הבגדים אומרים הרבה מאוד על האדם. הרבה יותר ממש שחשבתם. ומי שחושב שזו רק חיצוניות טועה טעות גדולה!… בגדים, הגיע הזמן לדבר על זה!
פרשת תצווה כבר כאן? יופי! אפשר לדבר על הנושא החביב עלי – בגדים…
בואו נתבונן בדבר הזה שנקרא בגדים. קודם כל, זה הדבר שמבדיל אותנו מהבהמות, שלעולם, אבל לעולם לא תמצאו שבהמה תלבש בגדים. לא מדהים? אותי זה מדהים. אחרי כן, זה יוצר הבדלה בין אזרחים לשוטרים, למשל, או בין פועלים לעובדי הייטק. ולעניינינו, זה מה שיוצר הבדלה בין יהודים לשאינם יהודים…
איי… פגעתי במקום כואב, נכון? לא נורא. כדי לרפא פצע צריכים לחטאות אותו ולשים קצת יוד. ובכן, נתחיל בניתוח…
הדבר הראשון שקיבלו אדם וחוה אחרי החטא היה – בגדים. וזה מזכיר לי סיפור אמיתי שהיה: רב אחד עלה לאוטובוס, התיישב בספסל פנוי, פתח ספר ולמד. באחת התחנות עלתה אישה שלא הייתה לבושה בצניעות והתיישבה לידו. הרב מיד קם. למה אתה עומד? שאלה אותו האישה. אני עומד לכבודך – ענה הרב. לכבודי? למה? כי את כל כך צדיקה, יותר צדיקה מאדם וחוה – אמר. הכיצד? שאלה האישה כשהיא מתחילה להריח לאן הדברים מובילים. ובכן – ענה לה הרב – אדם וחוה עברו על איסור ואכלו מעץ הדעת ואז נפקחו עיניהם וידעו כי ערומים הם. ואת כנראה מהנשמות שלא אכלו מעץ הדעת ולכן אינך יודעת זאת…
אולי גם זה יעניין אתכם:
נעשה חשבון מתמטי פשוט: אם בהמה מזוהה בחסרון מוחלט של לבוש, ואדם מזוהה בלבוש, אם כן, ככל שהאדם לבוש יותר כך הוא רחוק מהבהמה, וככל שהוא לבוש פחות כך הוא קרוב לבהמה. זו אחת הסיבות לזלזול בו התייחסו האירופאים לאפריקנים ולאינדיאנים ממש כמו אל פראי אדם ואף בהמות – משום שהיו כמעט ערומים. לו יתואר שבתרבויות אלו היו לבושים בכמה שכבות של ביגוד, מן הסתם היחס אליהם גם היה שונה.
עד כאן בעניין להיות לבוש או לא להיות לבוש. ועכשיו, לסוג הלבוש. נכנסתי בשבת לבית כנסת של אנשים פשוטים, לא חסידים. מכירים אותי שם מילדותי, וכשראו את המראה החסידי שאלו אותי בצחוק כמה עולה השטריימל וכמה עולה החליפה. התבדחנו קצת על העניין כשבסך הכל הדברים היו ברוח טובה, ונראה שהרוב כיבדו את המראה החסידי והבינו את ערכו. אבל אז, שמעתי אחד שמפטיר בינו לבין עצמו: ‘מה זה משנה הבגד, העיקר מה שבפנים…’
אם אדם באמת מרגיש שיש בתוכו נשמה קדושה והוא כמו ספר תורה קדוש, ראוי ומתאים שיעטה עליו בגדים המכבדים את התורה שבו!
חשבתי על מה שהוא אמר, ותוך כדי זה הסתכלתי על ארון הקודש שבתוכו ספר התורה. הארון היה מפואר מאוד ועל פתחו פרוכת נהדרת עם עיטורים מוזהבים ופעמונים. ‘הוא צודק במובן מסוים’ הרהרתי ביני לבין עצמי, ‘אילו היה ארון קודש מפואר שאין כלום בתוכו הרי זה באמת מיותר, אבל כאשר יש בתוך הארון את ספר התורה הקדוש, שבאמת כתוב בדיו פשוטה על קלף מעור – מאוד פשוט, אבל מחמת ערכו הרוחני בוודאי שהוא צריך להיות עטוי עטיפה מפוארת ומושם בארון קודש מפואר’.
כך האדם, אם הוא באמת מרגיש שיש בתוכו נשמה קדושה והוא כמו ספר תורה קדוש, ראוי ומתאים שיעטה עליו בגדים המכבדים את התורה שבו. מה שאין כן מי שמרגיש שפנימיותו אינה קדושה, אז ירגיש בושה ללבוש בגד מפואר. באמת, העיקר זה מה שבפנים – בזה הוא צדק, אבל המסקנה לא נכונה. כי אם יש משהו יקר בפנים, ראוי שזה יקבל גם את הלבוש המתאים.
הסתכלתי על אותו אדם. הוא היה לבוש בסוודר שמן הסתם היה נחשב מאוד יפה במונחים שלו. שאלתי את עצמי האם היה מוכן לבוא לבית כנסת או ללכת לאירוע משפחתי בבגדי העבודה שלו או בפיג’מה? אחר כך חשבתי על הבית שלו. מדובר בבית כנסת באזור אמיד – למה אדם משקיע בבית יפה, קצת ארכיטקטורה, עמודים בכניסה, חלונות עם קשתות וכו’. מדוע הוא לא מסתפק בארבע קירות ערומים וקורת גג פשוטה? על זה אמר הכתוב: כתפארת אדם לשבת בית. המעטפת – אם זה הלבוש, הבית וכדומה – זה דבר שחשוב לאדם.
בגדים אומרים הרבה מאוד על האדם. הרבה מאוד!….
אחר כך חשבתי על המכונית שלו. בין הבדיחות שעפו באוויר קודם אודות השטריימל, אמר אחד המתבדחים לחברו ששאל כמה עולה כזה דבר, שאם ימכור את האוטו שלו גם הוא יוכל לקנות שטריימל. שאלתי את עצמי, מדוע עושים את המכוניות כה יפות? היה אפשר לעשות משהו תכליתי ופשוט ולחסוך הרבה הוצאות.
אני חושב שהדברים כבר מובנים יותר. בגדים אומרים הרבה מאוד על האדם. הרבה מאוד מאוד. מי שחושב שזו רק חיצוניות – טועה טעות גדולה! גם אדם שמזלזל בצו האופנה ולובש דווקא בגדים לא אופנתיים, או לא יפים, הוא אומר בזה אמירה מאוד ברורה. הוא רוצה לבטא על ידי דרך לבושו מה דעתו על החברה בה הוא נמצא. הוא מוחה באלו שחשוב להם מה הם לובשים, ובאמת חשוב לו לא פחות מהם מה הוא לובש… שיהיה דווקא לא כמותם…
המושג “מלך” כבר כמעט שלא שייך לדורנו, אבל לא יעזור כלום – הוא קיים לעד ובקרוב בעזרת השם יקוים בפועל בהתגלות משיח בן דוד מלכנו. האם המלך יכול להופיע בטקס מלכותי עם מכנסי קצרות וטריקו? לא יעלה על הדעת. למה? כי בגדיו של האדם הם כבודו. כבודו של המלך להיות לבוש בכמה וכמה בגדי מלכות, גלימה, כתר ואפילו שרביט בידו – כמה שיותר לבושים – יותר כבוד. המן הרשע שחשב שאחשוורוש רוצה לכבד אותו, מה ביקש? את בגדי המלכות של המלך.
אנחנו עם ישראל, בני מלכים אנו. לכן צריכים אנחנו להיות מובדלים במלבושינו משאר אומות העולם שאינם בני מלכים. אם נלך בבגדיהם הרי שבזה אנו מתכחשים להיותנו בני א-ל חי. כשנלך במלבושי כבוד שרק יהודים הולכים כך, נבטא בזה את השייכות שלנו לקב”ה ולתורתו.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!