כמה דברים יכולים לקרות בנסיעה אחת? המון. ובסוף היה גם שיר שהוציא מנועה שלום כמה תובנות מדהימות!
“אפשר לכתוב סיפור על הנסיעה הזאת” אמר הבחור שיש בספסל לידי, והוא כל כך צדק.
באותו יום שלישי פעמיים כי טוב, כמו שאומרים, מזג האוויר היה קצת מעונן וגשם קל ליווה אותו בחלק מהיום. ממהרת לסידורים באזור רמת גן. נסיעה נעימה מירושלים ליעד בשעות הבוקר המהנות.
השעה אחת וחצי בצהריים, האוטובוס לירושלים מגיע. אני הנוסעת הראשונה שעולה עליו, ממשיכים בנסיעה ואוספים עוד אנשים, פקקים, צפירות… משדרגים את הכבישים במדינה המתוקה שלנו, כנראה שזו הסיבה שכולם לחוצים, עצבניים וצופרים בלי הפסקה כאילו מישהו מרח להם דבק על היד והדביק אותה לצופר. קבוצת האנשים הראשונה שחוזרת לבית – מי לאסוף ילדים ומי לסידורים, אחריה יהיו עוד קבוצות כשבהמשך היום הפקקים יהפכו לבלתי נסבלים. ככה זה בארצנו הפקוקה והקטנטונת.
מביטה בחלון עם אוזניות מחוברות לנייד ונהנית מהשירים שמלווים אותי בדרך הביתה. מדי פעם שמה לב שמישהו ניגש לקדמת האוטובוס, לספסל הראשון, ומביא בקבוק מים. אחר כך מישהו אחר ניגש לבדוק.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם יש לכם את צרור המפתחות הזה אתם מסודרים!
אחרי זמן קצר כבר מתגודדים שם כמה אנשים. מישהו שוכב על הספסל כשחייל ובחור חרדי שעומדים במעבר מרימים לו את הרגליים, בחור צעיר עומד לידו ממש ומדי פעם מתכופף כדי להעיר אותו או לעשות פעולה שלא ראיתי מהמקום בו ישבתי. כמה בחורות ניגשות עם טלפונים ומציעות להתקשר לעזרה ראשונה. את זה כבר עשו מהרגע שהבינו שהבחור ממש איבד את ההכרה. תודה מקסימות.
בשלב כלשהו בדרך, אחד הבחורים מסמן לנהג לעצור על אי תנועה – חלק מהכביש שמתוחם במעין משולש מקווקו, כשמהחלק הימני מתחבר כביש צר לכביש הראשי של תל אביב לכיוון ירושלים. לשם כנראה יגיע האמבולנס.
משדרגים את הכבישים במדינה המתוקה שלנו, כנראה שזו הסיבה שכולם לחוצים, עצבניים וצופרים בלי הפסקה כאילו מישהו מרח להם דבק על היד והדביק אותה לצופר…
כמה בחורים מדהימים מרימים את הבחור שעדיין נמצא ללא הכרה ומורידים אותו אל הכביש, לאות אי תנועה ומנסים לטפל בו. נהג האוטובוס מוציא מהתא העליון תיק קטן של עזרה ראשונה שכנראה קיים בכל אוטובוס למקרה של פציעה או משהו דומה, אבל לא מועיל במצב הזה.
בינתיים, מגיע רכב ועוצר בצד. בהמשך מסתבר שזה מישהו מאיחוד הצלה שקיבל את הקריאה והגיש מיד עזרה ראשונה, עד שניידת טיפול נמרץ הגיעה והבחור הוכנס במהירות אליה להמשך טיפול. גם ניידת משטרה הגיעה, וכשהשוטרים הבינו שברוך השם הוא קיבל עזרה וכל מה שנחוץ, גם הם הלכו.
כולם עלו והמשכנו את הנסיעה לירושלים.
“מישהו ראה טלפון ורוד?” שאלה פתאום אחת הבחורות שירדה מהאוטובוס לעזור. חיפושים קדחתניים באוטובוס מתחילים וכולם שואלים את כולם מי ראה טלפון ורוד.
עוברים את העליות המובילות לירושלים ומתקרבים לכניסה לירושלים. גשר המיתרים פקוק במיוחד, צפירות, רעש ובלגאן ונראה שמשהו לא רגיל קורה שם.
“אפשר לכתוב סיפור על הנסיעה הזאת” אמר הבחור שיש בספסל מולי, והוא כל כך צדק. כי כמה דברים יכולים לקרות בנסיעה אחת?!?
“הנה הטלפון שלך” הצביעה תוך שהיא צועקת (כנראה מהתרגשות שלא הייתה חסרה בנסיעה הזו) אחת החברות של בעלת הטלפון האבוד, “הוא נמצא בתיק של…” אחת החברות בסוף האוטובוס.
הפקק השתחרר, הטלפון נמצא וכולם ירדו בתחנה המרכזית.
אפשר לכתוב סיפור על הנסיעה הזאת…
הדרך החוצה מהתחנה הייתה מיוחלת מתמיד. כמה פעמים אוטובוס שלם מוצא את עצמו מנסה להתמודד עם אדם שאיבד את ההכרה באמצע הנסיעה? שטלפון הולך לאיבוד? שנתקעים באמצע כביש מספר 1 קרוב ל-20 דקות עד שניידת טיפול נמרץ מגיעה? שכמעט תאונה הייתה מתרחשת בגלל הנהגים שמאטים (באמצע כביש מהיר!) כדי לראות על מה ולמה מתגודדים אנשים באי תנועה בכביש המהיר?
כבר במעבר החצייה אפשר היה לשמוע את הבחור שישב שם על ספסל אבן שהקיף את העץ הגדול בלב המדרכה הרחבה, זו שמובילה אל תחנת הרכבת הקלה במרכזית של ירושלים. היה לו מיקרופון וגיטרה שהוא פרט עליה. האמת, אחרי נסיעה כזו כל מה שרוצים זה רק לתפוס את האוטובוס הביתה. אבל…
“אנחנו אלופים בלא להיות…” הוא שר תוך כדי שחציתי את הכביש.
המשפט הזה תפס אותי כל כך חזק. כן, יש המון תובנות ורשמים מהנסיעה הזו: העם הנפלא שלנו שעוזר בכל מצב, האחדות שכולם הפגינו, הרצון לתת יד או טלפון כשצריך. אבל לפעמים, אנחנו גם אלופים בלא להיות. לא להיות מי ומה שאנחנו למרות כל הטוב, ויש המון ממנו, שאנחנו עושים. לא חבל?
אנחנו אלופים בלעשות ולהגיש עזרה כשצריך ובעוד המון דברים נפלאים, אבל בואו לא נשכח גם בלהיות אלופים במי שאנחנו.
כי אם אנחנו לא נהיה האלופים שבנו, מי כן יהיה?
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.