כמה כוח ואמת יש בדיבורים שלנו? אם תפעילו את הכוח הזה בהתבודדות, התפילה האישית, תגלו שהוא אינסופי והוא המפתח להרבה מאוד שערים בשמים!…
רבי נחמן מברסלב אמר פעם בהתרגשות: איך זה שאנו מרשים לקב”ה לגזור גזירות בעולם? (הדברים נאמרו בעת גזירות של הצאר). הרי כל אימת שיהודי רוצה לדבר עם הבורא, לשפוך פניו בתפילה את כל מה שיש לו על הלב, הקב”ה עוזב את כל עיסוקיו כביכול שעוסק בדברים אחרים. במקומם, הוא פונה להקשיב לאותו אדם המבקש להתקרב אליו, ובינתיים יתבטלו הגזירות (שיחות הר”נ ע).
נענה רבינו ואמר: “טוב ה’ לכל” (תהילים קמה, ט). הקב”ה טוב לכל. האדם יכול לבקש ולהתפלל על כל צרכיו – והקב”ה יכול לספקם. בין שהמדובר בבריאות, בפרנסה, בילדים, בשאר צרכי החיים או במיוחד צרכים רוחניים – השם יכול ורוצה לספק את הכל, כי “טוב ה’ לכל”! (ליקוטי מוהר”ן יד, יא).
“כיצד מעוררים את הלב לעבודת השם?” שאל פעם החסיד המקובל ר’ יודל את הרבי. “על ידי כוח הדיבור” השיב הרבי. “פשוט! הוצא את המילים בשפתיים, קרא תהילים ושאר תפילות, קרא אותן בקביעות, ויתעורר ליבך” (חיי מוהר”ן תמא). במקום אחר מדריך אותנו רבינו: לדיבור כוח אדיר לעורר אדם לעבודת הבורא. על כן, אפילו אם אתה חש שדבריך חסרים לב, התמד להשמיע אותם. השמע אותם בכל דרך שתוכל. אחרי זמן-מה אותן מילים “חסרות-הלב” יעוררו אותך לעבוד את השם (ליקוטי מוהר”ן ח”ב, צח).
גופיכם כל כך מגושמים ודבוקים בגשמיות – אמר רבי נחמן לפנים לחסידיו – עליכם לשחוק ולרכך אותם בדברי קדושה! (חיי מוהר”ן תמג).
ורבינו המשיל את משלו:
מלך אחד ביקש את בנו להעביר אבן גדולה במיוחד למגדל הארמון. הנסיך לא יכול היה אפילו לחשוב כיצד יוכל להרים אבן כה גדולה, שלא לדבר כלל על העלאתה למגדל. לבסוף אמר המלך: האם באמת סברת שאני מצפה ממך להעביר אותה כשכולה אבן אחת? תשבור ותרסק אותה באזמל ופטיש והעלה למגדל את הרסיסים. בסוף, תועבר האבן כולה למגדל. בדומה לכך – סיים רבינו בזו הלשון: השם יתברך ציווה עלינו שנישא לבבנו אל כפיים אל א-ל בשמים, ולבבנו הוא לב האבן. והוא אבן גדול וכבד מאוד ואי אפשר להרים אותו להשם יתברך בשום אופן, רק על ידי שניקח פטיש ונשבר ונפוצץ את לב האבן ואז נוכל להרים אותו. והפטיש הוא הדיבור! (חיי מוהר”ן תמא).
אולי גם זה יעניין אתכם:
התבודדות – הדרך שהאויב לא מכיר
רוצים ספרים מלאים בעצות והכוונה לחיים מאושרים? הקליקו כאן והם בדרך אליכם!
אחרי שהאריך בתורה נפלאה ממעלת דיבור של אמת לפני הקב”ה, כותב רבינו: והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת לפני השם כראוי. (ליקוטי מוהר”ן, קיב). קיימות דרגות אמת שונות. ישנם אשר דיבורם מעביר מעט אמת. יש להם בתוכם אמת, אך זו אינה יכולה להקרין החוצה כדי להאיר לאחרים. אבל יש אנשים מיוחדים אשר דרגת האמת בתוכם היא כה גבוהה, שלכל מילה שהם הוגים יש הכוח להאיר לאחרים באמיתה (ליקוטי מוהר”ן ט, ג).
יכול האדם לתמוה: כמה אמת כבר יש במילים שאני מדבר? ככלות הכל, אם הרבי אומר שכדי להקדיש חיים שלמים כדי להשמיע אפילו מילה אחת שכולה אמת… מי יוכל לחשוב בכלל שיש אמת בדיבוריו… בתקווה שלפחות רצון יש לך להגיע לאיזושהי אמת… המפתח להשגת המטרה הוא שוב… ההתבודדות. אם אתה מתפלל במילים שלך, באמת שלך, ובתחושות העמוקות ביותר של ליבך, תגיע במשך הזמן לדרגות אמת נשגבות יותר ויותר. ואז, במידה שהשגת זאת, יעבירו דבריך אותה, וייתכן שגם אחרים ייהנו מאור האמת שלך (ספרנו צוהר מסביר בטוב טעם את הנושא הזה).
רבי נחמן מברסלב אמר פעם בהתרגשות: איך זה שאנו מרשים לקב”ה לגזור גזירות בעולם? (הדברים נאמרו בעת גזירות של הצאר). הרי כל אימת שיהודי רוצה לדבר עם הבורא, לשפוך פניו בתפילה את כל מה שיש לו על הלב, הקב”ה עוזב את כל עיסוקיו כביכול שעוסק בדברים אחרים!
סיפורי התבודדות
כאשר הודיע רבי נחמן לראשונה לפני תלמידו רבי נתן את מנהג ההתבודדות והשיחה שבין האדם לבוראו, שאל רבי נתן: הלא האדם הוא בעל בחירה לבחור בטוב או להיפך, ואיך יתכן לבקש מהקב”ה שיוליכו בדרך הטובה?! הרבי לא השיב מפורשות, אך רמז שאפילו יתקשה להסביר לו את הדבר. בכל זאת, חיוני הוא לנהוג בהתבודדות. רבי נתן הבין שאפשר היה לשאול אותה שאלה לגבי התפילות המסודרות שסידרו לנו חז”ל, כגון מה שאנו מבקשים “השיבנו בתשובה וכדומה, ומה שיש לתרץ על התפילות המסודרות יש לתרץ על מנהג ההתבודדות (חיי מוהר”ן תלו). וזו הייתה תשובת הרבי: אף על פי שאולי קשה להבין זאת – הדרך הטובה ביותר להשתמש בחופש הבחירה שניתן לנו היא לבקש מאת השם שנעשה רצונו, שעל כך בעצמו קיימת הבחירה אם לבקש או לא לבקש…
מסופר, שכאשר שמע רבי נתן את עצת ההתבודדות והתבונן במעלתה – מרוב התלהבות רצה לצאת ולרוץ ברחובה של עיר ולצעוק ולהכריז עליה – אך רבינו מנעו מכך (כוכבי אור).
בתקופה הראשונה בה נעשה רבי נתן לחסידו של רבינו, נהג לשבות מדי פעם בברסלב, שם גר רבינו בעת ההיא. פעם אחת בליל שבת, אחרי שנרדמו הכל, ירד התלמיד החדש הנלהב לגדת נהר ה”בוג” החוצה את העיר ברסלב, שם העביר את כל הלילה בהתבודדות ותחינות לפני הקב”ה, בין היתר זעק: ריבונו של עולם! אש בוערת בברסלב, הבער נא בתוך ליבי אש לוהטת זו! (שיח שרפי קודש א-תרפט).
אחרי פטירתו של רבינו, עבר רבי נתן דירה (מעיר מולדתו, נמירוב) לברסלב. בתחילה הוא שכר יחידת דיור בביתו של אדם אחר. אולם, חיש מהר התברר הדבר כלא נוח, והוא התפלל אל השם לסדר לו דיור נוח יותר. תפילותיו נענו ועלה בידו לעבור לדירתו הפרטית. אולם גם דירה חדשה זו לא היה בה חדר פרטי, שם יכול היה רבי נתן להתבודד וללמוד תורה. כיוון שכך, הקים מחיצה בפינת המטבח. הסידור הזה לא היה מושלם ולעתים קרובות הפריעו לו ילדיו, אבל כך לפחות היו לו ה”ד’ אמות” משלו. המצב הזה נותר בעינו עד לאחר שנים רבות – ותפילות רבות – כאשר הצליח רבי נתן בסופו של דבר להוסיף על ביתו עליית גג. הוא הודה להקב”ה על שמצא אותו ראוי לכך שיהיה לו חדר משלו אחרי כל כך הרבה שנים (אבניה ברזל, עמוד סב אות ל).
“בברסלב בוערת אש – הבער אותה בליבי!” – דברי רבי נתן כשגילה את מעלת ההתבודדות!
פעם אחת נסע רבי נתן עם אחד מחבריו ובאו לבית מלון ואכלו שם סעודת הערב, ובשעת האכילה עמד בצווארו של מורנו רבי נתן ז”ל עצם ופתח את פיו כדרך הנחנק, ונבהלו שם מאוד והשם יתברך ברחמיו היה בעזרו שבלע מיד את העצם ולא הזיק לו כלום, אחר כך ענה ואמר להאיש הנ”ל: הראית שבשעה שעמד העצם בצווארי הייתי מביט ומסתכל למעלה? כי אין שום עצה על כל דבר רק לתלות עיניו למרום, אפילו בשעה שאין יכולים לצעוק, על כל פנים יעשה אז מה שביכולתו (כוכבי אור, עמוד עא, אות ח).
לפני שעזב את אירופה בדרכו לארץ הקודש, נסע רבי אלחנן ספקטור (מגדולי חסידי ברסלב בדור האחרון) לבקר אצל האדם שנשא באחריות, כמעט לבדו, להחדרת חסידות ברסלב לפולין – רבי יצחק ברייטר. (נפטר בטרבלינקה בשנת תש”ג הי”ד) כאשר הגיע רבי אלחנן, היה רבי יצחק שקוע בהתבודדות. רבי אלחנן המתין לו שש שעות. אחרי שיצא רבי יצחק מחדרו, אמר לו רבי אלחנן: “איזו התעוררות גדולה בוודאי הרגשת!” השיב רבי יצחק: “עוד לא התחלתי להשמיע את אשר על ליבי!”
כאשר הלך כלב בן יפונה לחברון כדי להתפלל בקברי האבות, הוא היה נתון בסכנה ניכרת שמא יילכד על ידי תושבי הארץ (רש”י במדבר יג, כב). בכל זאת הלך, כיוון שאדם הנתון בלחץ וזקוק באופן נואש לדבר-מה איננו מתחשב בכלום. הוא יודע רק שהוא חייב לפעול (זהר ג’ קנח ב). רבי נתן לימד שהוא הדין גם בעבודת השם, בייחוד בקיום מנהגי התבודדות בשדה. עלינו לחוש את לחצו של יצר הרע ואל לנו לקחת בחשבון את כל החששות והפחדים שיש בזה, במיוחד שאלו פחדים של שטות שאין להם שחר (כוכבי אור, עמוד עא אות ט).
בעודו משוחח על נקודה זו ועל המנהג לצאת בלילות לשדות, סיפר רבי נתן על המקרה כשההיידמאקים – כנופיית קוזקים – התנפלו על עיירה ואילצו את תושביה לנוס על נפשם. בין הבורחים היה איש שהיה ידוע כפחדן גדול. בעודו נס, מצא האיש את עצמו לבדו בבית הקברות העירוני, ומכיוון שלא ראה כל ברירה לן שם לילה שלם. למחרת היום, כאשר שבו התושבים לעיירה, שאלו אותו: “כיצד יכולת להישאר לבדך בבית הקברות?”. “פחדתי כל כך שלא יכולתי לפחד!” השיב (שיח שרפי קודש א-תקנה).
אחת משש השאלות שכל אדם נשאל על ידי בית הדין של מעלה היא: ציפית לישועה? (על פי שבת לא ע”א). היה אומר רבי נחמן מטולטשין, שהכוונה בכך לא רק לישועת וגאולת עם ישראל, אלא גם לגאולתו האישית של כל אחד ואחד. האם התייאשת, או קיווית והתפללת לישועת השם שייחלץ אותך מכל צרותיך? (אבניה ברזל עמוד פ).
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
