דף הבית פרשת השבוע דווקא כשלא מסתדר – פרשת השבוע כי תצא

דווקא כשלא מסתדר – פרשת השבוע כי תצא

מאת: יוסי כץ

דווקא כשלא מסתדר ונראה שכל התכניות היפות שלנו נגנזות זה קורה – אנחנו מצליחים ובגדול!

חוסר הסדר וההפתעות שיש בחיים מדהימים – מהרגע שמתעוררים בבוקר או מהרגע שמאחרים להתעורר, הכל הולך הפוך:

הילדים איחרו להסעה? כן.

השארנו אור ברכב ועכשיו אין מצבר והאוטו לא מניע? כן.

הייתה תאונה בכביש המהיר ויש פקק של כמה קילומטרים? כן.

פעמים רבות מדי נראה שהחיים תוכננו ממש כך, שדברים דווקא לא יסתדרו כפי שאנו רוצים, ואתם יודעים מה? יש אכן הרבה אמת בזה…

ובפרט כשמגיע חודש אלול.

שלוש פעמים עלה משה להר סיני כדי לקבל את הלוחות. בפעם ראשונה בי”ז בתמוז, היו כמה יהודים שעבדו לעגל ומשה נאלץ לשבור את הלוחות. זמן קצר לאחר מכן משה עלה שוב למרום לבקש רחמים וללמד זכות על ישראל. הוא ירד ארבעים יום אחר כך לכאורה ללא הצלחה, אבל בדיוק אז, קרא  לו הקב”ה לעלות שוב להר לעוד ארבעים יום ולילה – ובימים הללו, שהתחילו בראש חודש אלול, הצליח משה לעורר רחמים על ישראל והוא אכן זכה להוריד עמו את לוחות הברית ביום כיפור.

אלול הוא חודש של חסד אלוקי עצום. המילה “אלול” מרמזת בראשי תיבות על המלים “אני לדודי ודודי לי” (שיר השירים ו, ג). הקב”ה מחכה לנו בזרועות פתוחות ומבקש מאיתנו לשוב אליו בתקופה מיוחדת זו של השנה, שבה הכי קל מבחינה רוחנית לעשות תשובה. אם כן, מדוע כל פעם שאנו מנסים לשוב בתשובה ולעבוד על עצמנו הולך דווקא הפוך?

פרשת השבוע מתחילה במילים: “כי תצא למלחמה על אויבך” (דברים כ”א, י). כל מלחמה מורכבת מקונפליקט בין צדדים מתנגדים. באופן דומה, אנו חושקים ומשתוקקים לעשות תשובה ויש לנו תכניות מה לעשות בשביל זה, אבל אז אנחנו נתקלים במציאות החיים הסוערת המתנגדת למאמצים שלנו (כמו למשל, שעון המעורר שלא צלצל בבוקר). כל זה גורם לעגמת נפש ועלול לרפות את ידינו מכל התכניות היפות שלנו לתשובה והתקדשות. מה יש בידינו לעשות בשביל שיתקיים  בנו המשך הפסוק “ונתנו ה’ אלוקיך בידך” (שם), ונזכה שהרצון שלנו יגבר על המניעות?

כל יום שאנחנו מחליטים שאנו מנהלים את החיים שלנו יציב בפנינו אתגרים שיובילו אותנו למקום אחד – התרסקות! העצה המתבקשת? להבין שיש מישהו גדול מאיתנו שמושך בחוטים…

התסכול שאנו מרגישים בלב ממלחמה זו, נובע מכך שאנו חושבים שאנו מבינים איך החיים אמורים להתנהל. כל יום מעמיד לפנינו כמה וכמה אתגרים, וכאשר אנחנו בטוחים שעל ידי שכלנו וכישרונותינו נוכל לעשות את מה שאנו חפצים ולהתגבר על מה שיהיה, אנחנו מתרסקים לתוך חומה ענקית של רצון נגדי – של מי? של הקב”ה!

לעשות תשובה פירושו, לקבל את רצון השם עלינו, אפילו כאשר יש לנו כוונות טובות (שזה בוודאי טוב ונכון), עדיין, המטרה העיקרית אינה להוכיח שאנחנו “חוזרים בתשובה מקצועיים”, אלא להראות שכל הרצון שלנו הוא רק לקבל את רצון השם ולבטל את רצונותינו בפני רצונו, ועל ידי להמליך אותו עלינו.

ובזה מגיע סוף הפסוק: “ושבית שביו” (שם). המשימה שלנו היא לתפוס ולהכניס את חכמתו ורצונו של הקב”ה לתוך חיינו. כאשר דברים לא מסתדרים כרצוננו, ואנו מתוסכלים מזה, זו למעשה תזכורת “ידידותית” מהשם שאנחנו יותר מדי מרוכזים בעצמנו ושוכחים ש”תשובה” זה בעיקר לשוב אליו. נכון, הייתה לנו תכנית נפלאה לשפר את עצמנו, אבל שכחנו קצת בשביל מי תכננו את התכנית היפה הזאת. מטרתה של תכנית התשובה שלנו אינה תעודת הצטיינות שנצמיד במגנט למקרר, אלא לזכות לעשות את רצון השם בטהרה ובתמימות. למתבונן מבחוץ, ערכה של מצווה פשוטה אינה משמעותית לעומת התכניות המופלגות שלנו, אבל בשביל הקב”ה הכוונה והתמימות של עשיית מצווה היא משמעותית יותר מכל דבר.

כאשר נראה לבורא עולם שרצוננו לעשות תשובה בשבילו, ובדרך שהוא מוליך אותנו בה, הוא ייתן את אויבינו בידינו, יבטל את כל המתנגדים לנו ויברך אותנו בחיים מוצלחים ומתוקים. אמן.

(מבוסס על ליקוטי מוהר”ן חלק ב, תורה פ”ב).

מאמרים קשורים