“יש מגני ארץ שמגנים עלינו ומצילים אותנו” אומר רבי נחמן, והשאלה היא – למי הוא מתכוון? הצדיק מגן עלינו זה ברור, אך מי מגן על הצדיק מהמפורסמים של שקר?
כאשר אנחנו מזכירים שם של צדיק, אנחנו נוהגים להוסיף את המלים “זכותו יגן עלינו אמן” – ראשי התיבות זיע”א. הזכות של הצדיקים מגנה עלינו – זה ידוע. אבל אמרו חז”ל, שזכותם של הצדיקים מועילה אמנם לנו, אבל לעצמם לא. ונתנו לדוגמא את רבי חנינא בן דוסא שכל העולם ניזון בזכותו, ואילו הוא התפרנס מקב (מידה קטנה) של חרובים משבת לשבת…
אז מי מגן על הצדיקים?
התלמידים שלהם!
באיזה אופן?
דרך אחת נלמד ממעשה שהיה בזמן המחלוקת על רבי נחמן מהזקן (הסבא משפולי), שפעם ציווה רבינו את רבי נתן ורבי נפתלי שייסעו למז’יבוז’ וקודם לכן יעברו בברדיטשוב אצל הרב רבי לוי יצחק ז”ל. וכן עשו, ובערב שבת באו לברדיטשוב ותיכף הלכו לקבל פני הרב. כשראה אותם הרב, אמר להם שלא נעים לו כעת ביאתם אליו משום שהזקן (החולק) בא לשבות אצלו. מיד הבינו שכדאי להם להשתמט תיכף ממנו בשביל שלא יגזור עליהם לנסוע משם, ולא התראו לפניו עד לפנות ערב.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כשבאו אל הרב בשעה אחרונה אמר להם: אתם עוד פה? לא עזבתם את ברדיטשוב? אמרו לו: ואיך אפשר לנסוע מפה ולא להיות אצלכם על שבת? והרב היה מכבד מאוד את רבי נתן, שדרכו היה להאריך מאוד בתפילתו. והנה, דרך אנשי ברדיטשוב היה לחכות לרב עד שיסיים התפילה ולומר לו “שבת שלום” כנהוג, ובשבת זו כשסיים הרב את התפילה והסיר את המשקפים מעל עיניו ולא ראה תיכף את רבי נתן, שאל “איפה נתל’ה”? ובמעמד זה היה גם הזקן שראה את החיבה של הרב לרבי נתן שקראו נתל’ה.
כשהגיע זמן הסעודה, לא ישבו רבי נתן ורבי נפתלי עד שראו שישב הזקן על מקומו, ואז בחרו את מקומם אחד כנגד הזקן ואחד מצדו, כדי שאם יפתח הזקן את פיו יעמדו כנגדו להשתיקו בכל דרך, על מנת לקיים “לא תעמוד על דם רעך”. ובשעת הסעודה כשהגישו יין לשולחן, לקח הרב את הבקבוק ונתן לרבי נתן שהוא יחלק למסובים. מובן ממילא, שהזקן כבר לא יכול היה לפעור את פיו בכל השלוש סעודות, בפרט אחרי שראה את הכבוד שמכבד הרב מברדיטשוב את רבי נתן. וכן עבר השבת בשתיקה משני הצדדים. אמנם ביום ראשון בבוקר נכנס הזקן לרב וסיפר לפניו ששמע שמגודל החשק של רבינו ז”ל שאנשיו יתפללו בהתלהבות, התיר להם שתית יין שרף קודם התפילה, כך אמר בנימת קובלנה לפני הרב והלך לו.
אמרו חז”ל, שזכותם של הצדיקים מועילה אמנם לנו, אבל לעצמם לא. ונתנו לדוגמא את רבי חנינא בן דוסא שכל העולם ניזון בזכותו, ואילו הוא התפרנס מקב (מידה קטנה) של חרובים משבת לשבת…
אחר כך כששבו ונכנסו רבי נתן ורבי נפתלי לרב, אמר להם הרב מה ששמע בלי לומר ממי שמע. רבי נתן ורבי נפתלי לא השיבו על טענה זו דבר, רק שר’ נפתלי שהיה מעט קפדן תפס בידיו את שולי המלבוש של הרב ושניהם התחילו לרקוע ברגליהם וצעקו: “רבי! רבי! גם אתם? שאתם תאמרו כזאת?!”… מזה הבין הרב שפליאה נשגבה בעיניהם שהוא יוציא שמע שקר כזה, אמר להם: “לא! לא! לא אני אומר, הוא [הזקן] אומר זאת”… בזה אנו רואים נבואת רבינו ז”ל, ואילו לא שלח את רבי נתן ורבי נפתלי מי יודע מה היה עם היות הזקן לבדו בברדיטשוב.
כשנסעו מברדיטשוב, אמר הרב לאנשיו על רבי נתן ורבי נפתלי שלא ראה חסידים אוהבים את רבם כמוהם. והזקן, כשחזר מברדיטשוב לביתו אחר מעשה זו, היה אצלו אחד מנעמירוב, כששאל את האיש מאיזה מקום הוא והשיב לו מנעמירוב, אמר לו אצלכם בנעמירוב יש “מגני ארץ”, וכוונתו היה על רבי נתן ורבי נפתלי. וזאת סיפרו לפני רבינו ז”ל, ואמר ר’ אברהם בן רבי נחמן (שהוא שסיפר מעשה זו) שבזה צדק הזקן שכינה אותם “מגני ארץ” כי כך קבלת אנ”ש – שמה שמוזכר בהתורה “תקעו אמונה” אודות “מגני ארץ”, כוונת רבינו ז”ל היה בעיקר על רבי נתן, שבספריו מחזק ומשיב נפשות הנפולות והחלושות בשבעה משיבי טעם, כמובא שם. עד כאן מעובד קצת מספר ימי התלאות.
ומעתה, אחרי ששמענו סיפור זה, יובן דבר-מה בתורה שלנו על מה שכתוב (באות ז): “ולהינצל מזה הוא על ידי המגנים שבדור. כי יש מגני ארץ שהם מגנים עלינו ומצילים אותנו, כי הם מכניעים חותם דסטרא אחרא שנעשה על ידי הגאווה וכו'” (עיינו שם).
כי (באות ו’ שלפניה) – מדובר על כך שכאשר באים גרים הם מכניסים גאווה בישראל, ועל ידי זה נוטלים חרב הגאווה מנהיגי הדור שלא נתנה להם גדולה מן השמים, ועל ידי חרב הגאווה הם מושלים על עם דל ומכניעים אותם תחתיהם, ומנהיגים אלו על ידי הגאווה הם מכניסים ניאוף בישראל. ועל זה אמר רבינו בלשון רבים – שיש מגני ארץ שמגנים עלינו ומצילים אותנו. ולכאורה, לא מובן איך כלל עצמו רבינו אתנו ואמר בלשון רבים מגנים “עלינו” מצילים “אותנו”? הלא אם אנו בהכרח שצריכים הגנה והצלה מפני הניאוף שמגבירים אותם מנהיגים של שקר, אבל הצדיק בוודאי לא מתגבר עליו עניין זה כלל, אחרי שביטל זאת התאווה בתכלית כידוע, ואיזו הגנה הוא צריך מהפגם של מנהיגי השקר?
מגני הארץ מונעים מהרע וממפורסמים של שקר לפגוע בנו…
אבל על פי הסיפור שהבאנו וקבלת אנ”ש, שמגני ארץ הם רבי נתן ורבי נפתלי – זה מובן מאוד, שאנו הקטנים צריכים את התלמידים הנאמנים שיצילו אותנו מהניאוף על ידי עצותיהם ודיבוריהם המשיבים את הנפש כמובא, וכמו שרואים בבירור שרוב דיבוריו של רבי נתן בספר “עלים לתרופה” הם עצות כיצד להתגבר על המחשבות וההרהורים ואיך להתחזק בכל מה שעובר עליך, גם אם לא זכית להתגבר כראוי.
ואמנם הצדיק, גם הוא צריך שיגנו עליו מהפגם של המנהיגים הללו, רק באופן אחר – ממה שהם מסתירים את הצדיק וחולקים עליו ומונעים אותו מלעסוק בתיקוניו הקדושים לעם ישראל. כאשר התלמידים, שהם המגני ארץ, מכניעים את החותם דסטרא אחרא – הם מכניעים למעשה גם את אותם המנהיגים, כי כשמעלים מהחתים לחותם נעשה תיקון המוחין, שזה נעשה מתיקון הגאווה וההתפארות שמביאים הגרים כמובא שם, וממילא נלקח מאותם מנהיגים חרב הגאווה הנותן להם כוח לשלוט ואז מתגלה הרועה האמיתי בחינת משה, כמובא שם.
נמצא אם כן, שההגנה שנותנים המגני ארץ היא בשני מישורים. הגנה מפני הניאוף לעם דל, והגנה מפני הנזק שגורמים המנהיגים שאינם ראויים לצדיק הדור האמיתי. וזה רמוז בכך שהמגנים הם בלשון רבים, היינו שמגנים מזה ומזה.
היוצא מזה למעשה, שעיקר העבודה שלנו היא להתגבר על המחשבות הרעות, כלומר לזכות לתיקון המוחין, ועל ידי זה ממילא נכנעים המנהיגים של שקר ומתגלה המנהיג האמיתי, לכן לא דיבר רבי נחמן כלל על ההתמודדות עם הפגם של ההשתררות של אותם מנהיגים על עם דל, רק לימד כיצד לתקן את פגם הניאוף הבא על ידי זה, כי כשזה קם זה נופל וכאשר עוסקים בתיקון המוחין ממילא נכנעים אותם מנהיגים ומתגלה המנהיג האמיתי.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו דברים נוספים ורבים ומעוררי השראה. בואו ליהנות ולהחכים מהגילויים הנפלאים הללו בקישור הזה!
