תעשו בהתחלה את מה שכולם עושים בסוף, כך מגלה לנו רבי נחמן לפני שנרד שוב למצרים. אז בטוח לא תצטרכו סגולה מאיזה ‘בבא’ שיציל לכם את התרנגולות…
עוד פעם יורדים למצרים. לעבדות, לחומר וללבנים. כל שנה זה קורה לנו שוב. הצדיקים אומרים לנו שזה תיקון גדול, אבל זו בדיוק הבעיה – שכשיורדים למצרים נהיה כל כך חשוך במוח, שזה בדיוק המצב שבו הכי קשה לחשוב על כך שזה תיקון…
אוי אבא’לה! אני בחושך. קשה לי “להגדיל ראש” ולהתייחס לכל הקשיים שלי כאל “תיקון”, אני רק רוצה דבר אחד: להשתחרר מזה! הלב צועק: תגאל אותנו! תגאל אותנו! תגאל אותנו!…
הו! לזה חיכיתי! – אומר לנו האבא הרחמן – זו בדיוק מטרת כל הגלויות המכונות “מצרים”, על שם שמצרים לישראל – לעורר את הצעקה מעומק הלב. כי כל זמן שיש עוד “מוח”, כל זמן שיש עוד “כוח”, תחבולות, תכסיסים, עצות, תרגילים, תכניות ועוד שבעזרתם נראה לנו שנוכל לצאת ממצב הביש, אז עדיין לא צועקים באמת. רק כשכלו כל הקיצין אז הצעקה אמיתית והיא מיד מביאה גאולה, משום ש”קרוב ה’ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת“.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אז מה? אז תמיד צריכות להיות צרות כדי שנצעק באמת צעקה הבאה מהלב? חס חלילה, מה פתאום! זה לא יכול להיות. אז מה הפתרון? איך זוכים לצעקה אמיתית בלי לרדת למצרים?
חז”ל אמרו שאם יעקב לא היה יורד מרצונו למצרים היה צריך לרדת לשם בשלשלאות. כלומר, יש מצב שהאדם חייב להגיע למצב של גלות, ויש לו ברירה – אם לעשות זאת מרצון ובחירה, או שבכוח יורידו אותו למצב הזה. העבודה שלנו היא לרדת לשם מרצון, להתעורר להבחין בגלות שנמצאת בתוכנו לפני שמכריחים אותנו להסתכל לה בעיניים באימה…
אז מה, תמיד צריכות להיות צרות כדי שנצעק באמת צעקה הבאה מהלב? חס חלילה, מה פתאום! זה לא יכול להיות. אז מה הפתרון? פשוט מאוד – לפתוח את הפה ו… להתפלל!…
על זה מיוסדת ההתבודדות – לקחת את הזמן ולהסתכל במבט נוקב על מציאות חיינו, להתבונן עד כמה אנו רחוקים באמת מהתכלית האמיתית ומהדבקות בבורא, בתורתו, במצוותיו, בצדיקיו, ולעורר צעקה מעומק הלב לפני שמכריחים אותנו לעשות את זה. אם לא נעשה כן, בעל כורחנו נצעק בסוף. אבל על זה אמר רבי נחמן מברסלב שהוא רוצה שנעשה בהתחלה מה שכולם עושים בסוף… כלומר, כשיש חלילה בעיה או קושי אז מנסים לפטור אותה בתחבולה או בהשתדלות כזו או אחרת, בסגולות ועוד, ורק כאשר “המחסנית התרוקנה” מעצות אז אומרים “טוב, אין ברירה, צריכים להתפלל…” וזה נכון גם ברוחניות, לא להסתפק בעובדה שהשגרה “דופקת” כסדר, אלא לתת לפחות כמה דקות ולהתבונן, אולי אפשר יותר טוב?
זה מזכיר לי בדיחה. מושבניק אחד הלך ל”בבא” שפרסם עצמו כפועל ישועות, ואפילו חילק כרטיסי ביקור “הרב פלוני אלמוני – צדיק. קבלת קהל ימים א עד ה מ-10 בבוקר ועד 4…”
“מה צריך כבודו?” שואל אותו הבבא.” ובכן” עונה הבחור התמים, “אני מושבניק ויש לי לול תרנגולות, ולאחרונה כל יום מתות לי כמה תרנגולות. הבאתי ווטרינר, הבאתי מומחים, ואף אחד לא יודע מה זה. אמרו לי שאולי יש עלי איזה כישוף או עין הרע, אולי אתה יכול להושיע אותי?”
“בוודאי” ענה הבבא בביטחון מופרז, ופתח ארונית קטנה מלאה בבקבוקונים, הוציא בקבוקון אחד, הגיש למושבניק ואמר לו: “תטפטף מזה סביב הלול בחצות לילה בדיוק והכל יהיה בסדר”.
“תודה” אומר הבחור נרגש.
“מה תודה?” שואל הבבא, – “תשלם! בשבילך רק 500 ₪, זה ממש בחסד…”
הבחור משלם והולך לביתו שמח וטוב לב, בחצות בדיוק הוא ניגש ללול, מטפטף מהבקבוקון סביב הלול ולראשונה בכמה שבועות הולך לישון בשלווה. בבוקר הוא קם, הולך ללול ו…חושך בעיניים! עוד הפעם כמה תרנגולות מתות!
לא צריך לחשים, בקבוק עם נוזל ‘פלאי’ או כל מיני קמיעות ו’סגולות’. עשו את הדבר היחיד שבאמת הופך שמים עבורכם – תפילה מתוקה מהלב!…
הוא רץ לבבא ומספר לו מה קרה. הבבא לא מתבלבל, מוציא בקבוקון אחר והפעם מורה לו למרוח את דלתות הלול והחלונות לפנות בוקר, ומבטיח שהפעם זה בדוק – המגיפה תפסיק. הבחור מודה לו בלב נרגש ופונה לצאת. “רגע! לאן אתה ממהר? צריך לשלם!”.. הבחור בלית ברירה נפרד מ 500 ₪ נוספים והולך לביתו. לפנות בוקר הוא מורח את דלתות הלול וחלונותיו בנוזל שבבקבוקון, חוזר לנמנם קצת, אחר כך קם, ניגש ללול ושוב… חושך בעיניים! עוד כמה תרנגולות מתות!
לא אלאה אתכם, אבל הבחור הלך שוב, ושוב קיבל סגולה “בדוקה” ונפרד מעוד 500 ₪ נוספים, ושוב ושוב, כמה וכמה פעמים עד שכבר לא נשארה תרנגולת אחת בלול! הוא הגיע לבבא בפנים נפולות, והבבא כשראה את פניו נזדעק באכפתיות רבה “מה קרה? מדוע נפלו פניך?”
“זהו זה” “כבר אין תרנגולות”.
“אוי כמה חבל” אמר הבבא בצער, “דווקא יש לי עוד כמה סגולות מצוינות לתת לך, אבל מה לעשות, אין לך מזל, מה אני יכול לעשות שכבר אין לך תרנגולות?…”
ואז הבחור התחיל להתפלל…
איפה היינו? אהה, כן. במצרים. כן כן, יורדים למצרים בשביל דבר אחד – בשביל לצעוק לקב”ה מעומק הלב. אבל אם נצליח לעורר צעקה מעומק הלב לפני זה, אולי לא נרד למצרים בשנה הבאה. שיבוא משיח. הלוואי! יבוא! יבוא! רק בואו נתחיל לצעוק והוא יבוא….! (כמו שמשה בא, לא?)
חורף שמח!