פרשת וירא – עקידת יצחק ומסירות הנפש שיש לעם ישראל
ישמעאל – האדם נידון לפי המצב העכשווי שלו
בפרשת לך לך מסופר על לידת ישמעאל, ובפרשת וירא על לידת יצחק. כאשר יצחק נולד, ישמעאל קינא בו. הוא עסק בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ורצה לפגוע ביצחק. ובעקבות זאת הוא נשלח מבית אברהם ושרה.
בהמשך הגיע ישמעאל למצב של סכנת חיים במדבר, והמלאכים שאלו את הקב"ה מדוע הוא עומד להצילו.
התשובה היתה שיש לדון אותו לפי מצבו באותה שעה. באותו רגע ישמעאל היה ראוי לרחמים, ולכן הקב"ה הציל אותו.
התורה אומרת: "כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם".
הקב"ה דן את האדם כפי שהוא עכשיו.
וזו הוראה חשובה מאוד בשבילנו. חיי האדם מלאים בעליות וירידות. לפעמים אנחנו מתנהגים כראוי, ולפעמים לא. יש רגעים שבהם אנחנו מצליחים להתגבר על היצר הרע, ויש רגעים שבהם אנחנו נכשלים.
אבל הקב"ה מתייחס גם למצבנו ברגע הנוכחי.
לכן עלינו ללמוד לתפוס את הרגעים הטובים. כאשר אדם נמצא ברגע של התעוררות, של רצון טוב ושל קרבת ה', עליו להיאחז בו ולנסות להכניס את הטוב הזה לחייו.
גם זה חלק מדרכו של אברהם אבינו, שעליו נאמר שילמד את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ה'. הוא מלמד אותנו לפנות אל הקב"ה ולעשות תשובה.
אם נדע לנצל את הרגעים הטובים, נוכל להמשיך לעשות טוב ולזכות לישועה ולברכה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת וירא – לעשות חסד גם כלפי מי שפגע בך
- פרשת וירא – ניצוצות של אור בתוך החושך
- לפעמים דווקא מתוך החושך מגיע האור – פרשת וירא
הברית עם אבימלך
בהמשך הפרשה מסופר על הבארות שחפר אברהם אבינו בארץ פלשתים, ועל המחלוקות שהתעוררו סביבן. בסופו של דבר כרתו אברהם ואבימלך ברית.
הברית הזאת עמדה במשך תקופה ארוכה מאוד, למעלה מאלף שנה, עד ימי דוד המלך. אמנם בתקופות הנביאים היו מלחמות עם הפלשתים, אך ההתחייבות שלא להשמיד אותם לחלוטין נשמרה.
אפילו דוד המלך, שכבש שטחים שהיו בידי הפלשתים, לא גירש אותם ולא הכניע אותם לחלוטין.
עקדת יצחק ומסירות הנפש של עם ישראל
החלק האחרון של הפרשה עוסק בעקדת יצחק.
אברהם אבינו זכה לבן בגיל מאה, לאחר שנים ארוכות של ציפייה. יצחק היה הבן שהקב"ה נתן לו בברכה, והנה הקב"ה מצווה עליו להעלות אותו לעולה.
באותה שעה היה יצחק בן שלושים ושבע. הוא היה אדם בוגר וחזק, והיה מסוגל להתגבר על אביו אילו רצה בכך. אבל יצחק הסכים מרצונו למסור את נפשו למען ה'.
יתרה מזו, הוא ביקש מאביו שיקשור אותו היטב כדי שלא יזוז בזמן השחיטה.
אדם בן שלושים ושבע, במלוא כוחו, מוכן למסור את חייו מפני שזהו רצון ה'. זוהי מסירות נפש.
ואת מסירות הנפש הזאת אנחנו רואים בעם ישראל לאורך כל הדורות. יהודים מסרו את חייהם על קידוש ה', ואומות רבות ניסו להשמיד אותנו. לצערנו, היו תקופות שבהן הן הצליחו לפגוע בנו פגיעות קשות, אבל מעולם לא הצליחו לכלות את עם ישראל. העם היהודי נועד להתקיים לעולם.
גם השנאה שמתעוררת נגד יהודים בימינו מעוררת מחשבה.
כל אדם נולד עם מידות שונות. יש בו חסד, סבלנות ואהבה, אבל גם גאווה, כעס ושנאה. יש אומות שמפנות את השנאה שלהן כלפי עם ישראל, עד שאפשר לומר באירוניה שעליהן להודות על עצם קיומנו. אלמלא היו יהודים בעולם, הן היו עלולות להפנות את השנאה הזאת זו כלפי זו.
הרי מלחמות מתנהלות בעולם גם בלי קשר ליהודים. אנחנו רואים זאת במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, וראינו זאת בעבר במלחמות וייטנאם וקוריאה ובמקומות רבים נוספים.
אבל למרות כל השנאה והרדיפות, עם ישראל ממשיך להתקיים, ומסירות הנפש שהחלה אצל אברהם ויצחק ממשיכה ללוות אותו לאורך הדורות.
לכן עלינו ללמוד לתפוס את הרגעים הטובים. כאשר אדם נמצא ברגע של התעוררות, של רצון טוב ושל קרבת ה', עליו להיאחז בו ולנסות להכניס את הטוב הזה לחייו.
גם מעשה חסד קטן הוא הקרבה
בסיפור העקדה הקב"ה עוצר את אברהם ומצווה עליו שלא לשחוט את יצחק. לאחר שעמד בניסיון, הוא זוכה לברכות גדולות.
מכאן אנחנו לומדים שכאשר אדם מוכן להקריב משהו למען הקב"ה, הוא זוכה לברכה.
ולא צריך לחשוב שהקרבה פירושה דווקא מסירות נפש במובן של ויתור על החיים. גם מעשים קטנים דורשים מאיתנו להקריב משהו מעצמנו.
כאשר אדם נותן מעט צדקה, הוא מקריב משהו מכספו. כאשר הוא עושה טובה למישהו, מבקר חולה או מנחם אבלים, הוא מקדיש מזמנו ומכוחותיו למען הזולת.
אפילו החלפת חיתול לתינוק יכולה להיות מעשה של חסד והקרבה.
העיקר הוא ללמוד לתת מעט מעצמנו למען אחרים, ולהודות לקב"ה על עצם הזכות לעשות זאת.
בכל פעם שאנחנו עושים מעשה של חסד, גם אם הוא קטן, אנחנו זוכים להמשיך על עצמנו את הברכות שבהן בירך הקב"ה את אברהם ואת יצחק, ובהמשך גם את יעקב אבינו, כפי שנראה בפרשות הבאות.
יהי רצון שהקב"ה יעזור לנו לעשות את הטוב הנדרש מאיתנו, ובזכות המעשים הטובים נזכה לראות בביאת משיח צדקנו, בבניין בית המקדש ובקיבוץ גלויות ישראל במהרה בימינו.
אמן ואמן.
