ברגע שיחיאל יצא משערי החווה, הוא הרגיש משהו שחור ורע חובק את כל ישותו! מועקה שאי אפשר לתאר את עצמתה לפתה את ליבו…
באותו יום בו החליט יחיאל לעזוב את החווה ולהתחיל את מסעו בחזרה לארץ ישראל, נתן לו אחד מהחברים כדור קטן. יחיאל שכח את הבטחתו לנהוג כאחד האדם, ומכיוון שהיה רגיל שיש לו שליטה מלאה על עצמו גם בהשפעות שונות, לקח את הכדור בלי שום מחשבה על תכולתו. אחר כך, ארז את תרמילו והודיע לשלמה ולחברים שהוא נוסע! הוא היה במצב מנטלי מאוד רעוע והיה קרוב מאוד לגבול השפיות, לכן כלל לא הקדיש מחשבה לכך שעזיבתו הפתאומית מוזרה וגם מצערת עבור החברים שלא הבינו מה קרה – הוא פשוט קם ועזב…
ברגע שיחיאל יצא משערי החווה, הוא הרגיש משהו שחור ורע חובק את כל ישותו! מועקה שאי אפשר לתאר את עצמתה לפתה את ליבו! פחד ואימה מצמיתים שיתקו את מוחו ואיימו להכריע אותו! הוא הרגיש שכל רגע ורגע הוא עומד להיבלע בעומקי הרוע הנורא ביותר שישנו! בקושי בלתי נתפס הוא ניסה לשמור על שפיותו ועל חוט מחשבתו. הייסורים שהיו לו מאותה אימה חשיכה שנפלה עליו היו כה קשים, שהוא הרגיש שהוא מוכן להישרף באש חיה ולא לסבול את ההרגשה הנוראה עוד שנייה אחת…
יחיאל נאבק בפחד המשתלט על מוחו והתקדם בכבדות לעבר ביתו של הודי שגר בבקתת חמר לא הרחק מהחווה, אתו קבע שייקח אותו לעיר, כשהוא מרגיש שבכל רגע הוא עלול להתמוטט אל תוך החור השחור ביותר שישנו בעולם. הייתה זו ללא ספק תגובה לכדור שהוא בלע אבל הוא לא חשב על זה. מבחינתו, היו אלו כוחות הרוע המנסים למנוע אותו מלנסוע לארץ ישראל! את מוחו מילאו דמיונות נוראים וכל מה שראה סביבו היה נראה מאיים ושטני. כשהגיע סמוך לבקתתו של ההודי, כמעט שקרס מרוב האימה ששיתקה את כל יכולת המחשבה שלו. הוא הביט לשמים כמחפש אחר החסד הנפלא אותו חווה בשבועות האחרונים. הודי אחד שעבר שם ראה אותו מסתובב ומביט לשמים, וכמו הרגיש את טירופו של יחיאל ושאל אותו בקול מפוחד אך תקיף: “הי’י! מה אתה מחפש? מה אתה מסתכל ככה?”, כנראה שההודי הרגיש שיש כאן אדם במצב נפשי מסוכן. יחיאל הצליח איכשהו לחייך ושאל אותו מה השעה. ההודי לא ענה והסתלק משם במהירות.
תוך כדי, יצא ההודי שקבע עם יחיאל מפתח ביתו, עלה על אופנועו והתקדם לעבר יחיאל. יחיאל עלה על המושב מאחור והם נסעו לכיוון העיר. כשהגיעו לעיר, יחיאל ירד מהאופנוע ועמד מבולבל כמה רגעים. כמה שעות לפני כן הוא היה כאן בעיר וקנה כרטיס לאוטובוס מיוחד היוצא לפונה בשעות הערב, וקיבל מידע על מיקום תחנת היציאה, אבל עכשיו הפחד כמעט שמחק לחלוטין את זיכרונו ואת יכולת המחשבה שלו. הוא התחיל ללכת ברחובות בניסיון לזהות משהו מוכר אבל ללא הצלחה. היה זה סיוט אמיתי – ההרגשה שאם הוא יעזוב לרגע את שארית השליטה שלו על המחשבה, הוא ישאב אל חור שחור של רוע שאי אפשר לתאר במוח אנושי, לא עזבה אותו והוא הכריח את עצמו להישאר יציב.
פרק א: מסע ההשגחה של יחיאל ודג הזהב פרק ז: הקליפה מתחילה להיסדק
פרק ב: כשהמזל יודע פרק ח: להרגיש את הפחד של החיים
פרק ג: המפגש עם האדם המסתורי פרק ט: האתגר של יחיאל
פרק ד: על הקצה פרק י: לבד וביחד
פרק ה: ברוך הבא לגיהינום! פרק יא: שובו של מושון
פרק ו: רחובות התוהו פרק יב: החזרה מהכפור
פרק יג: המפגש עם החתול פרק יד: דרך הצוענים
פרק טו: כוחות על טבעיים פרק טז: להט החרב המתהפכת
אולי גם זה יעניין אתכם:
לפתע שמע קול קורא בשמו! הייתה זו בחורה שהכיר קצת מההרים, היא ניגשה אליו ושאלה אותו אם הוא יכול לעשות לה טובה ולבוא איתה לחדר המלון בו שהתה. כשהגיעו לחדר, מצא שם יחיאל שני בחורים צעירים שהגיעו לא מזמן מישראל. בתוך ערפל הדמיון והפחד הם נראו זוהרים כמו מלאכים. עיניהם היו מאירות וטובות ויחיאל חשב שמן הסתם אלו מלאכים כמו שאברהם ראה, הוא רק לא הבין היכן הוא המלאך השלישי… ובכלל, את כל תודעתו של יחיאל הכו כל הזמן עניינים הלקוחים מתורת ישראל – למשל, כשהיה בבוקר בעיר הוא ראה עגלה קטנה חומה-אדמדמה ומיד קפץ לו לראש שזוהי פרה אדומה שנולדה ושזהו סימן למשיח.
עכשיו, הביטו עליו שלושה ישראלים – בחורה אחת ושני בנים – וביקשו ממנו בקשה: היות וערב שבת עכשיו, אולי הוא יודע את נוסח הקידוש!… אצל יחיאל, שכל הזמן היה במאבק שלא להישאב אל תוך החור השחור והמפחיד שהיה פעור סביבו, חיזקה בקשה זו את התחושה שלו שאלו ממש מלאכים שנשלחו משמים לעזור לו ולהציל אותו על ידי ברכת הקידוש. יחיאל שבא מבית שבו קידשו כל שבת ערב ובוקר היה אמור לזכור את הנוסח, אבל מוחו שהיה נתון במאבק עם הפחד שאיים לכבוש אותו, לא הצליח לזכור.
החדר במלון היה בקומה שלישית ויחיאל חש באופן ברור, שהנה, תיכף הרצפה קורסת! הוא ניסה להתעלם בהבינו שזהו בינתיים רק דמיון, אבל אם ישאב אליו יותר מדי הוא עלול להתגשם מכוח מחשבתו. כי כמו שעד עכשיו התגשמו המון דברים מכוח מחשבתו, לצד החסד, כך עלולים להתגשם לצד הרע חלילה. חלון החדר בו שהו צפה אל אגם שסביבו רחבה ענקית בה התנהלו פולחנים שונים. ממש מתחת לחלון ראה יחיאל הודי כורע על ברכיו ומעליו עומד כהן דת ומלקה אותו במקל דק תוך צעקות זועמות – דבר שהוסיף לאווירה הרעה שיחיאל חש בכל צד.
עכשיו, הביטו עליו שלושה ישראלים – בחורה אחת ושני בנים – וביקשו ממנו בקשה: היות וערב שבת עכשיו, אולי הוא יודע את נוסח הקידוש!… הוא ראה בהם מלאכים שנשלחו משמים לעזור לו במקום הנורא בו היה…
ההרגשה הייתה שהעולם עומד להתמוטט על ראשו. הכל נראה שטני ומאיים – חוץ משני הבחורים! יחיאל התרכז בהם והצליח במעט להרגיע את מערבולת האימה. הבחורים הגישו לו כוס יין ויחיאל התחיל את נוסח הקידוש של הבוקר בטעות ובאמצעו שכח איך להמשיך. הוא הפסיק מעט ואז החליט על כל פנים לברך את ברכת “בורא פרי הגפן” – הברכה יצאה רועדת מפיו והישראלים ענו אמן בקול ובשמחה ושתו מעט מהיין.
יחיאל הרגיש שהאימה קצת פוחתת, ושאל האם מישהו מהם יודע היכן תחנת המוצא של האוטובוס לפונה. הוא שם לב שהדיבור עוזר לו להסיח מעט את הדעת מהפחד ולכן ניסה להאריך בשיחה עמהם. אחד מהבחורים זכר שראה בבוקר מודעה לגבי נסיעה זו והתנדב ללכת ולבדוק מה רשום שם. הוא חזר במהרה והסביר ליחיאל איך ללכת לתחנת המוצא. יחיאל הודה לו והתקדם לכיוון האמור. לשמחתו הוא מצא את המקום והאוטובוס כבר היה שם, כך שלא היה צריך לחכות בחוסר מעש, דבר שהיה עלול לגרום לאימה להתגבר עליו. כאמור, הפעילות והשיחה עזרו לו להסיח דעתו מהדמיון הרע שאפף את מוחו, ולכן מיד כשהתיישב באוטובוס ליד מטייל צעיר התחיל לדבר איתו. לא היה אכפת לו אם זה נראה מוזר או לא, הוא ידע שזה מציל את חייו ולכן התחיל לספר לצעיר את כל הרפתקאותיו, כשזה מקשיב במתח רב לתיאור החי שכפי הנראה היה לו גם מימד טלפתי, נראה שהוא ממש רואה בעיני רוחו את הדברים שיחיאל מתאר, כפי שעלה מהשאלות ששאל.
כל הזמן ‘קפצו’ לנגד עיניו מראות הלקוחים מתורת ישראל…
הנסיעה שהחלה עם ערב התנהלה בנחת, ואט אט עברה השפעתו של הכדור הרע שיחיאל לקח והוא נרגע. בלילה הגיע יחיאל לפונה. ההארה המושלמת שהייתה לו בפושקר אמנם חלפה, וגם ה”החשיכה” שעבר נרגעה, אבל המוח שלו כבר קיבל את המכה שלו… הרושם של כל החזיונות וההשגות שהשיג גרמו ליחיאל לפרש כל משפט שנאמר וכל מקרה שקרה – בצורה רוחנית ובעלת משמעות. שוב ושוב פגש יחיאל דברים הקשורים לתורת ישראל. כשהגיע למתחם האירוח שבו שהה בדרך הלוך הכירו אותו כמה ישראלים והזמינו אותו לחדרו של אחד החברים, שרצו לחגוג לו את יום הולדתו. בחדר אליו לקחו אותו הייתה חוברת שעסקה בקבלה. יחיאל שבחזיונותיו עלו בין היתר כמה וכמה דברים הקשורים למושגים של קבלה, הזהיר את בעל החוברת שלא לעסוק בה מכיוון שהוא לא במדרגה לזה, וזה אישר את דבריו כשאמר לו שבאמת מאז החל לקרוא בה קורים לו דברים מוזרים.
זוג הישראלים שאירחו את יחיאל בפעם הקודמת לא היו בעת ההיא בפונה. גם רמי כבר נסע משם. ה”זרימה” שאפיינה את מסעו של יחיאל בחודשים האחרונים כבר לא כל כך פעלה. התנהגותו ודבריו היו קצת מוזרים למרות שהתאמץ מאוד להתנהג בצורה נורמלית, לכן אף אחד לא שש לארח אותו. יחיאל החליט לישן בחוץ על גבי ערסל שהיה תלוי בחצר המתחם, ושוב פעם, הזרימה אכזבה וגדודי יתושים התקיפו את יחיאל, דבר שכמה ימים לפני כן לא היה קורה, וגם אם היה קורה היה רק משעשע את יחיאל. אבל עכשיו, ממש גרם לו לייסורים.
באמצע לילה של ניסיונות לישון, הגיע ישראלי נוסף לחצר וראה את יחיאל הנאבק ביתושים. יחיאל שהתרגל למעמד של “מואר” הנמצא מעל לטרדות הקטנוניים של החיים כגון יתושים, ניסה להראות את עצמו שווה נפש אבל ללא הצלחה. הישראלי הציג את עצמו בשם אריה ובין השניים התפתחה שיחה. התברר, שאריה זה היה בעל תודעה רוחנית לא קטנה ויחיאל מצא עמו שפה משותפת. כך התחברו השניים למשך כמה ימים בהם יחיאל חשף בפני אריה קצת מחוויותיו, ואריה נראה כמקבל את הדברים בלא פקפוק או חשד לאיבוד שפיות כמו שרבים אחרים היו מגיבים.
המפגש בין יחיאל לאריה היה אחד מגילויי ההשגחה הגדולים ביותר, הן ליחיאל והן לאריה, שלכל אחד מהם היה חלק גדול בהצלתו של חברו והבאתו לשלום לארץ ישראל. ועל זאת, בפרק הבא.
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!