אל תהיו נוקשים! הקיצוניות היא דבר מיותר מאוד ואפשר ליהנות מהיהדות מתוך מתיקות נפלאה, כפי שמלמדים שני הסיפורים הבאים!
וחי בהם, לא שימות בהם
הקיצוניות, כלומר ההליכה מן הקצה אל הקצה בכל צורה שהיא מיותרת לחלוטין. אפשר להיות איש כשר באמת גם אם מתנהגים בדרך בני אדם ללא חומרות יתירות, ללא הפקרות, ללא התחכמות יתירה וכן הלאה (שיחות הר”נ על פי שיחה נ”א).
על מחמירי היתר בעבודת השם תיקון חצו היה אומר, שעליהם דרשו חז”ל את הפסוק (ויקרא יח, ה): “וחי בהם” – ולא שימות בהם! אנשים כאלה חייהם אינם חיים. הם מדוכאים כל הזמן כי תמיד הם מרגישם שלא יצאו ידי חובתם בקיום מצווה זו או אחרת. ובגלל החומרות שלהם הם לא מרגישים חיות כלשהי ממעשיהם (ליקוטי מוהר”ן ח”ב, מד).
זאת לא חכמה לאסור את הכל!
לא צריך להיות תלמיד חכם, ואנו גם לא זקוקים לחכמה יתירה כדי להחמיר. גם בור יכול לומר: ‘אסור!’… אם אין הדבר אסור על פי ההלכה אין עניין לחפש ולאסור אותו, וכפי שאסור להתיר את האסור, באותה מידה, אסור לאסור את המותר (בית יוסף, טור יורה דעה, קטו, ד”ה הרב פרץ). כוונתו של רבי נחמן הייתה להכניס את המצוות אל תוך תחום הישגנו. כלומר, לקיים אותן בפשטות, בתמימות, להרגיש שאנחנו גם יכולים לקיים את המצווה וגם להתמלא חיים על ידה.
פשטות – סדרה פשוטה לחיים יפים ומאושרים
חלק ט – מרשם בדוק לחיים מאושרים
אולם, לפעמים, יש ערך לשמירה מחמירה על מצווה מסויימת. כך מצאנו בתלמוד על אמוראים שלקחו על עצמם לקיים מצווה מסומת בזהירות יתירה, כמו ששאל אחד האמוראים את חבירו, “אבוך במאי זהיר טפי?” (שבת קיח:) – מהי המצווה בה זהיר אביך יותר משאר מצוות?… כידוע, כל חכם בתלמוד הייתה לו מצווה מיוחדת שנהג להחמיר בה והיא הייתה לראש מחשבותיו.
לכן רבי נחמן יעץ שכל יהודי יבחר לו מצווה אחת ויחמיר על עצמו בשמירתה (ראה ספר חסידים תקכ”ט). ועם כל ההקפדה הזו אין צורך להחמיר עד כדי עשיית שטות… השתדלו לשמור על מצווה אחת במיוחד עם כל הצדדים החמורים שלה, ובאופן כללי אל תתנהגו בחומרות מיותרות. “הלוואי והיינו זוכים לשמור את כל מצוות התורה בתמימות גם ללא חומרות מיותרות”, סיים רבי נחמן את דבריו (שיחות הר”נ רלה).
גם בור יכול לומר ‘אסור’… אבל אם הדבר לא אסור על פי ההלכה אין עניין לחפש ולאסור אותו, כפי שאסור להתיר את האסור…
חצות בשעה שלוש…
רבי דב מטשערין, מחסידיו הגדולים של רבינו, רצה לנהוג באחת העבודות הקשות יותר בעבודת השם – הוא רצה להתעורר בחצות הלילה לאמירת תיקון חצות. הבעיה שלו הייתה, שכל זמן שנהג כך היה חוסר השינה גורם לר’ דב כאבי ראש קשים. כאשר נודע לו על כך, אמר לו רבי נחמן: “תישן ותאכל. רק תשמור על הזמן”. לבסוף יעץ לו שיקבע את ה”חצות” שלו לא בחצות הלילה, כי אם בשעה שלוש לפנות בוקר (כוכבי אור עמ’ כ”ה).
לעומת זאת, אנו מוצאים שלר’ נפתלי, ממקורביו הנאמנים של רבי נחמן, יעץ הרבי להחמיר באופן מיוחד במצוות ציצית. כמובן שדברי רבינו היו מאוד קדושים בעיניו. פעם אחת ר’ נפתלי טיפס על סולם כדי לבצע תיקונים מסוימים והציצית שלו נקרעה ונפסלה. הוא סירב לזוז משם עד שמישהו הביא לו בגד ציצית אחר. מאז, נהג גם לא לצאת מעולם לשום מקום בלי שיהיה עמו בגד מצויץ כשר נוסף על זה שהוא לובש. (דין זה מוזכר בקיצור שולחן ערוך סח, ו – טרם צאתו לדרך ייקח עמו ציצית נוספת, שמא תיפסל לו הציצית שלובש ויתבטל מהמצווה).
חצות אפשר לעשות גם בשלוש, כי המצוות לא באות על חשבון הבריאות והשמחה של האדם, כך גילה רבי נחמן לתלמידו…
משני סיפורים אלה אנו למדים על גישתו של רבי נחמן בהדרכתו את תלמידיו בדבר חומרות: ר’ דב מאוד רצה לקיים את מנהג ה”חצות” בכך שיתעורר בחצות הלילה, אולם רבי נחמן התרה בו שלא להקפיד על כך על חשבון בריאותו. אך כאשר מדובר במצוותו המיוחדת של ר’ נפתלי, הציע לו הרבי להקפיד עליה הקפדה יתירה – וכך אמנם נהג.
אגב, אני זוכר את מה שנהג ראש הישיבה שלי לומר בבדיחות הדעת: מדוע בוחרים אנשים להחמיר דווקא בתחומים שבפהרסיא ונראים לעין, ולא בעניינים שבצנעה יותר כמו בענייני לשון הרע, תלמוד תורה, כוונה יתירה בתפילה…?
להחמיר במידת התמימות
בשעותיו האחרונות של רבי נתן מברסלב, לפני שנפטר מהעולם, נאנח אנחה עמוקה וממושכת. כאשר נשאל מדוע נאנח כך, השיב: “אני מתאנח על כך שאולי לא יצאתי ידי חובת הציות לקולו של רבינו…”
הסובבים אותו השתוממו: “אם לא אתה, מי יוכל לומר ביושר שהוא מקיים את רצון הרבי?”
“באשר למילוי אחר עצתו של הרבי? השיב ר’ נתן, “עשיתי כמיטב יכולתי. השאלה היא, האם מילאתי את מידת התמימות שתבע הרבי מאיתנו?!” (רבי נחמן בורשטיין).
* * *
סדרת מאמרים בנושא פשטות מעובדת מתוך הספר “לעבור את הגשר הצר” מאת הרב חיים קרמר. הספר לוקח נושאים יסודיים בתורת ברסלב ומגיש אותם בצורה פשוטה ומעשית, על פי מאמריו ושיחותיו של רבי נחמן, ומאמריהם ושיחותיהם של תלמידיו השונים עד דורנו.
