למה אנחנו מופתעים כשזה קורה לנו? הרי זה הרעיון מאחורי הכוח האדיר והעצום הזה שקיבלנו, לא ככה?
זה מצחיק אותי.
מה?
שאנחנו מופתעים כל פעם מחדש כשהתפילות שלנו מתגשמות. ואין יוצאים מן הכלל, כולל אותי.
כי לא פעם אני שומע אנשים שמספרים סיפור על איך שבורא עולם דאג להם ושמר עליהם (שוב) ואז הם אומרים: “אתה לא תאמין לזה”.
אז זהו, למה שלא נאמין לזה? מה, זה לא הרעיון של התפילה לבורא עולם כמו שלמדנו כל הזמן? מה ההפתעה הגדולה שיש כאן? ומצד שני, אם הרעיון שתפילה אמיתית וכנה באמת פועלת כל כך משכנע, אז למה רבים מאיתנו לא משקיעים בה? ולמה לטפס על עץ שלכאורה אין לו פירות?
האמת היא, שרבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר”ן, ז) שתפילה היא דבר מעל הטבע, היא נס. היא מחליפה את כוחות הטבע. אבל אולי, מכיוון שאנחנו בלי כוונה התרגלנו לראות ניסים ישירים, אז אנחנו קצת מופתעים כשהתפילות שלנו פועלות בשמים ובורא עולם עושה לנו ניסים?
אולי גם זה יעניין אתכם:
באותו יום שמעתי סיפור מקסים מחבר יקר – הרב דוד אשר, וכך הוא סיפר לי:
נפתלי, הוא בחור מקסים שגדל בבית דתי אבל החל לרדת אט אט מהדרך. בסופו של דבר, מהישיבה בה הוא למד הראו לו את הדלת החוצה מכיוון שהוא התחיל להשפיע, ולא באופן חיובי, על שאר הבחורים.
ההורים שלו דאגו מאוד.
כמה שבועות לאחר מכן, בערב שבת, נפתלי לא היה בבית ולהורים שלו לא היה מושג איפה הוא. בסוף הערב, הוא נכנס לבית כשהוא שיכור ומריח סיגריות עם טלפון ביד, כאילו זה לא שבת.
ההורים שלו התייעצו עם מומחה לענייני משפחה והורות, שייעץ להם לומר לנפתלי בפירוש שהוא צריך לכבד את המקום בו הוא נמצא ושהוא לא יכול לעבור על התורה והמצוות בבית. כשהם דרשו את זה ממנו, נפתלי עזב את הבית והלך לגור עם חברים שלו בתל אביב.
סוף סוף, החופש המיוחל! נפתלי היה מאושר.
אחרי כמה חודשים החברים שלו התהפכו עליו. כן, ממש כך. הם התחילו לצחוק ממנו ולצער אותו עד שלא נותרה לו שום ברירה והוא נאלץ לעזוב. כך מצא נפתלי את עצמו נודד ברחובות כשהוא מדוכא. הוא ידע שלבית הוא לא יכול לחזור. אז מה נשאר לעשות? להתאבד. זו ההחלטה שהוא קיבל.
הייאוש והדיכאון אליהם נפל היו כל כך חזקים עד שהפתרון היחיד שהוא מצא לנכון היה לשלוח יד בנפשו… רגע לפני מעשה שאין ממנו דרך חזרה תמיד תגלו שיש קרן אור בכל מצב, גם כשהוא קשה ובלתי נסבל. רק תרימו את הראש ותראו אותה…
זה היה בערב והוא התחיל ללכת לכיוון אחד המגדלים הגבוהים בתל אביב כדי לקפוץ ממנו אל מותו. בדרך למעלה, על אחת המדרגות, הוא ראה חוברת שהייתה זרוקה שם ועל הכריכה שלה היה כתוב בגדול – “אמא רחל”. בדרך כלל הוא לא היה מתייחס לחוברות מהסוג הזה, לא ‘מטריח’ את עצמו אפילו לרפרף בהן. אבל הפעם, משהו בחוברת הזו תפס אותו. הוא הרים אותה והחל לקרוא. החוברת הייתה מלאה בסיפורי השגחה וישועות של אנשים שהיו בציונה של רחל אימנו. הוא התחיל לחשוב על זה פתאום, שאולי כדאי לו לנסוע לשם ולהתפלל לפני שהוא יעשה את המעשה שאין ממנו דרך חזרה…
למה אנשים מופתעים? הרי זה הרעיון שעומד מאחורי התפילה, לא כך?!?…
החלטה נחושה וחזקה או שמא הייתה זו הקריאה-תפילה של אמא רחל שמשכה את בנה אליה?…
כשנפתלי הגיע לשם, הייתה זו כבר שעת לילה מאוחרת. הוא היה מופתע לראות שהמקום עמוס באנשים כאילו היה זה אמצע היום. הוא ראה קבוצה של גברים מתגודדים באחד מפינות אולם התפילה, ואז הוא שם לב לשלט שהיה מודבק על הקיר ליד קבוצת האנשים שהתפללו שם על אדם מסוים. הוא התקרב וקרא: “בבקשה תתפללו על הבן שלנו נפתלי ישראל בן חנה רחל”.
זה העיף אותו ממש. בשלט היה כתוב השם שלו ושל אימו חנה רחל! והאנשים האלה מתפללים עליו שיחזור לאבא בשמים!
ואז, הוא שמע קול מוכר מעזרת הנשים. זו הייתה אמא שלו – חנה רחל שהתפללה וביקשה ליד המצבה הגדולה שעל קברה של אמא רחל – “ריבונו של עולם! בבקשה, תחזיר לי את נפתלי שלי הביתה, אקבל אותו כמו שהוא!”…
נפתלי הרגיש שהעיניים שלו מתמלאות בדמעות. בקול חנוק הוא קרא לאמא שלו והם התחבקו. הסתבר, שההורים שלו שילמו לקבוצת האנשים האלה שיגיעו איתם ביחד למאמא רחל כדי להתפלל על הבן שלהם שיחזור.
והוא חזר.
כך השם סובב את זה – עם חוברת קטנה, והשאר היסטוריה!
מופתעים? אל תהיו!
זה הכוח של התפילה. רוצים ללמוד עליה עוד? כנסו לקישור הזה ותחוו העצמה אישית אדירה!
