מעשה ממרור – הטעם של הסבלנות

מַעֲשֶׂה מִמָּרוֹר שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל.

שֶׁפַּעַם אַחַת הָלְכוּ יְהוּדִי וְגֶרְמָנִי יַחַד לִנְדֹּד וְלִמֵד הַיְּהוּדִי אֶת הַגֶּרְמָנִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ יְהוּדִי וְלֹא יִקְשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר כֵּיוָן שֶׁהַלָּשׁוֹן הוּא אֶחָד וְהַיְּהוּדִים הֲרֵי רַחֲמָנִים וּבְוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלָיו.

כֵּיוָן שֶׁבָּא סָמוּךְ לְפֶסַח לִמְּדוֹ אֵיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג בְּבֵית הַיְּהוּדִי שֶׁיַּזְמִינוֹ לְשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר, בַּתְּחִלָּה עוֹשִׂין קִדּוּשׁ וְאַחַר כָּךְ רוֹחֲצִים יָדַיִם אוּלָם שָׁכַח לוֹמַר לוֹ שֶׁאוֹכְלִים מָרוֹר. וְכֵן הָיָה שֶׁהִזְמִינוֹ יְהוּדִי אֶחָד אֵלָיו לַסֵּדֶר אוּלָם הוּא הָיָה רָעֵב מִכָּל הַיּוֹם וְצִפָּה שֶׁכְּבָר יַגִּיעוּ לֶאֱכֹל אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁאָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי.

אוּלָם הוּא רָאָה כִּי נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת כַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח וּשְׁאַר הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בְּסֵדֶר וְאוֹמְרִים אֶת הַהַגָּדָה וְהוּא בְּעֵינַיִם צוֹפִיּוֹת מְצַפֶּה כְּבָר לַאֲכִילָה וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִבְחִין כִּי בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה שָׂמֵחַ כִּי הִנֵּה עוֹד מְעַט קָט יוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנוֹ וּפִתְאוֹם נוֹתְנִים לוֹ מָרוֹר וְכַאֲשֶׁר הִכְנִיסוֹ לַפֶּה נַעֲשָׂה לוֹ מַר בְּפִיו וְחָשַׁב שֶׁזֶּהוּ הַסְּעוּדָה שֶׁרַק זֶה יֹאכְלוּ

וּבָרַח תֵּכֶף בִּמְרִירוּת וְרָעָב וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ יְהוּדִים אֲרוּרִים אַחַר כָּל הַחֲגִיגָה נוֹתְנִים לִי לֶאֱכֹל מָרוֹר. וּבָא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִרְדַּם שָׁם.

אַחַר כָּךְ בָּא הַיְּהוּדִי בְּפָנִים שְׂמֵחוֹת שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָלוֹ אֵיךְ הָיָה לְךָ הַסֵּדֶר וְסִפֵּר לוֹ בְּכַעַס מִמָּה שֶׁעָבַר עָלָיו אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי אוֹי גֶּרְמָנִי שׁוֹטֶה אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה רַק עוֹד מְעַט הָיִיתָ אוֹכֵל כָּל טוּב כָּמוֹנִי.

וְסִפֵּר זֹאת רַבֵּנוּ לוֹמַר שֶׁזִּכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת אוּלָם הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה רַק הַמְּרִירוּת עַל כֵּן בּוֹרֵחַ תֵּכֶף אוּלָם אִם מְחַכֶּה מְעַט וְסוֹבֵל מְעַט הַמְּרִירוּת מִזִּכּוּךְ גּוּפוֹ אָז מַרְגִּישׁ אַחַר כָּךְ כָּל מִינֵי חַיּוּת וְתַעֲנוּג.