כל גלות מביאה דיכאון וכל גלות נקראת “מצרים”. אז רגע, איך יוצאים מכאן? מהמצב הזה? לביג פיש יש עצה מדהימה ועוד כמה טיפים שיעשו לכם את זה!…
או! סוף סוף יצאנו משם! ממש דיכאון עשה לי ה”מצרים” הזה. בעצם, כל גלות מביאה דיכאון וכל גלות נקראת “מצרים” – על שם שמצירה לישראל. ויותר מזה, הדיכאון הוא בעצמו הגלות והשמחה היא הגאולה, כך כותב רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר”ן (חלק ב, תורה י). כדאי לכם לפתוח ולראות בעצמכם, אני לא מתכוון כאן לעשות את העבודה בשבילכם…
בכלל, אם כבר נגענו בנקודה, מי שרוצה להתקרב לרבי נחמן צריך להתרגל לפתוח את הספרים ולהסתכל בהם הרבה, עד שתמיד ימצא עצה לכל מצב מתוך ספרי הצדיק, שאז זה ממש כמו שהצדיק חי ומייעץ לו על כל צעד ושעל. ובכמה היבטים זה עוד יותר טוב ממה שהצדיק חי ונמצא בגוף, כי זה מכריח את האדם להיות במצב של “חיפוש”, כי על ידי זה יש לו כלים לקבל את עצת הצדיק באופן הרבה יותר עמוק ולגלות עצות עמוקות שלא מתגלות בלי חיפוש. כאשר הצדיק חי ונמצא בגוף, לפעמים קשה להיות במצב של “חיפוש” כי נראה לנו שכבר מצאנו. אבל אחרי הסתלקות הצדיק, אז עיקר מציאת רוח קדשו ועומק עצותיו הקדושות (עיין הלכות נזיקין ה בסופה, וכן הלכות שלוחין ה).
אויש, שכחתי את הבדיחה: ובכן, אחד “עם הארץ” גדול אבל בעל ממון רב, נכנס לראש ישיבה ובקשה בפיו – היות והוא מחפש שידוך הגון לביתו החסודה והוא רוצה להשיאה רק לתלמיד חכם משכמו ומעלה, על כן יש לו “קושיה” ומי שיענה עליה יקבל את בתו ביחד עם נדוניה רצינית, וכל מחסורו יהיה עליו ויירש את כל הונו…
אולי גם זה יעניין אתכם:
וזו הקושיה: כתוב במשנה שבת “במה מדליקין” (פרק ב, משנה א): “בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין וכו’ וכו’ וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה וְלֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב נַחוּם”.
“למה לא מדליקים בשמן של נחום? אה?” שאל והמשיך, “קושיה עצומה! אף אחד לא שם לב ואף מפרש לא התייחס לקושיה הזו! הבחור שימצא תשובה יקבל את בתי ואת כל עושרי”…
(למעשה לשון המשנה הוא “וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב.[נקודה, ואז מביא דבר חדש בשם נחום המדי שאומר כך וכך] נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר וכו’ וכו’. אבל העשיר שהיה עם הארץ גדול במיוחד חיבר את הסוף עם תחילת העניין הבא והבין “ולא בחלב נחום”).
אם כבר נגענו בנקודה, מי שרוצה להתקרב לרבי נחמן צריך להתרגל לפתוח את הספרים ולהסתכל בהם הרבה, עד שתמיד ימצא עצה לכל מצב מתוך ספרי הצדיק…
ראש הישיבה הבין עם מי יש לו עניין והרצה את השאלה לפני כל הבחורים. כולם הבינו שאם הם יראו לעשיר את טעותו לא יצא מזה שום דבר וחיפשו דרך לתרץ לו את “קושייתו” ולזכות בבתו, שבאמת הייתה צדיקה ויפת תואר וגם בעושר הרב שלא יזיק…
ישבו כל הבחורים למצוא תירוץ, ישבו יום, ישבו יומיים ולא מצאו, עד שהבחור הגאון של הישיבה מצא! וכה אמר:
בפרשת השבוע כתוב “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם…” הוא ביטא את המילה “נחם” כמו שמבטאים באידיש (כך: “נֻחוּם”), וגם חתך את הפסוק באמצע, כי ההמשך הוא “ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים”, והוא עצר ב”ולא נחם” וביטא את זה “ולא נֻחוּם”, ממילא יצא התירוץ “הנפלא”: רואים שפרעה שלח את העם, אבל את נחום לא! ומאחר ונחום זה היה אחד מאלה שלא שולחו ממצרים והיה מאלו שמתו בשלושת ימי האפילה, והתורה אף גילתה את קלונו, על כן כך נאה ויאה שלא ידליקו נר שבת בחלב שלו!
“פשששש!” העשיר כל כך התפעל מהתירוץ הגאוני והבחור זכה לקחת את בתו לאישה…
תפתחו את הספרים העצות נמצאות שם…
כן, כן, יש תועלת גם בשטות כמו שגילה דוד המלך. מה, אתם לא מכירים את הסיפור? ובכן, דוד המלך שאל את הקב”ה מה תועלת יש בשטות? בשביל מה יש שוטים בעולם? למה זה טוב? הקב”ה לא ענה לא מיד, אלא נתן לו להבין מעצמו. וכך היה המעשה:
ויהי היום ודוד המלך היה בורח מאויביו הרבים ונקלע לעירו של אכיש מלך גת, שהיה אחיו של גלית אותו הרג דוד. באו אנשים לאכיש ואמרו לו שהגיע לעיר אדם שנראה דומה מאוד לדוד המלך, אויבו המושבע. כשדוד שם לב לכך שזיהו אותו והוא נמצא בסכנה עצומה, מה עשה? החל להזיל ריר על זקנו כמשוגע וכתב באותיות ענקיות על חומת ארמונו של אכיש “אכיש חייב לי עשרת אלפים דינרי זהב”. משראה כך אכיש אמר: החסרים לי משוגעים בעיר, שלחו אותו מכאן…
ככה, על ידי השטות דוד נמלט! וזה סוגר מעגל עם מה שכתבתי בתחילת המאמר, שעל ידי השמחה יוצאים לחירות, ולשמחה אי אפשר לזכות על פי רוב אלא על ידי מילי דשטותא (כך אומר רבינו, לא אני) וזו התשובה למה יש שטות בעולם, כדי שנוכל לשמח את עצמנו על ידי מילי דשטותא ולצאת ממצרים אחת ולתמיד.
שכוייח!
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!