חושך, אבל האתגר שלנו הוא לראות את אלוקים כמה שיותר בזמנים האלה, בדיוק כמו במצבים אחרים יותר מוארים ומשמחים.
ישנם רגעים שהשקפת העולם שלנו נעשית עמומה והדרך קדימה נראה כאילו חסומה ומלאה בחושך.
הרגעים האלה שממלאים אותנו באימה ומשתקים אותנו, משאירים אותנו לעמוד מרחוק בלי יכולת לזוז קדימה ולהמשיך את המסע שלנו.
ועדיין, החושך לפנינו, הפחד שממלא אותנו מסתיר בתוכו אור עצום – האור והרצון של בורא עולם. כי זה בורא עולם שנמצא בתוך רגעי החושך שלנו. הוא מפציר בנו להתמודד עם הניסיונות האלה, להתקדם ולא לחזור, להתקדם ולא להסתכל לאחור.
אולי גם זה יעניין אתכם:
“וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק, וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר שָׁם האלוקים” (שמות כ, יז).
בעוד עם ישראל עמדו מאחור, משה רבינו הוא זה שנכנס אל תוך הערפל החשוך של הר סיני, “כי שם הוא האלוקים”.
בורא עולם שנמצא בתוך רגעי החושך שלנו. הוא מפציר בנו להתמודד עם הניסיונות האלה, להתקדם ולא לחזור, להתקדם ולא להסתכל לאחור…
כל החוויות והניסיונות שלנו, בין אם טובים ובין אם כאלה שנראים לנו כרעים, הם ביטוי לרצונו של בורא עולם. האתגר שלנו הוא לראות את אלוקים כמה שיותר בזמנים המאתגרים האלו בחיים, בדיוק כמו במצבים אחרים יותר מוארים ומשמחים.
איך נתמודד עם הזמנים האלה כשאנחנו נקרעים בין הרצון להתקדם אל תוך התהום של הלא הנודע, לבין המקום הנוח שעוצר אותנו בהמתנה?
התשובה היא: הרצון. כלומר, לרצות.
גם מול התהום העמוקה ביותר, הקב”ה נמצא איתנו!
אנחנו צריכים להתפלל לבורא עולם ולבקש ממנו לעזור לנו להתקדם, ולא משנה כמה זה קשה, ולדעת שאלוקים נמצא בכל מקום, אפילו ברגעי החושך הללו. הניסיונות שלנו ניתנים לנו על מנת שנלמד שמה שמונע אותנו הם לא האתגרים החיצוניים, אלא דווקא אבני הנגף שבתוכם.
הדעת של כל אחד מאיתנו נמשכת מנשמתו של משה רבינו – כולנו מחוברים זה לזה. לצעוד אל תוך החשיכה זה משהו שמצריך מאיתנו להתחבר לחלק של עצמנו שקשור למשה רבינו – לנקודה הזו שהיא אינסופית וללא גבול וקיימת במקום ובדרגה בו הכל טוב, אפילו בתהום שמאיימת לבלוע אותנו, כי גם שם נמצא האלוקים.
(מבוסס על ליקוטי מוהר”ן קי”ה).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.