כשהקב”ה ברא את העולם הוא עשה את כל מלאכת הבריאה בששה ימים וביום השביעי נח ממלאכתו. ושואלים חז”ל: מה היה חסר בעולם?…
כשהקב”ה ברא את העולם, הוא עשה את כל מלאכת הבריאה בששה ימים וביום השביעי נח ממלאכתו. ואמרו חז”ל: מה היה העולם חסר? התשובה – מנוחה! כלומר, המנוחה היא השלמות של מלאכת הבריאה. במילים אחרות, אי אפשר בלעדיה. היום זה נראה לנו מובן מאליו כי כבר הנחילו עם ישראל לעולם כולו את המושג של יום מנוחה, אבל אנו נראה שמנוחת השבת מכל מלאכה היא הרבה יותר מסתם מנוחה – אלא זה עצם החיים.
אפשר להבין זאת בדרך פשוטה, אם נמשיל את ששת הימים לפעולה של “הכנה” ואת יום השבת לפעולה של “אכילה”. ששת ימים הם כמו ימי הכנה לאכילה, כלומר הכנת הכלים לקבלת כל מיני הנאה, שכר וחיות, המכונים “אכילה”, כמו שאמרו חז”ל – אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא – כינו את שכר המצוות בשם “אכילה”. היום השביעי הוא עצם האכילה וההנאה ממה שהכנת, כי שבת היא מעין עולם הבא שהוא זמן מנוחה וקיבול שכר, כמו שאמרו חז”ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
ועכשיו יובן המשל והנמשל: אם אדם יעסוק רק בהכנת האוכל ולעולם לא יעצור לאכול את מה שהכין, הוא ימות, כך הוא בעניין זה, מי שלא מפסיק לעשות מלאכה ביום השביעי, שאז צריך כביכול “לאכול” את מה שהכין, אז ימות, כי שבת היא הזמן לקבל “תזונה” הן רוחנית והן גשמית לצורך הנפש, ולכן היא צורך של חיים.
וזה מה שכתוב בפרשתנו – “ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש וכו’ כל העושה בו מלאכה יומת”. כלומר, מי שימשיך לעשות מלאכה גם בזמן המיועד לאכול את מה שהכין, יומת – על ידי זה בעצמו שהוא המשיך לעשות מלאכה. כי המעשה הזה ימית אותו, כמו אדם שכל הזמן ממשיך לעסוק בהכנת האוכל ולעולם לא מפסיק ממלאכתו כדי לאכול בפועל את אשר הכין.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שלוש מדרגות של שבת
מיד אחרי הציווי על שמירת שבת מתחיל תיאור של הבאת נדבת המשכן, והכתוב מתאר כיצד כל ישראל הביאו את נדבת ליבם הטוב, אחד הביא תכלת והשני הביא ארגמן והשלישי עורות עיזים וכן הלאה, ויש שהביאו כסף ונחושת והנשיאים הביאו את אבני החושן, עד שלבסוף פקד משה להפסיק להביא דברים ואמר – “איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא”. רואים שהבאת התרומה נקראת “מלאכה”. זה מרמז שהבאת הנדבות נחשבת לכל ישראל כששת ימי המעשה, ועצם עשיית המשכן לבחינת שבת, שצריכים להפסיק אז את המלאכה של הבאת הנדבות וליהנות ממה שהביאו.
אבל מכיוון שמלאכת המשכן היא שורש כל הל”ט מלאכות, כידוע, כיצד אפשר לדמות את מלאכת המשכן לשבת? התשובה היא – משום שהיא מלאכה שנעשתה על ידי הצדיקים, שהיא מלאכה זכה ונעלה ולכן נחשבת לעומת מלאכת כלל העם לשבת, לכן כאמור העם היו מוכרחים לשבות מהבאת הנדבות ומעתה זה זמן הצדיקים לעסוק במשכן, שהוא מקום השראת השכינה שהוא תכלית כל בריאת העולמות כפי שהשבת היא תכלית כל בריאת העולמות.
חז”ל למדו ממלאכת המשכן שכל ל”ט המלאכות שהיו שם הן המלאכות האסורות בשבת, ולמדו זאת ממה שנסמך איסור שבת למלאכת המשכן, ללמדך שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת. כי באמת, מרוב קדושת וזכות מלאכת המשכן היה אפשר לחשוב שהיא תהיה מותרת בשבת, כמו שלמדנו – שכלפי העם הייתה מלאכת המשכן בבחינת שבת, אבל עדיין כלפי הצדיקים היא מלאכה, ולכן אסורה בשבת.
רק בחנוכת המשכן, אחרי שמשה סיים להעמיד את המשכן, אז עבודת המקדש היא בבחינה של שבת גם לצדיקים שעוסקים רק בעבודת הקודש – להדליק את הנרות ולהקטיר את הקטורת ולהקריב את קורבן העולה ולהעמיד את לחם התמיד וכן הלאה – שאלו הותרו בשבת, כי אינם מלאכות, אלא נקראים “עבודה”, שזה מותר בשבת. כי בשבת האיסור הוא לעשות מלאכה ולא משנה אם היא מלאכה קלה או קשה, ואין האיסור על המושג “עבודה”, כי יש עבודה שמותר לעשות, כגון עריכת השולחן והגשת האוכל ואף להביא כיסאות ושולחנות כל היום כולו גם אם הם כבדים מאוד, כמובא בחז”ל.
המשכת הרוחניות האלוקית לתוך צמצומים
וכל זה מרומז בתורה שלנו “תקעו אמונה” בעניין הנפלא שכותב שם רבי נחמן מברסלב – “המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים”, שעל ידי זה נמשך פרנסה. כי כל המלאכות הן בחינת המשכת רוחניות לתוך צמצומים, שזה בחינת בריאה כמובא שם בתורה, וכמו שמאריך רבי נתן (בליקוטי הלכות, הלכות עירובין ד, עיין שם). כי כל הבריאה כולה הייתה בבחינת המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים, כידוע, שתחילת הבריאה הייתה על ידי צמצום האור לצדדים ועל ידי זה נעשה החלל הפנוי, שהוא כביכול הצמצום והכלי הראשון להמשיך אור אלוקותו לתוכו, ואז המשיך השם יתברך את האור בכמה דרכים נפלאות כמובא בספרים, ועל ידי זה נבראו כמה צמצומים נפלאים שהם הספירות הקדושות והזכות. ואחרי כן, בהשתלשלות אחר השתלשלות בצמצומים מצמצומים שונים, נבראה כל הבריאה כולה על כל ריבוי ופלאי בריותיה בריבוי מופלג שאין המוח יכול להכיל. ועדיין, היה העולם צריך לבריאת האדם בעל הבחירה על מנת להשלים את הבריאה, ולכן נברא האדם עם ערלה שרק בהסרתה נשלמת צורתו, ומרמז על כך שתפקיד האדם להשלים את הבריאה, וכמאמרם ז”ל: כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק התורמוסים צריך למתוק החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון (בראשית רבה יא ו).
לכן כל המלאכות כולן, מכיוון שהן המשך והשלמת מלאכת הבריאה, ממילא הן נכללות בסוד המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים, כי אכן כן הוא שכל מה שיש בעולם – הכל רק בשביל לגלות אלוקותו ובכל דבר ישנם ניצוצות דקדושה, שזה בחינת רוחניות אלוקות בתוך צמצומים, ואפילו מכונית משוכללת שעסקו בהכנתה מאה סינים שאין להם שום כוונה להמשיך רוחניות אלוקות לתוך צמצומים – גם בה יש ניצוצות אלוקות, וכאשר מגיעים לידי איש כשר הנהנה מהם או אפילו נהנה בהשתלשלות מהם, מתעלים כידוע. לכן נמשך פרנסה על ידי מלאכת האדם, מכיוון שהמלאכה היא בבחינת המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים שמזה נמשך פרנסה כנ”ל.
למרות כל הצמצומים והפעולות, העולם צריך לבריאת האדם בעל הבחירה על מנת להשלים את הבריאה, לכן נברא האדם עם ערלה שרק בהסרתה נשלמת צורתו, ומרמז על כך שתפקיד האדם להשלים את הבריאה…
מדרגות שונות בהמשכת הרוחניות אלוקות לתוך צמצומים
ויש בזה כמה וכמה מדרגות. כאשר איש פשוט עוסק במלאכה, בוודאי עניין המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים שם הוא בהעלם ובמיעוט גדול. ולעומת זאת, כשאיש יהודי עוסק בעשיית המצוות, שהן שיעורי וצמצומי התורה, יש שם בוודאי בחינה יותר גדולה של המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים, כי בתפילין או בציצית וכדומה בוודאי ניכר יותר הרוחניות אלוקות שבהם, מכיוון שכל פרט ופרט בעשייתם הוא על פי השם. וכן בלימוד התורה נעשה עניין זה בגילוי גדול, כי בוודאי ניכרת מאוד הימשכות הרוחניות בתוך אותיות התורה, וכל שכן בחידושי תורה שממש רואים בעין בשר כיצד מאיר אור אלוקותו ומתנוצצין המוחין מחידושי התורה הנפלאים של הצדיקים, שזו בחינה עוד יותר גדולה, ומעל הכל עבודת הצדיקי האמת הממשיכים רוחניות אלוקות לתוך צמצומים בדרכים נפלאות, שעל ידי זה מצחצחים נשמתם באורות הצחצחות ומתגלות עצות עמוקות שעל ידן מתגלה אלוקותו לכל באי עולם ומתגלה ומתעלה האמונה מנפילתה, כמובא שם בתורה.
ואז, כשהאמונה הקדושה מתעלה, זה בחינת שבת. כי השבת היא כולה אמונה, כמו שאמרו חז”ל: כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו (שבת קי”ח), כי היא שורש האמונה וכל המצוות וכל החגים כולם הם זכר למעשה בראשית, ובשבת אנו מעידים שהקב”ה ברא ברצונו את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם.
האדם – האחרון שנברא אבל הוא נחשב נזר הבריאה…
נמצא, שהמשכת רוחניות אלוקות הוא בחינת מלאכה, והתגלות האמונה הנעשה על ידי זה הוא בחינת שבת, שאז הוא זמן מנוחה ואכילת שכר העמל של מלאכת המשכת הרוחניות אלוקות תוך צמצומים בששת ימי המעשה, שהיא מלאכה כבדה – כי צריכים לגלות ולהמשיך אלוקות בתוך צמצומם רבים וכלים עבים ששם אחיזת הקליפות ולכן זו מלאכה המצריכה יגיעה גדולה – אם בגשמיות ממש לקטנים במעלה, ואם ביגיעת ההשגה לגדולים במעלה. אבל אחרי שנעשה כל זה ונמשך הפרנסה, כמובא שם, אז הוא זמן האכילה וצחצוח הנשמה כמובא שם על הפסוק “והשביע בצחצחות נפשך”, שעל ידי האכילה של הצדיק בבחינת “צדיק אוכל לשובע נפשו” על ידי זה מצחצח הנשמה ומתגלים העצות המגדלים ומגלים את האמונה, בבחינת באה שבת בה מנוחה.
ומכיוון שיש בזה מדרגות רבות, כמו שראינו, לכן מה שנחשב לשבת עבור האחד נחשב לחול עבור השני שבמדרגה שלמעלה ממנו, ולכן צדיקים אסורים במלאכה גם בששת ימי המעשה, כמו שאמרו חז”ל (שבת קיד): איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו וכו’, כי לעוצם מדרגתם הוא איסור ממש ומלאכתם היא מלאכת שמים במדרגה הגבוהה יותר.
וזה מה שראינו בפרשה – שפותחת בעצם היסוד של שמירת שבת כפי שהוא שייך לכל המדרגות מקטן ועד גדול, ומיד אחר כך מתארת התורה את שינויי המדרגות שיש בזה, כי בתחילה מתארת את מלאכתם של פשוטי העם בהבאת נדבת המשכן, שהוא בחינה של מלאכת חול – שמביאים מפרנסתם שעמלו בה בששת ימי המעשה למשכן, בחינת צדקה לצדיקים שיעשו עם זה את מלאכת הקודש שלהם, ובזה נמשך תיקון לפרנסת ישראל כידוע. ואחר כך מתוארת מלאכת הקודש של עשיית המשכן, אבל עדיין יש מדרגה גבוהה מזה, שהוא עצם הקמת המשכן שזה רק הצדיק הגדול בחינת משה יכול לעשות לחבר את כל איברי המשכן לעשותם אחד ולהקים קומת השכינה, כמובא בזוהר.
ועבודת בית המקדש שם הוא בחינת שבת ממש, ששם כבר אין המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים גשמיים, אלא הכל בבחינת רוחניות וגם הצמצומים והלבושים הם בבחינת רוחניות, כי בשבת אפילו האכילה מתעלה וכולה אלוקות, כמו שהרבה להדגיש רבינו הקדוש את מעלת אכילת שבת שכולה אלוקות כולה קודש, וזה בחינת עולם הבא שאז נאמר “ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם. ואתם כהני ה’ תקראו משרתי א-להינו יאמר לכם וגו'” (ישעיהו סא), שאז ישראל יתעלו למדרגה שלא יעשו שום מלאכה גשמית, רק כל עבודתם תהיה ברוחניות בבחינת עבודת המקדש, בבחינת ואתם כהני ה’ תקראו.
והיוצא מזה למעשה, שכל אחד צריך שתהיה מלאכתו על פי מדרגתו בבחינה של מלאכת המשכן. כלומר, שיכוון בכל מה שעוסק באיזו מלאכה או משא ומתן להמשיך תיקון הבריאה, היינו להמשיך רוחניות אלוקות לתוך צמצומים ושיתגלה אלוקותו ואמונתו על ידי כל מה שעושה, ועיקר התיקון הוא בבחינת נדבת המשכן, שהיא בחינת צדקה לצדיקים העוסקים בהקמת המשכן הקמת השכינה, שעל ידי זה נכללת מלאכת כלל ישראל במלאכת המשכן, ועל ידי זה נמשכת הארה למלאכה הפשוטה של כלל ישראל להיות גם היא כלי להמשכת רוחניות אלוקות, כי העיקר הוא עבודת הצדיק הגדול שאינו עוסק בשום מלאכה רק כל עבודתו היא בבחינת שבת, שעל ידי זה נשלמת הבריאה ונכללת כולה בבחינה הגבוהה של המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים, שעל ידי זה מתגלה האמונה בשלמות ובאה שבת באה מנוחה וגאולה שלמה, אמן ואמן.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו דברים נוספים ורבים ומעוררי השראה. בואו ליהנות ולהחכים מהגילויים הנפלאים הללו בקישור הזה!
