תעשו מקום בלב לבריאה, כך יוצרים את האיזון בין הימין והשמאל שהכרחי להצלחה הרוחנית שלנו!
אלול כאן, ואנחנו שואפים בכל הרצינות לעשות תשובה, על כן זה הזמן לשאול שאלה יסודית: למה אנחנו בכלל חוטאים? יתכן שאצל רבים התשובה שעולה במחשבה היא – שאנחנו חוטאים פשוט כי לא אכפת לנו או שלא מספיק חשוב לנו מה התורה אומרת.
תופתעו לשמוע שרבי נתן אומר, שרוב החטאים באים דווקא בגלל שאנחנו רוצים יותר מדי…
מקום לבריאה
לפני שהקב”ה ברא את העולם היה אורו ממלא את כל המציאות, אבל הוא רצה ליצור מקום בשבילנו ובשביל הבחירה החופשית שלנו, לכן יצר מקום ריק כביכול, שבלשון הקבלה נקרא “חלל פנוי”, כדי שתהיה אפשרות לקיום עצמאי של נבראים. בחלל הריק הזה שבו התחוללה הבריאה כולה, יכולה להתגלות מלכות ה’ אפילו במקומות שהיא הכי נסתרת ובזה לגלות באופן המושלם את גדולתו של הבורא.
כל אחד מאיתנו נחשב לעולם בפני עצמו. ה”בריאה” האישית שלנו, בדומה לבריאה הכללית, כוללת הן את האור האינסופי והן את החלל הפנוי. אור האין סוף מתבטא אצלנו בתשוקה הפנימית הבוערת בנו להשגה רוחנית. באופן טבעי אנו רוצים להגיע לשלמות בעבודת השם שלנו. אנו מאמינים בעשיית מעשי חסד או לימוד תורה בהתמדה. הרצון לקפוץ ולחטוף מצוות או לקבל על עצמנו קבלות טובות נובע מאותה בערה פנימית.
אבל מה שמתחיל אצלנו כיוזמה אצילית, נגמר פעמים רבות בכישלון. אנחנו מתכוונים לעשות מעשה טוב ומשקיעים בזה כל כך הרבה מעצמנו, ובסוף נשארים עם הרגשה שלא עשינו כלום, או ההיפך – אנחנו משתוקקים שעבודת השם שלנו תהיה כזו מושלמת עד שאנחנו מוותרים על זה מראש. הרבה פעמים אנחנו מאבדים עניין בשאיפות רוחניות דווקא בגלל שהצבנו לעצמנו רף גבוה מדי, כזה שמשאיר אותנו עם המסקנה ש”חבל על הזמן”. מה שקורה אז הוא שכל הבערה הפנימית, כל האנרגיה האינסופית שנובעת מהנשמה האלוקית שלנו מנותבת לחטאים ותאוות רעות. כי אכן, אנחנו צריכים “לבעור” בהשתוקקות לדבוק בבורא, אבל האש הזו צריכה להיות מנותבת בצורה הנכונה. איך עושים זאת?
כשמציבים רף גבוה מדי ואחר כך מגיעים למסקנה ש”חבל על הזמן” אנחנו מפספסים את ההזדמנות להכיר את עצמנו ואת בורא עולם. לכן, עשו מקום בלב לבריאה ותנו צ’אנס לדבר הכי נפלא לקרות בחייכם…
מקום בלב למעשים טובים
בדומה לבריאת העולם, גם אנחנו צריכים ליצור בתוכנו “חלל פנוי”, החלל הזה הוא למעשה סוג של “מסננת”, מקום שבו אפשר לקרר מעט את האש הקדושה הבוערת בנו, לרסן את האנרגיה ולכוון אותה לעשיית מעשים טובים. החלל הפנוי מאפשר לנו לעלות מדרגה מדרגה עם הסבלנות הנצרכת ,על מנת שהתשובה שאנו עושים תהיה חיובית ויציבה.
וכמו תמיד, המדריכים שלנו במשימה הם הצדיקים. התורה היא האור המאיר בכל הדרכים, אבל לא תמיד אנחנו מבינים את ההוראות שלה, לפעמים אנחנו מתרכזים יותר מדי בפרטים מסוימים ומתעלמים מפרטים אחרים, וממילא מקבלים את דבריה בצורה לא נכונה. רבי נתן משווה את התורה לאותו “אור אין סוף” בבריאה ובאדם. אנחנו צריכים את הצדיקים שיסננו את המסרים של התורה, שיכוונו אותנו אל ההתייחסות הנכונה לדבריה. הצדיקים יכולים ללמד אותנו איך לעבוד את הבורא עם אותה בערה ותשוקה פנימית ולכוון את האנרגיה שבנו בצורה חיובית ומועילה.
זה מה שאנו רואים בפרשה שלנו: “עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל” (דברים פרק יז; יא) – “ימין” פירושו, למהר ולעשות את מה שנתפס אצלנו כטוב וקדוש. “שמאל” פירושו, רפיון ובטלה מהמחויבות שלנו. האיזון בין הימין והשמאל הוא מאוד עדין, אבל הכרחי להצלחתנו הרוחנית. על ידי תיעול בצורה מדודה ומבוקרת אנו מקיימים את תכלית הבריאה. אנחנו לא משרתים את הקב”ה מתוך ריבוי אור וביטול הבחירה החופשית, אלא מקבלים את ה”מסננת” של אתגרי החיים ו”כאבי הגדילה”, על מנת לגלות שכל הבריאה כולה כולל החלל הפנוי ההכרחי לה, הכל רק מגלה את מלכותו של הקב”ה.
יהי רצון שבזמן הזה שבו אנחנו מתכוננים לראש השנה שבו נמליך את הקב”ה, נתחיל באמת להרגיש את ידו האוהבת בכל פרט ופרט בחיים שלנו. אמן.
(על פי דברי רבי נחמן, ליקוטי מוהר”ן תורה מ”ט)
