למה רבי נחמן מברסלב דחה על הסף את כל סוגי הפילוסופיה וחכמות החול ,כאשר הם דנים וחוקרים בטיבה של אמונת הבורא?
להתרחק מחקירות
בן דמה (כך היה שמו) בן אחותו של ר’ ישמעאל, שאל את ר’ ישמעאל: האם לאדם כמוני, שלמד את כל התורה כולה, מותר ללמוד חכמת יוונית? השיב לו ר’ ישמעאל בלשון הפסוק: “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה”. צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יוונית… (עפ”י מנחות צט ע”ב).
בתחילת שנת תקס”ב הוציא הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון גזירה, שעיקרה לנסח מערכת חוקים המכוונים נגד היהודים. אלה נודעו בשם ה”פונקטין” (נקודות) כלומר, גזירות ובהן סעיפים ונקודות ששתיים מהחמורות והמזיקות ביותר מהן היו – א. לחייב את היהודים להתגייס לצבאו של הצאר. ב. ללמוד לימודי חול. מבין שתי גזירות אלה חשש רבי נחמן במיוחד מהחוק המחייב ללמוד לימודי החול, כיון שלדעתו היה טמון בו הרס רוחני רב לשעה ולדורות (שיחות הר”נ קל”א; חיי מוהר”ן קכ”ז קל”ב).
וכך מובא הדבר בחיי מוהר”ן: פעם אחת נשמע שהקיר”ה (הקיסר ירום הודו) שלנו רוצה לגזור חס ושלום כמה גזירות על ישראל (שקורין פונקטין). ונשמע אז שגזירה אחת מהם הוא רוצה שיהיו חס ושלום ישראל מוכרחים ללמד בניהם חכמות ולשונות. ואמר רבינו זכרונו לברכה, שעל גזירה זאת צריכים לגזור תענית ולצעוק ולזעוק להשם יתברך יותר מעל כל הגזירות. כי גזירה זאת היא צרה גדולה מכל הצרות ורעות שבעולם, כי על ידי זה חס ושלום מעבירים על דת לגמרי. כמו שרואים בחוש בעוונותינו הרבים, שכל מי שנכנס בדרך הזה יוצא מן הדת לגמרי. השם יתברך יחוס על עמו ישראל ויציל פליטה הנשארת מהם ומהמונם.
פעם אחת אמר רבינו זכרונו לברכה, “אוי ואבוי שאין אנו חושבין כלל בשביל בנינו ודורותינו איך להצילם ממים הזדונים הרעים האלה הרוצים לשטוף את העולם חס ושלום, שהם דרכי הלימודים הרעים של חכמות ולשונות ופילוסופיה המתפשטים עכשיו בעוונותינו הרבים וכו’
(חיי מוהר”ן תי”ז).
אולי גם זה יעניין אתכם:
סדנת ניווט – אמונה עם שלוש נקודות
סייג לחכמה – שתיקה
רבים שואלים: מדוע דחה רבינו על הסף את כל סוגי הפילוסופיה וחכמות החול ,כאשר הם דנים וחוקרים בטיבה של אמונת הבורא.
כדי להשיב על שאלה זו, עלינו להבהיר תחילה היטב, שרבי נחמן נמנה עם התומכים הבולטים ביותר בזכות ואף בחובה שלנו להפעיל את יכולתנו השכלית-אינטלקטואלית – שהיא מתת-אלוקים – כמה שרק אפשר. הלא הבהיר את זאת כבר בתורה הראשונה שבספרו ליקוטי מוהר”ן, שם אומר הרבי: על האדם להפעיל את מלוא כוחו השכלי, כדי לגלות את האלוקים בכל היבטי הבריאה! את הדבר הזה יש לעשות תמיד, בכל מצב שנקלעים אליו – למצוא את הקב”ה בכל מקום. נוכל לעשות זאת רק אם לרשותנו ידע נרחב דיו כדי להבין כיצד יכולה האלוקות לשכון בכל דבר. יתרה מזו, אם נעמיק את עיוננו בליקוטי מוהר”ן נגלה שכמעט כל פרק עוסק בחשיבות הדעת, וכיצד יש לבקש לגלותה ולפתחה.
שנית, רבי נחמן לא שולל כלל את זכותו של האדם להתפרנס מחכמות שונות כחשבון ומתמטיקה ועוד, ומה אם כן היא בדיוק אותה סלידה עמוקה שלו מכל מה שריח “חכמות ומחקר” נודף ממנו?
התשובה היא, ששונות הן “שאלות” המחקר ה”טכניות” מאלה המעוררות פקפוק על האמונה ומציאות הבורא המציפות את כל באי העולם הגשמי הזה. כי בכל מה שקשור להשגת האלוקות ישנן שאלות רבות מאוד אשר אין עליהן תשובות, ויותר נכון לומר שיש עליהן תשובות אלא שאין אלו תשובות שמוח האדם יכול להבין אותן. הרי האדם, על פי הגדרתו, מוגבל: הוא מוגבל בעומק שכלו ומוגבל גם במשך חייו. לכן אי אפשר להשיב על השאלות הנוגעות במקור הבריאה, ששם החכמה היא כה אדירה עד שאי אפשר להקיף אותה גם אם נחיה אלף שנים ויותר. השאלות והתשובות הללו נמצאות בתחום כפי שמוגדר בתורת הקבלה ה”מקיף”, שנותרות “מעל” לשכל האנושי.
פעמים רבות, מגלה לנו רבי נחמן, כאשר אדם שואל שאלה מיד עולה במחשבתו התשובה. בכך באה אומנם שאלה זו שניקרה במוחו על פתרונה, אבל אם יבטא אותה בפיו וינסה לנסח אותה, תעלה בעקבות זאת שאלה נוספת, קשה ומסובכת יותר מקודמתה, שאלה שקודם לכן הייתה בחזקת “מקיף” ועתה חדרה לתוך המוח. ואם משיבים גם עליה, חודרת למוח שאלה נוספת מכבידה יותר, ובעטיה תשובה נוספת וכן הלאה. לכן צריך להיות זהיר מאוד במתן תשובות על השאלות הללו, שהרי קיימות שאלות מסוימות אשר מתן התשובה עליהן הוא מעל ליכולת השכל האנושי. שאלות שחייבות להישאר ללא תשובה, ולא – תהיה להן השפעה שלילית על אמונתו של האדם, לכן יש אשר צריכים לשתוק, לקבל ולא לנסות להשיב תשובה על כל שאלה הנוגעת לחקר הבריאה והאמונה, ונמצא שרק על ידי השתיקה תתקיים חכמתו ולא תהפוך למקור לבלבול, ועל זה נרמז במאמר חז”ל – “סייג לחכמה שתיקה”. (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ז, ו-ח). במקום אחר מודיע לנו רבי נחמן, שאדם החוטא יהיה מוטרד תמיד על ידי השאלות הללו (שיחות הר”נ ל”ב).
רבי נחמן נמנה עם התומכים הבולטים ביותר בזכות ואף בחובה שלנו להפעיל את יכולתנו השכלית-אינטלקטואלית – שהיא מתת-אלוקים – וכמה שרק אפשר!…
החכמה של האמונה
כלל ברזל מסר רבי נחמן בידינו: כל דבר הגות שאינו מכוון אותנו ומקרב אותנו אל האלוקים, סופו שירחיק אותנו אוטומטית מהאלוקים. לא יתכן ליהנות מהטוב שבשני העולמות. האמונה והפילוסופיה אינן יכולות לשכון יחדיו, הן נדחות זו מפני זו, כאשר אחד מהאמצעים להרחיק את האדם מהאמונה הטהורה היא “השאלה”. אמנם בלימוד התורה מלמדים אותנו לשאול ולהקשות ולרצות להגיע לבירור האמת בכל סוגיה תלמודית. צריך רק להשקיף על פני ישיבה אחת תורנית בעת פלפול תלמודי ולהבין בדיוק כמה שאלות וקושיות ממלאות את חלל ההיכל על כל קטע בתלמוד.
אולם, כאשר מגיע לשאלות בנושאי האמונה צריך לדעת כי יש גבול ליכולת המוח האנושי לשער ולהבין. אמנם בכוחה של האמונה יוכל להבין גם מה שלא הבין קודם. גם אם היום איננו מבינים, מחר נזכה לאמונה איתנה יותר וממילא יפתרו שאלותינו, שרבות מהן נובעות ממוחנו שאינו זך וטהור כל צרכו (שיחות הר”נ ל”ב).
הפילוסופיה, לעומת זאת, מושתתת על היסוד שהזרמת קושיות שוטפות רצויה, היא מלמדת שמה שלא מבינים אין צורך לקבל. היא מסרבת להודות במגבלות החשיבה האנושית, שהפתרון היחיד להם היא האמונה ורק אמונה. מדענים הקדישו מיליוני שעות וביליונים של דולרים בניסיון לפענח את סוד הבריאה, ועד היום העלו בידם רק תיאוריות סותרות. תיאוריות-סרק אלה על מהות החיים קוראות תגר על עצם קיומו של הקב”ה ח”ו, וכל תולדותיהן רק השערות נוספות – ולאלה מתנגד רבי נחמן בתקיפות.
ועל התקופות האלו בהן, לדאבוננו, יד הפילוסופיה על העליונה, כבר התנבא רבינו לפני קרוב למאתיים שנה ואמר: אגלה לכם סוד. גל אפיקורסות יציף את העולם… אכן יודע אני נאמנה שחסידיי ידחו אותו מעל פניהם בכוח איתנים, ויתחזקו באמונתם אפילו ללא גילוי זה. אולם יתכן ויהיו אחרים שישמעו לקריאתי זו ויתחזקו על ידה. למענם אני מגלה את העתיד! (שיחות הר”נ ר”כ).
פעמים רבות נהג הרבי להיאנח על הצרות שחוללה התפשטות הכפירה ושעוד תחולל ח”ו. “אוי ואבוי” התאנח, “איך יוכלו לעמוד אנשים מועטים נגד כל העולם?!” הוא אמר שכבר התנבאו הנביאים ואמרו שבכך ייבחנו היהודים לפני בואו של המשיח, כמו שאמר דניאל (דניאל יב, י): “יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים” וכו’. אפשר לחשוב שקל יהיה לעמוד במבחן האמונה, ובמיוחד לאחר שצדיקים רבים כבר חזו את גל הכפירה הבא והזהירו מפניו. אולם הפיתויים והמבחנים יהיו כה גדולים, שגם לאחר ידיעה זו יהיה המבחן גדול וקשה מאוד. אשרי מי שיחזיק מעמד בימים ההם (שיחות הר”נ ר”כ).
“הפשע של האדם מכניס כפירה באדם” – כך בלשון חריפה כותב רבי נחמן בספרו (ספר המידות, אמונה א, כ”ב). במקום אחר כתב: “על ידי הכפירות אין לאדם חשק ללמוד” (שם לימוד א, ע”ז). עצם הכניסה לעולם הפילוסופיה מציבה אותנו במעמד מסוכן ביותר. אם נחטא ח”ו, נביא אל תוך עצמנו את הכפירה. כפירה זו הורסת את חשק התורה, כך אנו מרחיקים עצמנו מההשפעה החשובה מכל שהתורה מסוגלת להשפיע על חיינו, ואפילו לדחות אותה כליל. הדבר מוביל לחטאים נוספים, המקרבים אותנו למעשי כפירה נוספים, המרחיקים אותנו עוד יותר מאת מהבורא וחוזר חלילה, ואחריתה מי ישורנו.
“איך יוכלו לעמוד אנשים מועטים נגד כל העולם?!”…
להישאר יהודי
אלפי שנים קיימות האידיאות הפילוסופיות על כל גווניהן וסוגיהן – “ואף על פי שנמצא בדבריהם איזה דברים ממידות טובות” – אך אף יהודי טוב אחד לא נוצר מהן! (ראה שיחות הר”נ ה).
שורשו של האדם אמנם רוחני הוא, אך מכיוון שירד לעולם הגשמי הזה הוא נוטה לקראת “החכמות” הגשמיות. כאשר משתרשות מחשבות אלה במוחו של האדם, הן צומחות ותופסות מקום אצלו. כיצד אפוא נצפה למצוא את הקב”ה, אם כבר נעוצים אנו בתוך מעמקי הכפירה? (ראה ליקוטי מוהר”ן לה, א). ומדוע אנו רודפים אחר ה”חכמות”? מכיוון שהחכמה העליונה היא שורש כל הדברים ומקור כל הבריאה, כמו שכתוב (תהילים קד, כד): “כולם בחכמה עשית”. אנו מחפשים את מקורנו, אך צריכים להיזהר מ”חכמות” שאינן ראויות (ליקוטי מוהר”ן לה, א). ובכלל, חכמה והישגים אינטלקטואליים-שכליים אין לראותם כמטרה בפני עצמם, הם צריכים לשמש כ”רכב” באמצעותו נגיע למקור החכמה – הקב”ה בכבודו ובעצמו – ולא כ”רכב” המשמש להרחיק אותנו ממנו.
על ידי הלימוד והתפילה מגיעים לידי הבנה רבה יותר של הבורא ושל גדולתו, ויכולים לדעת יותר עליו. אולם, המפתח לשער ההבנה הוא רק האמונה. ללא מפתח זה, לא נשיג לעולם חכמה אמיתית (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים לסעודה ו, א).
ואפילו מעדנו ונפלנו ח”ו אל תוך הכפירה וגרורותיה, אסור לנו להתייאש לעולם. “ירדתי כל כך, איך אוכל שוב?” “כיצד אוכל אי-פעם לטהר את מחשבותיי?”… בפנימיות כל אחד מישראל שוכנת אמונה איתנה שמסוגלת תמיד להשיב את האדם למקורו. רבי נתן אמר פעם: “גם אם אני שומע יהודי שמדבר נגד האמונה איני מתרגש מזה, יודע אני שרק עם הפה הוא מדבר כך, אבל בתוך ליבו חושב בוודאי אחרת, כי יהודי תמיד יישאר יהודי” (ע”פ כוכבי אור, עמוד ע”ז, אות ל”ה). האמונה שיש לכל אחד מאתנו בפנימיות נשמתו היא נצחית! עלינו לינוק מאמונה פנימית זו ולהמשיך לינוק ממנה שוב ושוב. בסופו של דבר, נשיג אמונה טהורה שתבוא לידי ביטוי גם בגילוי בהנהגותיו המעשיות.
איש אחד השיח ליבו לפני רבינו על הטרדות המחשבתיות שהטרידו אותו בעניין האמונה המפריעים לו לעבודת השם, וכמה שהוא מנסה להתגבר עליהם חוזרים הספקות והפקפוקים לשטוף את מוחו שוב ושוב.
לאחר שחיזק אותו אמר לו רבינו בזה הלשון: “מובא בספרים הקדושים שכל התהוות הבריאה הייתה רק בשביל שצפה הקדוש ברוך הוא שיהיו אנשים שיהיה להם ייסורים בעניין האמונה הקדושה מחמת הטרדות והכפירות העולים על מחשבתם רח”ל, והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה, ורק בשביל זה ברא ה’ יתברך את כל מעשה בראשית.” ומסיים רבי נתן: “על ידי דיבורים אלו נתחזק האיש מאוד בכל עת אשר נתקף בטרדות מחשבתיות הללו” (שיחות הר”נ רכ”ב).
אמונה בעידן המודרני
בשלהי שנות הת”ש-תש”י, החל רבי צבי אריה רוזנפלד זצ”ל להפיץ את חסידות ברסלב בארה”ב. עיקר דיבוריו במשך עשרות שנות פעילותו היה על חשיבות האמונה. הוא הצליח לשתול אמונה זו במאות ואלפים של אנשים. רבי צבי אריה, כמורה מומחה לנכנסים תחת כנפי השכינה, נהג תמיד לומר שהצעד הראשון בהוראת היהדות היא האמונה. באמונה, יכול האדם לזהות את יופייה האמיתי של היהדות ויבין גם כמה יוכל להתעלות בעולם הזה. אולם ללא אמונה, אין לאדם כל יסוד קיום. לכן היה רבינו נוהג לומר: מי שיש לו אמונה חייו חיים, ומי שאין לו אמונה חייו אינם חיים!
ראש הישיבה שלי נהג לומר: מי שיש לו אמונה, אין לו שאלות; מי שאין לו אמונה – אין לו תשובות!… (רבי אליהו חיים רוזן).
“מדוע מביע רבי נחמן התנגדות כה נחרצת לפילוסופיה?” שאלני ידיד אחד בניו יורק. כהרגלי, השבתי בשאלה משלי: “האם אתה דוחק בילדך הצעיר להוציא ציונים גבוהים בבית הספר היסודי?”. “כן, כמובן!” השיב. “לשם מה?” ביקשתי לדעת. “כדי שיוכל לצבור השכלה”. “מה יעשה בהשכלה זו?” המשכתי לשאול. “ימשיך ללמוד באוניברסיטה” השיב ידידי בצורה שהקרינה ודאות. “לשם מה?” התעניינתי. “כדי שיוכל לחיות את חייו בצורה הטובה ביותר. יוכל להתפרנס. יוכל לשלם את חובותיו. יוכל לחיות חיי נוחות הן לעצמו והן לבני משפחתו ולתרום לקהילתו”. “נשמע הגיוני” אמרתי תוך שאני חושב בקול. “אתה מזניק את הילד בגיל צעיר ושותל בו ערכי חינוך במהלך שש עשרה שנים או יותר שיעשה במוסדות להשכלה. ואז, אחרי שהוא מגיע לגיל עשרים, בערך, הוא מסוגל לדאוג לעצמו, למשפחתו, ואולי אפילו לתרום לחברה במשך ארבעים או חמישים שנה. נותרה לי רק שאלה נוספת אחת – כמה זמן אתה רוצה שבנך יישאר יהודי?!”
הלה נותר בפה פעור למשמע שאלה פשוטה זו…
והמשכתי: “כל ישותו של רבינו הייתה היהדות. הוא חשב יהדות וחי יהדות. לכן היהדות היא הדבר שהוא הדגיש, ובאותה מידה דחה כל מה שעלול להרחיק את האדם מן היהדות, לדאבוננו כמה זמן ומחשבה ושנים מקדישים ל”השכלה כללית”, ואילו ללימוד היהדות ישנם אנשים כאלה הסבורים שדי בשעות שבועיות אחדות שיוקדשו ללימוד יהדות, ומצפים שזה יספיק לילדיהם כדי שהללו יישארו “כל חייהם” נאמנים ליהדות ולערכים יהודיים”.
לאמונה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
