלות-מחלוקת של עם ישראל על משה ואהרן. משה ואהרן. מותו של אהרן. העימות עם אדום, כנען, סיחון ועוג. הנחשים.
שלא תיטעו. היום הזה יבוא ואתם ואני נמות. סליחה, “ניפטר מן העולם”. לא נחיה על כדור הארץ יותר. נכון, עובדה זו לא נעימה לאף אחד להתמודד איתה, אבל התעלמות ממנה לא תעלים אותה. התכוננות למוות הוכחה כמועילה מכיוון שאנחנו נחיה במקום אחר, ואיכות החיים שלנו שם תלויה במה שאנו עושים כאן.
אז נכון שאנחנו לא צריכים להתכונן ולחשוב על המוות כל היום וכל הזמן, חלילה, אבל צריך להקדיש לזה מחשבה, לא לחיות רק את היום כאילו אין מחר, את העולם הזה כאילו אין עולם הבא, עולם של אחרי העולם הזה, המקום אליו הולכת הנשמה שלנו. שם כן קורה משהו, שם החיים ממשיכים והם נצחיים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הקליניקה הייעודית של ב.י.ג פיש בע”מ
רבי נחמן היה, אם אפשר לומר זאת כך, מטייל במרחב הזמן. הוא ביקר ממדים של מציאות עליהם שמענו אולם כאלה אינם מוכרים לנו בכלל. פעם אחת הוא סיפר מה הוא ראה שם:
בירושלים ישנו בית כנסת אליו מובאים כל המתים שבעולם. ברגע שאדם נפטר, הוא מובא לשם על מנת להישפט כדי לדעת מה יהיה מקומו…. בבית הכנסת הזה, שם יושב בית דין ופוסק את מקומו של האדם. ישנם חסרי מזל שאין להם מקום בכלל, כי הם נדונים להשמדה ונשלחים לכף הקלע.
כשהמתים מובאים לשם, הוא מובאים עם לבושים. לפעמים הבגד של הנפטר חסר או פגום. הלבוש שלו לא פעם חסר שרוול או רגל או חלק ממנה – הכל תלוי במעשים שהוא עשה בעודו בחיים, מכיוון שהלבוש של לאחר המוות מותאם לפי מעשיו. פסק הדין שלו – והמקום שלו – תלוי בבגדים איתם הוא נשפט.
נכון שאנחנו לא צריכים להתכונן ולחשוב על המוות כל היום וכל הזמן, חלילה, אבל צריך להקדיש לזה מחשבה, לא לחיות רק את היום כאילו אין מחר, את העולם הזה כאילו אין עולם הבא, עולם של אחרי העולם הזה, המקום אליו הולכת הנשמה שלנו…
ומסופר על מת אחד שהיה עירום לגמרי, בלי שום חתיכת בד על גופו. פסק הדין שלו היה להישלח לכף הקלע, השם יציל. בכל אופן, צדיק אחד הגיע וזרק לעברו את אחד הלבושים שלו. בית הדין הסתייג ממעשה זה וביקש מהצדיק להסביר, “אחרי הכל, מדוע שאדם מת כזה יקבל לבוש לא לו?!?” טענו בפניו.
והצדיק השיב, “יש לי משימה עבור האדם הזה, לכן אני נותן לו בגד. בן אצולה שלח את העבד שלו לבן אצולה אחר, אולם העבד לא יכול היה לצאת לדרך. אדונו, שראה כי הוא מתמהמה, שאל, “למה עדיין לא יצאת לדרך?” והעבד השיב, “אין לי את הבגדים הנכונים איתם אוכל להיפגש עם בן האצולה אליו אתה שולח אותי. הוא אדם גדול ומכובד מאוד והבגדים שלי לא מספיק מכובדים למפגש איתו”. והאדון השיב, “אם כן, לבש את אחד מבגדיי והזדרז לבצע את השליחות”. באותה מידה, אני צריך לשלוח את המת הזה למשימה מסוימת וזו הסיבה שנתתי לו את אחד מהמלבושים שלי”. כך הצדיק הציל את המת הזה מהעונש המר של כף הקלע…
יום אחד זה יקרה – בזמן וביום שנקבע, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים…
רבי נחמן אמר גם, שכולנו יודעים ומרגישים את הרחמים הגדולים שיש על אדם עני ללא בגדים, נעליים, אוכל ושתייה, ועדיין, אנחנו רודפים אחרי דברים גשמיים. אבל, הוא אומר, מי שרואה את הנולד רואה את הרחמים שיש על הנשמות העירומות אחרי שהן נפטרות מן העולם. אלא שרחמים לא יעזרו להן שם. בעולם הזה, אנחנו יכולים לקנות בגדים לאדם שאין לו מתוך חסד וצדקה. אבל שם, הבגדים שאדם צריך הם תורה, מצוות ומעשים טובים. שום רחמים לא יספקו לו את זה שם. “אבל אדם שמחובר לצדיק האמיתי יכול לרוץ אליו ולקחת ממנו משהו”.
אם כן, דרך אחת להכין את עצמנו, כפי שמסביר רבי נחמן, היא החיבור וההתקשרות עם צדיק אמיתי.
וישנה דרך נוספת שרבי נחמן מציע לנו – לחטוף כמה שיותר מעשים טובים, צדקות, תפילות, לימוד, מצוות ועוד, ועל כך אמר:
בעולם הבא, הרבה נמצאים בחוץ. הם מייללים ובוכים, ‘תנו לנו משהו לאכול!’, ועונים להם: ‘הנה, קחו אוכל ושתייה. אכלו! שתו!’. והם עונים, ‘לא! אנחנו לא יכולים לאכול אוכל כזה. אנחנו צריכים את האוכל של התורה, המסירות, הדבקות, האמונה…’
וישנם כאלה שעומדים שם עירומים. ‘תנו לנו משהו ללבוש, לכסות את עצמנו!’ הם צועקים. ושוב, עונים להם ‘הנה, קחו בגדים!’. והם משיבים ‘לא! בגדים כאלה הם חסרי תועלת עבורנו. אנחנו צריכים מצוות ומעשים טובים כדי לכסות את עצמנו’.
רבי נחמן אמר בהקשר זה לשומעיו – “אשרי מי שראוי לאכול כמה פרקים של משנה, לשתות כמה מזמורי תהילים ולהלביש את עצמו עם כמה מצוות”.
ואנחנו כמובן נתפלל שנזכה לזה, אמן.
(מבוסס על חיי מוהר”ן קב, שיחות הר”ן כג).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
